מעשה בטבעת / עלי אלון

 

מעשה בטבעת

עלי אלון - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בגיל 90 רחלקה נזכרה שאף פעם לא חגגו לה חתונה עם יצחק ומעולם לא קיבלה ממנו טבעת נישואין, שהרי לא חגגו אז חתונות ואם כבר הלכו לרבי, במקום טבעת העבירו בין הזוגות טבעת פשוטה של ווילון.

איור מאת יעקב גוטרמן

במילא הרב זרצקי מכרכור, המכונה "הרבי האדום" היה פרו-חלוצי - הוא ובניו אחריו, ולא "הקפידו" (על התשלום דווקא כן). לרבי בכרכור הלכו לרוב כשהבטן כבר בולטת, ואפילו עם הילד (יעקב התחתן והתגרש מרחלקה כשהיו לו כבר שלושה ילדים).

 

עם המחשבות על מותה המתקרב רצתה טקס רשמי בנוכחות המשפחה כדי להופיע לפני כסא הכבוד נשואה כדת וכדין כשטבעת זהב גדולה על אצבעה ולא כאיזו "ידועה בציבור"...

 

נִסטֶה רגע מהסיפור: "קיבוץ העלייה" של רחלקה קיבל עשרה סרטפיקטים. כל הבחורים התחתנו פיקטיבית עם הבחורות כדי להעלות עשרים במקום עשרה. "החתן המיועד שלי היה חונֶק. היינו בהכשרה בצ'נסטכובה. הלכנו לרב. כשראה אותי, צעירה בת 18, הנראית כילדה, אמר: 'תביאי את ההורים שלךְ'. אחר-כך טען שאנחנו מוורשה ולא בתחום השיפוט שלו. נסענו לוורשה. אמרתי לרב שאני לא יכולה לשקר לו וסיפרתי לו את כל האמת. תשובתו הייתה: 'מבחינת ההלכה אינני יכול לחתן אתכם, אבל אעשה את זה למען ציון וירושלים'.

 

גם בוורשה היו 'רבנים אדומים' (ואולי גם הם אהבו כסף)...

 

כשחונק סיפר להוריו שהוא מתחתן הם שמחו מאוד ועשו חתונה גדולה. הוא כנראה היה לא-יוצלח והם שמחו שמצא בחורה.

 

חונק 'נעלם' עוד במושבה בחדרה. עברו כמה שנים, יעקב רצה להתחתן עם רות כדי שילדיו לא יהיו ממזרים. אבל קודם גם להתחתן איתי כדי שגם התאומים שלנו לא יהיו ממזרים...

 

אבל עדיין הייתי נשואה לחונק... במקרה איתרנו אותו דרך חבֵרה מקופת חולים והוא נתן לי גט. עכשיו הייתי צריכה להתחתן עם יעקב ולהתגרש ממנו כדי שיוכל להתחתן עם רות. הכל בבת אחת! נסענו שלושתנו לחיפה. לא רק הנסיעה הייתה משפילה [אישה שאך חזרה מבית-המשוגעים, זרוקה עם שני תאומים - מי שמפנים את רגשותיה אולי יכול לסלוח לה על טינתה ליעקב], אלא גם טקס הגירושין המשפיל, אחר-כך הוא התחתן מיד עם רות והזוג המאושר נסע הביתה ואני חזרתי לבדי".

 

כאמור, עד יום מותה היא לא סלחה.

 

אבל בגיל 90 היא נזכרה פתאום שהיא רוצה טבעת נישואין מיצחק, טבעת נישואין יקרה מזהב - ולא טבעת של ווילון, ושכל מחזריה שמחכים לה שם למעלה יראו ויתפוצצו איך ליתומה הקטנה יש טבעת זהב. טוב, ויצחק, הבהול למלא תמיד את כל משאלותיה, קנה טבעת זהב יקרה וביום הולדתה אספנו את כל המשפחה וערכנו טקס נישואין כדת וכדין, ניר ניגן באקורדיון, ויצחק הנרגש ענד לה ברצינות את הטבעת ב"הרי את מקודשת", לקול מחיאות הכפיים והיא קרנה מאושר ככלה צעירה...

 

אולם כמו בסיפור על שלוש המשאלות שקיבלו זוג הזקנים, כשהבעל ביקש נקניק עליו חלם כל ימיו וזוגתו התרתחה: "לבזבז משאלה על נקניק? תרח זקן! והרי יכולנו לבקש ארמון כמו שכנתנו אשת הדייג! הלוואי שהנקניק יידבק לך לאף!" והנקניק אכן נדבק, ולא הייתה ברירה אלא לבזבז גם את המשאלה השלישית ולבקש שיוסר הנקניק מהאף - כך גם כאן: כעבור זמן לא רב נדבקה הטבעת לאצבעה והיא הביעה משאלה שהטבעת תוסר... ולא הייתה ברירה אלא להזעיק את נפחנו מסדנתו והוא בא וחתך, ושוב נסע יצחק לצורף ושוב שילם, והרחיב את הטבעת ורצה שוב לשמח אותה ופֹה - בניגוד לסיפור שלוש המשאלות - לא הצטערנו אלא שמחנו על הסיבה הנוספת למסיבה - האם לא מגיע לה פיצוי על הסבל הרב? - ושוב התכנסה כל המשפחה וערכנו את הטקס כהלכתו ויצחק ענד את הטבעת המחודשת ב"הרי את מקודשת" - וכולנו קראנו "אמן"...

 

אבל פה לא נגמרת העלילה, כי כעבור זמן מה, כשאצבעותיה היו דקות כזרד שהושיט הנס'ל למכשפה, נשמטה הטבעת ואבדה. יום יום היא נדנדה והביעה משאלה שלישית שיקנו לה טבעת - כנראה שהעניין מצא חן בעיניה והיא רצתה לחזור עליו עוד ועוד - מה, לא מגיע לה? - ושוב ויסע, ויקנֶה, ויביא לה טבעת, וענד על אצבעה ולחש את הלחש המקודש לעיני כל העדים המשפחתיים, וכך הופיעה שם, בגן-העדן, טבעת הזהב החדשה נוצצת על אצבעה, לוחצת יד מטובעת ללוצ'יה, אידה, רומה, אדז'ה, אווה, שרנקה - חברותיה בקן וורשה, שכבר חיכו לה שם מתפוצצות מקנאה בה, ביתומה בנעלי העץ, הן, שמעולם לא קיבלו אלא טבעת של ווילון ...

 

טוב שאפשר לפעמים לרמות את אלוהים ולגנוב מאותו הכֵּלַי שלוש פעמים אושר...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: