שיר כותבים בחמש דקות / עלי אלון

 

שיר כותבים בחמש דקות

עלי אלון - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"שבוע אמנות". עשרות אמנים מפסלים ומציירים "בחממה", אצל חופי בנפחיה. לאחרונה הוקמה בלולים הישנים רחוב של אמנויות, קרקס, ועוד ועוד...

איור מאת יעקב גוטרמן

עין-שמר הייתה תמיד "ארץ מטפחת אמניה", שידעו לגמול לה ולהעניק לה מנשמתה היתרה של האמנות.

 

לא שלא נשמעו קולות בשוליים על ה"פרזיטים האלה" - אבל הקיבוץ ככלל וה"מימסד" בפרט ידעו היטב שבלי אותם "בטלנים", הקיבוץ הוא קולחוז של קולאקים ללא שאר-רוח, כמאמר חז"ל: "עיר שאין בה עשרה בטלנים [כלומר לומדי ומלמדי תורה, אנשי-רוח במינוח של היום], אינה קרוייה עיר בישראל".

 

עין-שמר דומה במקצת ל"מושבת אמנים". משהו במסורת המקומית, באדמה, בריח - גידל פה שפע של אנשים מיוחדים, מסורת שעברה מהדור הראשון לדור השני והשלישי. מספר האמנים הוא מדהים. כמות הספרים שנכתבה בעין-שמר על כל מ"ר היא ללא ספק הגדולה בעולם. אנשי גן-שמואל השכן, החרוצים, שהתפלגו מעין-שמר, היו מלעיגים (מתוך קנאה): "בעין-שמר רק מדברים וכותבים כל הלילה ובבוקר אין להם כוח לקום לעבודה, אז אין פלא שאף פעם אין להם מה לאכול".

 

וזה נכון: כשכותבים או מציירים עד שתיים אחר חצות אין כוח לקום בבוקר… וכך גם נראית העבודה …

 

מספרים שפעם בא מבקר לעין-שמר ומצא חצר ריקה מאדם. "איפה כל החברים?" שאל חבר ממהר (או בדרך לבית-השימוש הציבורי או בחזרה לאוהלו).

 

"כולם באוהלים - או קוראים או כותבים..." ובאמת, בעשור הראשון מאז עלו על הקרקע כבר נכתבו פה ספרים לא מעטים, ביניהם לפחות יצירת-מופת אחת: "ל"ו צדיקים" של אריה שמרי. גם צבי ארד, קצת מאוחר יותר, כתב את "ביתו של אדם" - שגם היא יצירת-מופת. עוד בטרם נמצאו פה מים נשפך הדיו כמים.

 

מיום שפקחתי את עיניי ראיתי אותם יושבים באוהלים ובצריפים ולומדים. הם למדו בהתכתבות עם טובי האוניברסיטאות בעולם: יצחק למד פרדסנות עם אוניברסיטת ברקלי, צבי הוסמך כמהנדס מכונות, קובה כאדריכל... אני זוכר את יעקב, אבא שלי, יושב בצריף ולומד. היה "יושב אוהלים" מושבע, ככתוב "ויעקב איש תם יושב אוהלים" - יושב ולומד מתמטיקה, שפות... ויונה בנו הלך בדרכו: ישב בצריף ולמד... קומפוזיציה.

 

בכלל: גלריית האנשים שנקבצו בקיבוץ הזה - וגם בעוד קיבוצים - אין שני לה בשום מקום בעולם. ישוב כפרי קטנטן - ואנשים בעלי איכויות אנושיות נדירות.

 

כל גדולי האמנים בארץ, סופרים, משוררים, מוסיקאים, שחקנים - ביקרו ונתנו ערבי תרבות בעין-שמר. אני זוכר אותם כילד: את אלכסנדר פן עם הבקבוק, לאה גולדברג בקול-הצפרדע הצרוד מעישון, שלונסקי בבלוריתו המתבדרת... אלכסנדר פן ביקש באמצע הקריאה, כוסית יי"ש. אבל לא הייתה טיפה. שלחו את חילקה הרפתן והוא הביא מהרפת אלכוהול, שבו השתמשו לחיטוי פצעי הפרות. פן שתה לרוויה והמופע נמשך. היו מפצים את האמנים בקרטון ביצים ותרנגולת בימי הצנע. יום אחד הגיע רודנסקי - אבל ביטלו את הופעתו בגלל אבל. כשעבר רכז הלול להשכיב את התרנגולות פתאום הוא שומע רעש. נכנס ללול וראה את רודנסקי רודף אחרי תרנגולת, כולו מכוסה נוצות. שכחו לתת לו את המגיע לו...

 

אין ספק: המוּזה שורה על המקום הזה (לפעמים היא גם "מוּזה ששמה תופת" - כפי שכותבת אחמטובה, שהרי אמנים ואמנות אינם סיפור קל ופשוט).

 

פעם נתנה התנועה לסופריה המתחילים חצי יום אמנות - בתנאי שהקיבוץ יוסיף את ה"חצי השני". היום, כשהקיבוץ "מתחדש", מפריט-עצמו-לדעת, כשהאמנות והאמנים נותחו מגופו כמו סרח-עודף ונזרקו לפח, נראה כאילו אני מספר אגדה מלפני המבול על איזה גן-עדן אבוד...

 

המזכיר קבע לי יום, לשטח את בקשתי החריגה ויוצאת הדופן בפני ישיבת המזכירות. הצטיידתי בכל הניירות - המלצות אגודת-הסופרים, ביקורות ספרותיות... במשך שנתיים לא ישנתי בלילות וכתבתי את ספרי הראשון. הייתי קם לעבודה בשש וחצי בבוקר בעיניים אדומות ובראש כואב מחוסר שינה. בהתרגשות, כשרגליי הרועדות נושאות אותי בקושי, טיפסתי כעולה לגרדום במדרגות לקומה השנייה בבית-האבן, שם ישבה בהרכב מלא כל מזכירות עין-שמר.

 

ניצב מול בית-המשפט - אם לא מול כיתת-יורים - שיפסוק בעוד רגע על גורל חיי, עברו כמה דקות עד שהצלחתי לפתוח את פי ובקול רועד לגמגם את בקשתי, בחור צעיר ובלתי-בטוח בעצמו, שהרי מה אתה יודע על ההרפתקה בה בחרת? על העתיד? האם תצליח? וכמה רגש-אשמה וחוצפה בבקשה שאתה תשב ו"תכתוב שירים" יפי-נפש (מי בכלל ביקש ממך, מי יקרא ומה יש לך-חה-חה-חה לבשר לעולם?) בזמן שכולם יקומו בבוקר לעבודה ויפרנסו את... בקיצור - הרי אתה סתם בטלן, מזן "הפרזיט המצוי", מיד יקומו כולם ויוקיעו אותך בשוטים ועקרבים...

 

ואז, לאחר שהצלחתי לגמגם משהו, קם רן, אחד מרעיי, שכיהן כרכז ועדת העבודה, אחד מ"משפחת האדמה", שפניו כפני האדמה החרושה, ושאל את השאלה המתבקשת:

"אני לא מבין, עֵלי, אולי אתה יכול להסביר לי: הרי שיר כותבים בחמש דקות. בשביל מה אתה צריך יום עבודה שלֵם?!"

 

נו, לךְ תסביר...

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: