המדחום שנעלם / ע. הלל ז'ל

 

המדחום שנעלם

ע. הלל (ז"ל) - משמר העמק

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: "תכלת וקוצים"

 

אפשר שלא הבנתי כראוי ואפשר שלא פרשתי כהלכה את רעיון השיתוף הקיבוצי, למרות שהייתי כבר בחור כבן שלוש וחצי או ארבע שנים. אידיאל נעלה זה לא יכול להבקיע את חומת הרכושנות הטבועה בי מדור לדור.

איור מאת יעקב גוטרמן

ואדרבא, אני ניהלתי לעצמי אורח חיים קפיטליסטי, אינדיווידואליסטי, למופת, והייתי רוכש נכסים ומעשיר את אוצר מציאותי אשר גדל והלך במרוצת השנים להיות מחסן עמוס מן המסד עד הטפחות, לאמור: באותו חלל שנוצר בין רצפת העץ של צריף הורי (המגובה על מסד אבנים) לבין האדמה. היה זה מקום מצוין, אשר כמו נבנה במיוחד למעני. ואשר, בנוסף להיותו מחסן מעולה, שימש לי גם משכן נעים, קריר ואפלולי. מה נמצא בו במחסן שלי ומה לא, משרוך נעל ועד ידית של קומקום, משבר כפתור ועד מסמר עקום, מסוליה ישנה ועד בכלל: אוצרות כבירים אשר כמותם עין לא שמעה ואוזן לא ראתה. הנה-כי כן, בלב הקומונה הסוציאליסטית חגג לו בורגני קטן ורכושני זה ועשה שם כבתוך שלו. והמופלא בדבר שהורי לא כיהו בי ולא עכבו בעדי ממלאכתי אלא אף הוסיפו מתנות ומזכרות למכביר ועד כי בזכותם הגעתי לרכישת שיא של ראש פרימוס מקולקל. והמתמיה ביותר הוא שלא הייתי לצנינים בעיני איש והיו אף חברים שראו ברכה בעמלי, שכן בזכותי נמצאה החצר נקיה מכל חפץ מיותר וגרוטאה נעזבה.

 

וכך הווה הכול טוב והכול יפה עד לאותו יום בו קדרו שמי הקיבוץ ודאגה כבדה אחזה בכול. נפל דבר אשר הוא לא טוב: המדחום של הקיבוץ נעלם. מדחום האחד והיחיד היה כלא היה. סבתא קלרה, החובשת נעצבה אל לבה עד שהחברים חששו לבריאותה. ושאלו זה את זה היכן המדחום, היכן המדחום? וחקרו ודרשו וחיפשו אך לא העלו דבר. עקבותיו של המדחום נעלמו ואינם. והיה חשש שמעתה אי-אפשר יהיה לחלות אצלנו כלל וכלל, שהרי בלא מדחום אין המחלה - מחלה. והחשש הזה החליא כמה וכמה חברים.

 

אולם לא את חווניה; שום דאגה לא הקדירה את רוחה, אלא אדרבא, חייכה חווניה ואמרה: חכו, תיכף ומיד אני מביאה לכם את המדחום. אמרה ועשתה ונחפזה אל צריף הורי וכופפה עצמה על פתח המחסן, שבין אבני המסד, והרימה קולה וקראה:

- הלל שלי, אתה כאן?

- איפה כאן? חווניה? שאלתי.

- במחסן שלך.

- כן, אני במחסן שלי חווניה.

- איזה מזל! עברתי כאן במקרה ורציתי לשאול אותך אם יש לך אולי, במקרה, איזה מדחום מיותר, ויכול להיות גם משומש.

- משומש כן, אבל לא מיותר.

- אז תשמע מה שקרה, הלל שלי, המדחום של סבתא קלרה הלך לאיבוד ובלי מדחום קשה לא מאד למדוד חום לפייבוש.

- חבל, אמרתי מה לעשות.

- אז אולי תסכים לתת לסבתא קלרה את המדחום, שתמדוד לפייבוש את החום.

- בתנאי שהיא תחזיר לי אחר כך.

- אבל גם נפתלי מרגיש קצת לא טוב, וצריך למדוד לו חום.

- טוב אז אחרי נפתלי, אבל שתחזיר.

- ולקלייה יש כאב ראש כבר מאתמול בערב.

- שיהי אחרי קלייה, אבל שתחזיר, בסדר?

- יופי, אמרה חווניה והושיטה את ידה אל פתח המחסן על מנת לקבל ממני את החפץ המבוקש.

- אבל אם סבתא קלרה תשכח להחזיר, אז שתזכירי לה! אמרתי ומסרתי את המדחום אל ידה המושטת של חווניה.

- מי שלא ראה סבתא מאושרת סימן שלא ראה את סבתא קלרה מקבלת מדחום אבוד לידה. עתה שבה רוחה אליה ונפשה מלאה גיל. והיא שינסה מתניה ומדדה את חומם של כל הנזקקים וטיפלה בכל החולים והחלימה את המחלימים, והמרפאה שגשגה ופרחה כמימים ימימה. אולם גם אני לא טמנתי ידי בצלחת ומדי יום ביומו בעצם רכושי ורב והמחסן שלי פרח ושגשג כמימים ימימה. ואף יותר!

 

ואת המדחום שכחתי. בקלות בא - בקלות הלך, והמחסנאי איננו חסר. והשנים חלפו, יובל עבר, ואנוכי, להוותי, נאלץ לפעמים למדוד את חומי שלי, ולא אחת, שעה שאני תוקע את המדחום לתוך פי, צפות ועלות לנגד עיני, פניה הטובות של סבתא קלרה, והיא, מבעד למשקפיה העבים, משלחת בי מבט נינוח ושלו, אך את אצבעה הקטנה מרימה ועושה לי נו-נו-נו!

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: