על טעם – ובעיקר על ריח



על טעם - ובעיקר על ריח
מתוך "רצינו קבוץ", תמונות מצב, של יהודה בר"ט, קיבוץ סעד

איור מאת יעקב גוטרמן

וזה הסיפור: יום אחד – והקבוץ עוד בתחילת דרכו בהרצליה – הציעה לנו אישה אחת מארץ שוויצריה שותפות בייצור גבינה. השותפות – אמרה – תתבסס על הידע והניסיון שלה ועל חומר הגלם והעבודה שלנו. וכיוון שמדובר – על פי עדותה – בגבינה צרפתית משובחת, אשר מעטים יודעים את סוד הכנתה אך רבים הם המוכנים לשלם עבורה כסף טוב, מובטחים לנו רווחים נאים. התנאים שהתנתה הגברת נתקבלו על דעת הכל ואפילו פרותינו החולבות גילו עניין ושמחו להניב מחלבן למען פיתוח התעשייה החדשה. נתמלאנו רוח חדשה וניגשנו למלאכה. הכינונו מאות תבניות עגולות ובעיני רוחנו כבר ראינו את כיכרות הגבינה הטובה והיקרה, שעתידין אנו להפיק בהן.

אך בל נקדים את המאוחר... והרי עוד אנו עומדים בראשית הדרך ויוצקים חלב אל תוך התבניות, הגברת מארץ שוויצריה מוסיפה לחלב תבלין המבדיל בין גבינה לגבינה, בין הטוב למעולה, בין הגבינה העולה על שולחן הכלל, לבין זו אשר ריחה וטעמה הולכים לפניה והיא עולה על שולחנם של אניני הטעם בלבד. אלה הגרגרנים אשר ידם משגת והפרוטה מצויה בכיסם.

שישה ימים! – כך ציוותה עלינו הגברת – שישה ימים תמימים יש להשאיר את המוצר חשוף לקרני השמש, למען תבשיל הגבינה ומלאכי השרת יעניקו לה את טעמה המיוחד.

עשינו הכל כמצוותה, הקפדנו על כל הוראותיה ודיקדקנו בכל אות ובכל תג שבדבריה. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ויום שני וצרות החלו באות עלינו בזו אחר זו. תחילה היו אלה השכנים שבאו אלינו. ולמה באו? כדי לשאול על מקור הריח. איזה ריח? אנחנו שואלים – ובעודנו שואלים מכה גם באפנו ריח עז, אף שלא עלה על דעתנו לקשור בינו לבין הגבינות העתידות לבסס את כלכלתנו ביסוס של ממש.

בין כה וכה הדפנו את השכנים בדברים של טעם (ושל ריח) והפסנו את דעתם בדברי חלקות. שבו השכנים אל בתיהם ובאו חברינו וסיפורים קשים בפיהם. חברה אחת חשה ברע, אחרת על סף עלפון והגדילה לעשות אחת מן האמהות לעתיד לבוא בהכריזה כי היא חוששת לפרי בטנה, פן תפיל חלילה מעצמת המכה של הריח.

אך הגברת מארץ שוויצריה לא איבדה את קור רוחה. היא דילגה מתבנית לתבנית כאילה שלוחה, טעמה מן האחת, בחשה בשניה והתייחסה בביטול גמור לתלונות החברים והשכנים. לדבריה עתיד הריח לחלוף ואילו הרווח מובטח.

מה נאמר ומה נדבר... בטחונה הישרה גם עלינו אמונה חדשה ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי –  יום שהוכפל בו כי טוב – והשכמנו לתפילת שחרית, תוך בטחון כי סוף מעשה ישכיח חבלי לידה קשים של תעשיית הגבינה שלנו.

אבל מה נעשה שלא כך האמינו במשרד הבריאות האזורי. נציגיו הופיעו אצלנו בסבר פנים חמורות. בידיהם – כך הודיעו לנו – עשרות תלונות על סרחון בלתי נסבל ולכן באו להתחקות על מקורו. תחילה סברו שמדובר בפגר של כלב-חוצות או חתול אשפתות, אך בינתיים עמדו על טעותם ואף הספיקו להסיק שתי מסקנות נחרצות.

האחת – כי סרחונם של פגרי חתולים הוא כריח הבושם, לעומת זה המופץ על ידנו... והשניה –  כי אנו נאשמים ביצירת מפגע-טבע בכונה תחילה, כי אנו יוצרים ריחות באשה אלה באופן זדוני, בתבניות מיועדות לכך. אי לכך רשמו לנו האדונים ממשרד הבריאות דו"ח עבירה ומסרו לנו הזמנה לבוא ולהגן על מעשינו בבית-המשפט.

הם הלכו ואנחנו נותרנו בשטח, אבלים וחפויי-ראש. הבטנו זה בזה והיגון שלט בכל. בכל  אמרנו?... לא! לא בכל!! הגברת מארץ שוויצריה לעגה לנציגי החוק וטענה כי עוד יבואו ויתנצלו על דבריהם הנמהרים. היא עודדה אותנו בהבטחה כי הסרחון יחלוף במהרה ויפנה את מקומו לריח עז המאפיין את הגבינה הצרפתית הנודעת ובזכותו חסידים כה רבים לטעמו הפיקנטי של המוצר. מה נאמר ומה נדבר, ברוחה האיתנה והעשויה ללא חת, הפכה מספדנו למחול לנו אף כי האמת ניתנת להאמר: אנו עצמנו קרובים היינו להתמוטטות מן הריחות האמורים.

ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי לחשיפת הגבינה לקרני השמש. עננה כבדה של ריח בלהות רבצה על שמי האיזור. השכנים הפסיקו לדבר אתנו. באוטובוס נעצו בנו עיניים ורבים מחברינו ביקשו חופשה ומפלט עד יעבור ריח. אולם קומץ בחורים נועזים לא נטש וסייע בידי הגברת מארץ שוויצריה בכל המלאכות השונות והמשונות, כפי שנצטוו.

בצהרי אותו יום הגיעה אלינו ניידת משטרה. מן הניידת ירדו כמה שוטרים ובראשם קצין שניגש אלינו ותבע בתוקף לשפוך את "מקור הריחות" אל ביב השופכין. לא הועילו תחינותינו, לא הועילה בקשתה של הגברת מארץ שוויצריה לתת לנו ארכה של כמה ימים. הקצין הפך ברגלו תבנית אחת או שתיים והרעים עלינו בקולו לבל נתחכם כנגד החוק וכנגד נציגיו עלי אדמות. השוטרים זירזו אותנו לגשת למלאכה ואנחנו בחימה שפוכה שפכנו את מלאכת ידינו מזה שבוע ימים, את תקוותינו הוורודות לביסוס כלכלי נאות.

רק הגברת מארץ שוויצריה לא נכנעה. כאלילת נקמות ניצבה אל מול השוטרים, ידה מורמת כפסל החרות, ובפיה דברים קשים כנגד האורחים הבלתי רצויים. אך מכיוון שהטיחה את דבריה בשפת מולדתה – מן תערובת של גרמנית, גיהוקים ושינוקים, בשפה המובנת לאנשי שוויצריה בלבד – לא היתה פגיעתם רעה בשוטרים ואלה התעלמו ממנה וכל דעתם נתונה היתה בנו ובמעשינו.

וכאן מגיע סיפור המעשה אל קיצו, לא כן לקחו הטוב והשפעתו המבורכת, כי כולנו חייבים הרבה – הרבה מאד – לאותה גברת מופלאה מארץ שוויצריה שממנה למדנו מהי דעה נחושה, מהי דבקות במטרה ומהי עמידה איתנה בתנאי לחימה קשים ונחותים.

היא היתה אשה גדולה ואף כי לא הפכה אותנו לרוטשילדים, אין גם אחד מחברינו הנוטר לה טינה על ביזבוז משאבים, על ריח שהיה לריחיים על צוארנו, על תקוות יפות שירדו לטמיון. היא נתנה לנו תמורה מלאה בערכים ובמורשת קרב.

אין בליבנו עליה אלא טובות... בין השאר מפני ששוב אנו נושמים מלוא ריאותינו אוויר צח, בנשימות עמוקות ובהנאה מרובה. ואל יהא הדבר קל בעיניכם...


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: