סבתא וסבא כבר לא גרים פה יותר / עליזה שוהם



סבתא וסבא כבר לא גרים פה יותר
מאת עליזה שוהם, קיבוץ עינת
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן  

ביום שבת בצהרים נאסף כל השבט הגדול של משפחת חרמש לציון 100 שנה להולדת סבא וסבתא.

סבא חיים וסבתא לאה הגיעו לקיבוץ "עופרים" בשנות העשרים לחייהם. הם השתתפו בפעילות התנועה ברוסיה, למדו עברית באולפן, החליטו יחד לעלות לישראל ולהקים את ביתם ביישוב חדש. וכך היו ממקימי קיבוץ עופרים.


איור מאת יעקב גוטרמן

לסבא וסבתא היו 4 ילדים, 3 בנים ובת אחת. כל יום בשעה 16:00 הילדים היו מגיעים מבית הילדים ל"חדר" ההורים עד לארוחת הערב ואחרי כן חוזרים לבית הילדים ל"השכבה".

 

סבא היה פעיל בתנועה, נהג לקום מוקדם בבוקר ולנסוע לבית התנועה בתל-אביב עם משה האחראי על הקניות. סבתא לאה הייתה גננת בגן הילדים שבקיבוץ. באותה תקופה לא היה כסף לקנות משחקים וצעצועים והיא הייתה בונה לבד את כל הצעצועים והמשחקים בגן.

סבתא הייתה מכינה יחד עם הילדים ריבות מפרי העונה, יינות, ואפילו שמן זיתים.

 

וכך גדלו הילדים בבית משפחת חרמש. הם התחתנו והקימו משפחות, נולדו ילדים ונכדים, וכל שבת בבוקר חיים ולאה היו מכינים ארוחת בוקר לכל הילדים והנכדים. יונתן היה מגיע ראשון ומייד היה מקבל מיץ עגבניות. סבתא הייתה מכינה לחם מטוגן, סלט ירקות ועוד ועוד.

 

דורון הגיע תמיד באיחור כשסבא היה שוטף את כל הכלים, דורון היה נכנס בשקט, מביט בסבא ושואל: "סבא, נשאר עוד משהו מארוחת הבוקר, הגעתי מאוחר".

סבא מייד היה מושיב את דורון ומכין לו את החביתה  שאהב ואמר: "דורון, אתה יכול לבוא תמיד אלינו, ארוחת הבוקר יכולה להיות גם בצוהרים".

 

וכך גדלו הילדים והנכדים, חלקם הלכו לצבא ואחר כך לאוניברסיטה, חלקם עזבו את הקיבוץ ועברו לעיר או עברו לגור מחוץ לארץ, וחלקם נשארו לחיות בקיבוץ "עופרים".

 

סבא היה חולה לב, לבו לא החזיק מעמד ובגיל 62 נפטר בשלווה במיטתו. סבתא חיה עד גיל 85. כל שנה הייתה מציינת את יום השנה לסבא חיים. מספרת לנכדים על הסבא המיוחד שלהם, איש ספר וחוכמה, נעים הליכות וחבר טוב. דורון שהיה קשור מאוד לסבתא לאה שאל אותה: "סבתא, את כל כך זקנה מתי את גם תמותי כמו סבא?" סבתא התבוננה בדורון, חייכה וענתה: "דורון חמוד שלי, אני אומנם זקנה אבל יש לי כל כך הרבה תוכניות לעשות, יש לי ספרים רבים שאני רוצה לקרוא, הצגות לראות, טיולים לטייל כך שלא מתאים לי למות עכשיו".

 

ביום שבת כשנאספו כל הילדים הנכדים והנינים בבית הקברות של הקיבוץ שאלה טולה את סבתא: "סבתא, למה סבא וסבתא רבא לא הגיעו היום ליום ההולדת שלהם, היום אנחנו עושים מסיבה גדולה על הדשא שלך, אמא אפתה עוגה טעימה לכבודם, והם לא יבואו?".

 

סבתא צחקה ואמרה: "טולה, סבתא וסבא רבא שלך כבר לא גרים פה יותר, הם לא יכולים להגיע יותר אלינו. זאת הסיבה שאנחנו חוגגים להם 100 שנה ליום הולדתם, זאת הזדמנות טובה שלנו לספר להם כמה נכדים ונינים יש להם, להראות להם איזה שבט גדול ונפלא המשיך את דרכם. הם בטוח מסתכלים עלינו מהשמים, מאושרים ומחייכים, ואני בטוחה שהם יודעים למי שייך כל נין ונין, אל תדאגי טולה, הם אתנו כל הזמן והיום במיוחד".

 

לאחר ההתכנסות בבית הקברות של הקיבוץ כולם הגיעו לדשא של לילך ונועם. שולחן גדול חיכה לכולם עם מטעמים שכל אחד הביא. לילדים היו מחצלאות גדולות למשחק ותוך כמה רגעים כל הנינים התארגנו למשחק גדול של שני דגלים.

 

בערב, טולה נגשה לאסף ואמרה לו: "אספי, אתה יודע, זאת הפעם הראשונה שעושים למישהו יום הולדת והוא לא בא. סבא וסבתא שלנו היום בני מאה והם מסתכלים עלינו עכשיו מהשמיים וכעת מכירים כל נכד ונין שלהם, ואני בטוחה שהם היו אתנו כל היום ורצו להגיד לנו שהם פשוט מאושרים שיש להם אותנו".


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: