לקטן המטבעות

13.4.2009
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

אלישע פורת

לקטן המטבעות

אלישע פורת

 

 

אני לא אספן מטבעות כפייתי, מאלה שאתם רגילים לראות רוכנים על אוספיהם ומטלית חומרי הניקוי בידם. לא, אני לקטן של מטבעות. העונג שלי הוא לא לאסוף, אלא למצוא. לא להחזיק בהם במגירות מעופשות, אלא ללקטן מעל האדמה כמו גרגירי יער שאף פעם לא ראיתי. יש לי כישרון מולד, בלתי מוכר, נוסף לאחרים המוכרים, לצלם כל מטבע בכל גודל, צורה וצבע, שאני דורך עליה או בקרבתה. לפעמים, נדמה לי, לאור מציאותיי המפתיעות, שאני מסוגל אפילו לנקוב את שכבת החול ואת אבני החוסמַס הקטנות שבאדמותינו, כלומר, לזהות אפילו מטבע נסתרת מתחת לפני הקרקע. בשובי, ובחופני מוריק מטבע עתיק, אשתי אומרת לי, שבכפותיי יש מגנט למטבעות. בשובי מטיוליי בפרדסים, צווארי ממש כואב מרוב בילוש מאולץ בשבילים, הנבלעים מתחת לרגליי. אינני רוצה בכך, האובסס הזה כופה את עצמו עליי, כנגד רצוני.

 

בשבועות האחרונים, לאחר המטר הסוחף והגשם השוטף שפקדונו, המטבעות עלו אל הדרכים ופשוט קוראים לי, בוא, הרם אותנו! כך מצאתי ליד חורבות משרדי הלולים הישנים צרור של סנטים אמריקניים משנות השישים. הראש הכחול שלי, כך מכנה אותו אשתי, מתחיל מיד לטוות את הסיפור: מעשה במתנדבות אמריקניות, בשלהי שנות השישים, שנהגו להחזיק בכיסיהן סנטים אחדים. אני יודע למה? אולי כקמע? אולי כמטבעות מזל? באמת שאין לי שום מושג, אבל מה שברור לי הוא שכאשר נטפלו אליהן הלולנים שלנו, ולחצו אותן אל הפינות, כמו עדת תרנגולות מבוהלת המועזת אל הסוגרים לפני ההזרקות, נשמטו הסנטים המפלילים מכיסיהן. זה נשמע מופרך? לא מתקבל על הדעת? אי אי, אילו הייתם יודעים באמת אילו הילולות נערכו בסוף שנות השישים בחשכת הלולים, הייתם משתבצים על המקום.

 

מילא המתנדבות, אני חושב לפעמים, מילא כיסיהן המצלצלים בסנטים האבודים, אבל איך יכלו הבחורים הנטפלים לעשות את כל אלה תחת מסך הסירחון הנורא של לשלשת העופות? עד היום אני נחרד רק מזיכרון אדי האוריאה, השתנן והאמוניאק המוגזים, שהשניקוני והעלו דמעות צורבות בעיניי. מילא הג'ינסים המקוצצים של המתנדבות וכיסיהן המשתלשלים, כמו במכנסי הקיצרונים של הפלמ"חניקים מלפני דורותיים, מילא הצחקוקים שלהן, שבחורינו המצוינים לא ידעו אף פעם, אם הם צחקוקים של כן או של לא, אבל איך אפשר היה לנהל מרדפים רומנטיים, כאלה או אחרים, בתוך ערפל עוין של גזרי נוצות מתעופפים וזרנוקי אבק? האם עד כדי כך נשתנו אמות המידה שלנו לפרשיות אהבהבים מפוקפקות? סיפורם של הסנטים הנשכחים מתמיהני עד מאוד.

 

או למשל, המטבע המשחיר, שמצאתי אתמול בפרדס המשונטע שלנו, של תאגיד הפרדסים שלנו, למען הדיוק, בשולי חלקות "הדריה" הישנות והגעגועיות. לכאורה, חצי גרוש מצרי פשוט ונפוץ משנת 1917. הכיתוב שעליו בערבית מצרית מסולסלת ובאנגלית למתחילים, הלקוחה מספרוני ה'רידר ואן', שלמדתי מהם את אנגליתי העלובה, בין מרדף אחר נמיות לבין משיכה בצמות שכנתי לשולחן הכיתה. פייב מילימס - כלומר חמישה מילימים. כמובן, היום הרצועה הלשונית הותרה לגמרי, ואין לי שמחה לאיד גדולה יותר מלהאזין לקרייניות הקפדניות של קול ישראל מדקלמות כמאולצות, שהרי כנראה, העורך הלשוני ציווה עליהן, שש שקל! כלומר, נכון ומותר היום לומר: פייב מילימס חמש מילימים! או חצי גרוש. אבל הוא היה מצרי, כמובן, שהרי ראשוני חצאי הגרושים המנדטוריים, התלת לשוניים, נטבעו רק החל משנת 1927, על פי הכתוב בקטלוגים למשוגעי המטבעות.

 

כך שיש לי כמה אפשרויות לדמיין מי השליך את המטבע המצרי בפרדסנו. הראשונה - האורזות התימניות החמודות מנחליאל שבחדרה, שארזו את התפוזים בחלקות הדריה הראשונות, מאמצע שנות העשרים; השנייה - שנפל ממכנסי העור, נגד שפשפות! של פרש אוסטרלי מחיל הכיבוש של פלשתינה, בסוף שנת 1917, בדרכו לצפון הארץ כשהוא דולק אחר הטורקים הנמלטים; השלישית - שנשמט מכיסי ראשוני חברינו וחברותינו, מייסדי קיבוצנו, שהגיעו ברגל, חוץ מהבחורות ההרות שהורשו לרכוב על חמור, ממחנה הקיבוץ בחדרה של טרם עלייה.

 

הם הזיעו נוראות וחטפו יבלות מכאיבות, כשעשו טירונות אכזרית אצל מנהלי העבודה הקשוחים; הרביעית - שהמטבע המחורר, "כשבגרוש היה חור", להזכירכם, היה חלק משרשרת נוי העטורה למצחה המיוזע של נערה ערבייה, "עטור מצחך" כבשיר הנודע, בדואית או פלחית, המובלת בעל כורחה, בידי אביה ואחיה, אל ביתו של בעלה הטרי. ויש עוד כמה אפשרויות, שממש מבלבלות אותי. ואני עומד תמה, המטבע הקרירה בידי, ותוהה עד סחרחורת, כמה משתמשים אפשריים חלפו בכברת הארץ הקטנה הזו, כברת החמרה המחוסמסת, שאני עומד עליה בשלהי האביב הזה!

 

אלישע פורת, נולד וחי בעין החורש. ספר שיריו האחרון "ארכה תקפה" יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-2005. ספרו "קריאה מאוחרת" (מסות ספרותיות) יצא לאחרונה בהוצאת גוונים

 

לדף המרוכז של גיליון הסיפורים פסח תשס"ט, אפריל 2009

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים