יכולנו להיות עשירים כמו... אבל... / עלי אלון

 

יכולנו להיות עשירים כמו... אבל... מאגדות לודז' דישראל

עלי אלון - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך הספר "איתקה", העומד לראות אור בקרוב

איור מאת יעקב גוטרמן

"Vox populi vox dei" - "קול המון כקול שדי". כל הסיפורים שלעיל ולהלן הן "אגדות עין-שמר", המסופרות כבר שנים במקומנו.

 

וכמו ב"שברים" - כשאתה בודק מה המכנה המשותף שלהן - הממצא לא מפתיע: "איך יכולנו להיות עשירים או מפורסמים כמו... אבל..." גם הסיפור הבא הוא אחת מהאגדות הללו. "הכול אמיתי" - כפי שנשבעת לי תמיד לוצ'ה בשבועה שומרית, שכידוע דיברתו הראשונה היא "השומר הוא איש אמת ועומד על משמרה" (אבל ידוע אצלנו, שכשלוצ'ה מספרת משהו ומתחילה ב"זה אמיתי" או "ראיתי במו עיניי" - זוהי בדיה שיש בה אמת ואמת שיש בה בדיה - כפי שאמר רפי).

 

כשחילקה ה"מזריע" היה רואה את בנק שפירא הבנאי מתאמץ לבנות קיר ישר (שתמיד היה יוצא עקום), היה מעיר לו: "אתה תעשה ישר - עקום זה ממילא ייצא" - משפט פילוסופי-מיתולוגי, שביטא את האירוניה של כל חיינו, שהיו ניסיון הרואי ליישר את טבע האדם.

 

ולמה בנק לא מצליח לבנות קיר ישר? כי כל זמן שהקיר הוא בגובה שלו, זה עוד פחות או יותר בסדר, אבל כשהקיר גבה והוא היה צריך "לעשות פלס" הוא היה שם את הפלס למעלה, אחר כך מוריד אותו לגובה העיניים ומסתכל אם זה ישר. וכך יצאו כל הקירות ב"שכונת שפירא" ובעין-שמר בכלל קצת... עד שקובה גבר האדריכל לא יכול היה לסבול יותר, והוא סילק את בנק... אבל זה כבר סיפור אחר שנגמר ב"רצח", כפי שהאשים רפי, בנו של בנק, את קובה (אבל לעומת זאת אביטל גבע, בנו של קובה, ורפי, בנו של בנק, הם ידידי נפש, ממש סיפור רומיאו ויוליו).

 

זה מזכיר לי, שלפני כמה שנים ביקרנו בפיזה וראינו את המגדל הנטוי. פלא טבע! אלא שהפלא אינו בכך שהמגדל מחזיק, אלא בכך שטעות אחת בחישוביו של אדריכל מפרנסת עיר שלמה כבר 400 שנה ואף הפכה לסמל המסחרי שלה. הה! אילו יכולנו לעשות כסף מתיירות ל"שכונת שפירא" על קירותיה ועמודיה הנטויים, העשויה מבלוקים של בוץ מעורבב בתבן - פטנט עולמי של עין-שמר שלא היה לה כסף לבנייה בשנות הארבעים. אני עוד זוכר שבנו קיר לדוגמה, ומשה מור המא"ז עמד עם רובה אנגלי וירה לתוך הקיר לראות אם הכדורים חודרים.

 

היום, לאחר 70 שנה, האדריכלים טוענים שאלה הבתים, אולי לא הכי ישרים, אבל החזקים ביותר בעין-שמר. הא! אילו היינו חכמים, יכולים היינו למכור את הפטנט ולהיות היום עשירים כמו... הגן-שמואלים. בדיוק כמו שבכל העולם נטעו את תפוחי "עין-שמר" ו"ענה" שלנו - אבל אנחנו לא ראינו מזה פרוטה.

 

בכל אופן, העם גמל לבנק העממי והחביב והשכונה נקראת עד היום על שמו של בנק, שעה שעל שמו של קובה אין אף שכונה או בית, וחדר האוכל המפואר שתכנן נקרא בלעג "היכל הקציצה".

 

מדוע כל כפר ועיר נידחת יכולים להמציא לעצמם אגדה על איזה קדוש נוצרי שנולד או מת שם, שעשה שם איזה נס, ראה את הבתולה הקדושה וכו' וכו', והתיירים זורמים כבר מאות שנים וממלאים את הקופה בזהב? כשהיינו באירלנד ראינו על הכביש החוצה עיירה נידחת אחת, בין יעד מפורסם אחד למשנהו, אובליסק ענק. כל התיירים נעצרו לראות מה כתוב על האובליסק, וכיוון שנעצרו קנו בדוכנים שמסביב ואכלו במסעדות. עצרנו וניגשנו לראות את הכתובת: "אנדרטה לזכר כלום. זה המקום שלא קרה בו כלום אף פעם" - אז מדוע רק אנחנו, קיבוץ של אמנים ושל סופרים, לא הצלחנו להמציא אף סיפור על החצר הישנה שלנו? מה, וייצמן לא יכול היה לחרבן שם? אפילו הגן-שמואלים החומרניים המציאו סיפור על ברנר שלן שם לילה אחד. יכולנו להמציא, למשל, שקדחנו באר באמצע ה"חצר הישנה" ומצאנו... נפט במקום מים, אבל החלטנו - מנימוקים אידיאולוגיים, כמו שמסרנו את האדמות שקנינו לקק"ל - לסתום אותה, כי "מים חשובים לציונות יותר מנפט ולא רצינו להפוך את לב הקיבוץ (כמו הגן-שמואלים שבנו מרכז מסחרי בלבם) - לביזנס". תשאלו כל אחד בארץ מה זה גן שמואל ויגידו לכם: "מרכז מסחרי". מי לא זוכר את המשפט הספרותי הגדול שעשינו על "סולון בלודיה" של הרצל המספר על מהנדס, שהמציא מכונה לייצור לחם מחול, וסולון החכם ציווה לערוף את ראשו ולשרוף את המכונה כדי שבני האדם לא ילכו בטל ויעשו מהפכות - כך גם אנחנו סתמנו את באר הנפט וכך גם קנינו מפעל גומי מפגר, כי "עבודה קשה היא ערך" - כמו שהחלטנו בשיחת הקיבוץ, ומכרנו את חלקנו בגלע"ם, שאנחנו הקמנו! למענית, כי חברינו התעצלו לנסוע קילומטר עד למפעל שבין שני הקיבוצים. התוצאה: המפעל מטיל ביצי זהב ומענית, שקראנו לה תמיד בבוז "חירבת מענית", היום מיליונרים ואנחנו... אז אתם מבינים עכשיו למה אנחנו עניים?

 

אבל יכולנו להיות עשירים כמו...

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: