החנות של החיבוקים והנשיקות / עליזה שוהם

החנות של החיבוקים והנשיקות

עליזה שוהם - עינת

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

בכל יום שבת בקיבוץ תמרים סבתא עליזה מכינה ארוחת בוקר לנכדים. ראשון מגיע אסף רכוב על אופניו מחבק את סבתא ואומר: "סבתא כבר הכנת את ארוחת הבוקר? אפשר לעזור לך?", אחריו מגיעות רון וגיל בשמחה: "סבתא אנחנו הראשונות לארוחת הבוקר", "לא מתוקות, אסף כבר פה והוא מכין אתי את הסלט והחביתות" ולבסוף נפתחת הדלת וטל נכנסת בשקט, ראשה כפוף מאוד, שקטה. "טלינקה, בוקר טוב".

איור מאת יעקב גוטרמן

טל שכחה להגיד לסבתא " בוקר טוב, טל שכחה לחבק ולנשק את סבתא, היא הרי יודעת שסבתא מאוד אוהבת לקבל ממנה חיבוק ונשיקה ולשמוע: "בוקר טוב סבתא, מה שלומך?"

היום, כשטל באה, פתחה את הדלת ונכנסה בשקט, סבתא הסתכלה עליה ושאלה:

"טל, איפה החיבוק, איפה הנשיקה, איפה הבוקר טוב, שכחת אותם בבית?", "אין לי, נגמר לי", כך ענתה טל לשאלתה של סבתא.

"את יודעת, כל פעם שחסרה לי נשיקה וחיבוק אני הולכת לחנות שלי וקונה לי כמה נשיקות וכמה חיבוקים וככה תמיד יש לי מספיק חיבוקים ומספיק נשיקות".

 

טל הסתכלה על סבתא וצחקה: "לא יכול להיות סבתא, אין דבר כזה, אין חנות כזאת, את סתם אומרת, אני לא מאמינה".

וסבתא עונה לה בחיוך וממשיכה: "יש מקום אחד בעולם שאפשר לקנות שם חיבוקים ונשיקות , זה מקום מיוחד. רק סבתות יודעות איך להגיע לשם. אם מאוד תרצי אני מוכנה לקחת אותך לשם ואת תראי שבאמת קיים מקום מיוחד שכזה, אבל את חייבת לבוא רק אתי, אפילו סבא אילן לא יודע איך מגיעים לחנות הזאת".

 

טל הסתכלה על סבתא וחשבה, איזה סבתא משונה, איזה סבתא מוזרה, מי שמע שאפשר לקנות חיבוק ונשיקה, אבל טל הייתה מאוד סקרנית, וטל גם מאוד אוהבת את סבתא עליזה. חשבה וחשבה ולבסוף אמרה: "טוב סבתא, תראי לי את הדרך לחנות שלך".

 

אחרי ארוחת הבוקר, כשכל הנכדים סיימו לאכול, סבתא לקחה את ידה הקטנה של טל ויחד הלכו להן לתוך חורשת הפיקוסים בכניסה לקיבוץ תמרים.

סבתא הובילה את טל בתוך שבילים סבוכים, בין עצי הפיקוסים, ולפתע נשמע קול לחש קטן: "לאן אתן הולכות, לאן אתן רצות, אני יכול לבוא אתכן?", סבתא וטל לא ידעו מי מדבר אליהן, ושוב נשמע הלחש, "טולה, לאן סבתא שלך לוקחת אותך, אני רוצה לבוא אתך", ושוב מסתכלות סבתא וטל אחת על השנייה, והנה הן רואות צבון קטן, ילד קטן של צבים, מתבונן אליהן מלמטה, מוציא את ראשו משריונו ומחכה לתשובה.

 

סבתא עוצרת לרגע ושואלת את טל: "את מכירה את הצב הזה? איך הוא מכיר אותך, איך הוא יודע את שמך?". טל עונה לסבתא שפעם דגנית הגננת הביאה את הצב הקטן לגן, להכיר את הילדים, והצב הזה גר שלושה חודשים בגן רקפת והוא הכיר את כל הילדים, יצא אתם לטייל, אכל אתם ארוחות בוקר וצוהרים עד שדגנית החליטה להחזיר אותו לחורשת הפיקוסים, שם המשפחה שלו גרה.

 

טל התבוננה בסבתא ושאלה ואותה: "את מרשה שגם הצבון הקטן יילך אתנו לראות את החנות המיוחדת שלך?". סבתא הנהנה בראשה ואמרה: "בהחלט, אבל בואי נשאל את הצב הקטן כמה חיבוקים ונשיקות הוא צריך לקנות". טולה הקטנה התכופפה ושאלה את הצב הקטן: "צב צבון, כמה חיבוקים ונשיקות אתה צריך לקנות?", והצב חשב לרגע וענה לה: "אנחנו משפחה מאוד גדולה, יש לי אחים ואחיות, יש לי חברים וחברות, יש לי דודים ודודות ותמיד מבקשים ממני כל כך הרבה חיבוקים ונשיקות ואני שונא לתת להם, ושמעתי שעברתם בשביל ודיברתם על החנות המיוחדת שלכן ולכן החלטתי להצטרף".

סבתא חייכה ואמרה: "אתה בהחלט יכול להצטרף אלינו, אך בבקשה תודיע להורים שלך שאתה הולך אתנו, שלא ידאגו לך, שלא יצטרכו לחפש אותך, ואנחנו נחכה לך בסבלנות". נכנס הצב הקטן הביתה ולאחר כמה דקות חזר עם חיוך גדול ואמר:"סיפרתי לאימא ולאבא שאני מצטרף אליכן לטיול".

 

סבתא, טל והצב הקטן המשיכו בדרכם לחנות החיבוקים והנשיקות, ופתאום שמעו קרקור של צפרדע, "קוה, קוה קוה, לאן אתן הולכות בנות יפות שכאלה, תגלו לי, אוי אני רואה שיש לכם גם אורח קטן, ספרו לאן אתן הולכות, אני מאוד סקרנית". טולה שכבר עייפה הייתה להסביר לאן היא הולכת המשיכה בדרכה, והצפרדע שוב קרקרה וקרקרה: "בבקשה טל, גם אני רוצה להצטרף אליכם, קחו אותי יחד אתכן, אני מבטיחה לא לקרקר ולא להפריע". וסבתא בחיוך עונה: "צפרדע, צפרדע, אנחנו הולכות לחנות מיוחדת שבה אפשר לקנות כמה חיבוקים וכמה נשיקות". התעצבה הצפרדע והחלה לבכות, דמעות גדולות ירדו מלחייה ולא יכלה היתה להירגע, וסבתא שכל כך עצוב היה לה לראות את הצפרדע בוכה, ריחמה עליה והסכימה לצרף אותה לטיול, רק ביקשה שתנגב מהר את הדמעות, תנעל נעלי טיולים וכמובן שלא תשכח להביא אתה מים קרים לכולם.

 

וכך הלכו להם בשביל - סבתא וטל, הצב הקטן והצפרדע הבכיינית.

סבתא מובילה, היא כבר מכירה את החורשה היטב, היא פונה ימינה, ואחרי כן מייד שמאלה. לפתע מתגלה בית קטן וירוק, במרפסת הכניסה היו תלויים הרבה פעמונים ושלט גדול: "חנות של חיבוקים ונשיקות, נא לצלצל בפעמון הקטן והירוק". סבתא מנענעת את הפעמון הקטן והירוק, נשמעים צעדים קטנים והדלת נפתחת, ואת מי טל פוגשת - את דגנית הגננת שלה מגן כלנית! טל מתבוננת ולא מאמינה, זאת דגנית שמספרת לילדי הגן סיפורים מוזרים והנה היא כאן מוכרת בחנות.

ודגנית ניגשת לטל, מחבקת ומנשקת, מרימה את טל בזרועותיה, ונותנת לה שקית שקשורה בחוטי זהב, ואומרת: "השקית היא רק שלך. תפתחי בזהירות בזהירות שלא יפלו ממנה חיבוקים ונשיקות. השקית היא רק שלך, כל פעם שתצטרכי חיבוק או נשיקה תפתחי את השקית ותוציאי לך".

 

פתאום נשמע קול לחש קט: "דגנית דגנית, גם אני צריך שקית", וגם הצפרדע הירוקה הצטרפה לבקשה, ודגנית חייכה חיוך רחב, צחקה ונתנה לכל אחד שקית עם חוטי זהב.

וסבתא נאנחה ואמרה: "עכשיו טל, כל פעם שתגיעי אלי תקחי אתך את השקית עם חוטי זהב וכך תוכלי לתת לי נשיקה וחיבוק".

 

וכך חזרו להן בנחת סבתא וטולה, הצב הקטן והצפרדע הירוקה, כל אחת החזיקה שקית משלה עם חוטי זהב.

ובבוקר שטל באה לגן, הביטה בדגנית וחייכה לה בשקט, היא לא תגלה את הסוד שלה ושל דגנית.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: