מקודשת בזו הטבעת

13.4.2009
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

מקודשת בזו הטבעת

דגנית רוזנטל

 

צילום מעובד: הגר מטלפונקט. מתוך: "מתוך ארגז" תערוכה של "חומר דרומי"- קבוצת אמני קרמיקה מהדרום. הוצגה בגלריה לעיצוב חנקין, חולון, בספטמבר, 2008

בארוחת הערב סיפרה לי דפנה כלאחר יד, שנשברה לה טבעת הנישואין. קפאתי. נתקעה לי חתיכת עגבנייה בלוע, נחנקתי, בקושי נשמתי. ניסית להשתעל, השתנקתי והחוורתי. דפנה דפקה לי על הגב והגישה לי כוס מים קרים. "מה קורה לך?"

 

"כנראה, הקדמתי קנה לוושט".

 

המשכנו לאכול בשתיקה. דפנה הביטה בי מדי פעם בדאגה. "מחר בבוקר אנחנו הולכים לקנות לך טבעת חדשה", אמרתי. דפנה ביטלה את דבריי בגיחוך, ואמרה שיש לה למחרת בבוקר ישיבה חשובה עם המנכ"ל.

 

 

דפנה היפה שלי היא עורכת דין מצליחה במשרד ידוע. נפגשנו לפני חמש שנים, כשניהלתי מאבק גירושין ארוך, עיקש ומכוער. דפנה ייצגה אותי, ובזכותה יצאתי כשידי על העליונה. לאחר הגירושין חיזרתי אחריה בנחישות. היא דחתה אותי שוב ושוב, ואני לא ויתרתי. היא טענה, שעשרים שנה זה פער גדול מדי, ושבעצם, היא לא רוצה להתחתן שוב. דפנה הייתה גרושה עם ילד. "הבנתי את הרעיון, הספיק לי פעם אחת", אמרה.

 

הייתי בן 58 והרגשתי כרווק צעיר שגילה את העולם. כעבור שנה דפנה נענתה לחיזוריי, וכמתנת יום הולדת 60 אמרה כן להצעת הנישואין, אבל התנתה את זה בחתונה אזרחית בקפריסין. היא קנתה לשנינו טבעות וכתבה הסכם משפטי. בקפריסין, אחרי הטקס, היא הפתיעה אותי בחופשה מדהימה בווילה מבודדת על חוף הים.

 

באותו הלילה לא הצלחתי לישון. שוב ושוב הופיע בחלומי אליעזר הרפתן, כשהוא רץ אחריי וצועק: "בגללך... בגללך... אתה תשלם על זה... אתה..."

 

התהפכתי במיטה, הזעתי, התקשיתי לנשום, הדופק היה גבוה. דפנה אמרה שכדאי שאלך לרופא בבוקר. "אתה כבר לא צעיר, אסור לך לזלזל, אני לא רוצה להיות אלמנה צעירה".

 

שתקתי, ידעתי שאלה סימנים אחרים.

 

הייתי בן תשע, הכי קטן והכי נמוך בקבוצת "אלומה" (כך כונתה הכיתה שלי בקיבוץ). בדרך כלל, סבלתי מזה אבל באותו היום, יום החתונה המרובעת, זה היה יתרון. קיבלתי את המשימה הכי גדולה. כשכולם הלכו למגרש החניה לכוון את האורחים, שהגיעו בהסעות למוקדי החתונות, אני הלכתי לאברום, מזכיר הקיבוץ, לקבל הוראות. ארבע חתונות היו באותו הערב, באוגוסט :1954 קפלן ורוח'לה, רפי ויונה, אבנר וכרמלה, אליעזר וג'ודי.

 

"איתמר, המשימה שלך חייבת להצליח", אמר אברום המזכיר, "כידוע לך, בחתונה הגבר נותן טבעת לאישה, וכך הוא מקדש אותה". הוא נעץ בי עיניים ושתק. לא הבנתי מה הוא רוצה. כעבור מספר דקות כחכח ואמר, "הבט איתמר, יש לנו רק טבעת אחת, לא יכולנו לאשר קנייה של ארבע טבעות, ולכן אתה תעבור מזוג לזוג ותעביר את הטבעת. אסור שהרב יראה ויידע זאת. לפי הדת היהודית, הגבר חייב לקנות בכספו את הטבעת. אתה תעמוד ליד החופה של קפלן ורוח'לה; בסיום הקידושין קפלן ייתן לך את הטבעת, ואתה תרוץ ותיתן אותה לרפי ויונה, משם לאבנר וכרמלה ובסוף לאליעזר וג'ודי. אפשר לסמוך עליך?"

 

גופי הצנום התרחב והזדקף, ואמרתי "בטח!"

 

אברום הוציא מכיסו ממחטה לבנה נקייה. "בכל פעם שתקבל את הטבעת, עליך לנגב אותה בממחטה לפני שתעביר הלאה. חשוב שהטבעת תהיה נקייה ומצוחצחת".

 

לקחתי את הממחטה, וצעדתי לרחבת הדשא ליד חדרם של קפלן ושל רוח'לה. בטקס הנישואין עמדתי הכי קרוב לקפלן, חייכנו זה לזה כממתיקי סוד. הייתי בעננים. בסוף הטקס קפלן חיבק ונישק את רוח'לה, ותוך כדי כך ראיתי כיצד הוא מסיר מאצבעה את הטבעת. הוא העביר לי אותה במהירות, ואני התרחקתי, הוצאתי את הממחטה, ניגבתי וצחצחתי, כפי שאברום אמר, ורצתי לדשא של רפי ושל יונה. שוב נעמדתי קרוב לזוג. הפעם, יונה ניגשה אליי, חיבקה אותי ונתנה לי את הטבעת. ניגבתי ושמתי פעמיי לאבנר ולכרמלה. כבר הייתי מנוסה. הרב סיים, ואבנר חיבק ונישק את כרמלה. עמדתי והמתנתי, אך הם לא שמו לב אליי.

 

התביישתי להפריע להם, ניסיתי לרמוז, נגעתי במרפקו של אבנר, אבל הוא היה עסוק בשלו. כשהם גמרו להתנשק ניגשו האורחים ללחוץ ידיים ולומר מזל טוב. מבטי נח על אצבעה של כרמלה. הייתי חייב להידחף בין האורחים, להגיע אליה ולקחת את הטבעת. הרגשתי קטן ומבויש, אבל נזכרתי בהבטחתי לאברום. פרצתי את מחסום האורחים, אמרתי מזל טוב כמעט בצעקה ולחצתי את ידה. כרמלה הבינה והחליקה את הטבעת לידי. רצתי במהירות שיא לרחבת הדשא של אליעזר ושל ג'ודי. הם כבר היו מתחת לחופה, אליעזר היה חיוור, וכשראה אותי החניק אנחת רווחה. התגנבתי מאחוריו והחלקתי את הטבעת לכיס מכנסיו. זזתי הצדה ונשמתי לרווחה. השלמתי את המשימה. ואז, כשראיתי את אליעזר שם את הטבעת על אצבעה של ג'ודי, נזכרתי שלא ניגבתי וצחצחתי אותה.

 

ג'ודי ואליעזר התגרשו אחרי שנה וחצי. היא התאהבה במרטין ועברה לגור איתו. את אליעזר לא ראיתי הרבה זמן, הילדים בכיתה סיפרו שהוא בדיכאון, וכמעט לא יוצא מחדרו.

 

בשנת בר המצווה התחלנו לעבוד בקיבוץ. אותי שיבצו ברפת. לא רציתי וביקשתי מהמדריך שלי לעבור לגידולי השדה או לפרדס. המדריך שאל למה, ואני שתקתי. וכי מה יכולתי לומר? שאני פוחד להסתכל לאליעזר בעיניים, שמא יאשים אותי שבגללי התחתן בטבעת פגומה, שבגללי התגרש? אז אמרתי "אה... ברפת אין מתנדבות". זו לא הייתה תשובה מספקת ואני הצטרפתי לצוות הרפת. אליעזר היה מנהל הרפת. עשיתי כל מה שביקש, מילאתי כל מטלה באופן הטוב ביותר. "איתמר, אתה בחור מיוחד, יש לך מוטיבציה גבוהה, אתה תגיע רחוק", אמר לי באחד הימים.

 

לאחר שחרורי מהצבא היה ברור שאני חוזר לרפת. למדתי את רזי המקצוע, את מערך החליבה, את סוד המזון המוגש לפרות, על מנת להפיק חלב משובח. אליעזר סימן אותי כיורשו לניהול הרפת.

 

ואז הופיעה ג'יין, מתנדבת מאוסטרליה, ורצתה לעבוד ברפת כי להוריה חווה קטנה לגידול בקר. היא נכנסה כמשב מרענן לרפת וכרוח סערה לחיי. אחרי שבועיים בקיבוץ היא כבר עברה לגור בחדרי. בילינו יחד 24 שעות ביממה. חלבנו יחד, וכשניקינו את מכון החליבה השפרצנו מים כילדים קטנים. יחד בוססנו במרבץ הפרות המלא חרא, ובחדרנו הזדיינו עד כלות.

 

אחרי חצי שנה ידעתי שאני רוצה להתחתן איתה.

 

אליעזר, שברבות הימים הפך לאיש סודי, ניסה לצנן את התלהבותי "אתה יודע, איתמר, ששרה היא אשתי השנייה. התחתנתי לפני כן עם ג'ודי".

 

"כן, אני יודע", השבתי והשפלתי מבט.

 

"אה, בוודאי שאתה יודע, הרי אתה היית הזאטוט שהעביר את הטבעת".

 

לרגע חזרתי להיות איתמר בן התשע הקטון, הנמוך, הנפחד, האשם, ורק רציתי לברוח, אבל אליעזר המשיך בדבריו. "ג'ודי הייתה עולה חדשה מארצות הברית, היינו שונים, אתה יודע, מנטליות אחרת, אבל התאהבנו בטירוף, והאמנתי בכל לבי שהאהבה תנצח. בהתחלה ג'ודי עבדה איתי ברפת. אחרי החתונה, כשכבר עבדה בבית הילדים, פתאום הפריע לה ריח בגדי העבודה שלי, החליבות בבוקר והשד יודע מה עוד. ואז יום אחד היא סיפרה לי שהתאהבה במרטין, אף הוא עולה חדש מארצות הברית".

 

באוגוסט 1970 התחתנתי עם ג'יין. הייתי בן 27. מכיוון שג'יין לא יהודייה, ערכנו מסיבת נישואין חילונית בקיבוץ. כתבנו כתובה משלנו, וקידשתי אותה בטבעת זהב משובצת בשני יהלומים שקנתה בתל אביב. טבעת כזו לא נראתה עד אז בקיבוץ. לא היה מאושר ממני. אחר כך נסענו לאוסטרליה, והתחתנו פעם נוספת בעירייה במקום מגוריה. בטקס הענקתי לה את אותה טבעת ובלבי צחקתי. נשארנו באוסטרליה כמעט שנתיים.

 

כשחזרנו לקיבוץ חזרתי לרפת, וג'יין עבדה בהנהלת החשבונות. הולדנו את עפרה ואת נדב. בהיריון של נדב ג'יין הסירה את טבעת הנישואין שלנו, כיוון שאצבעותיה התנפחו, ומאז לא חזרה לענוד אותה. אחרי הלידה היא נסעה לשלושה חודשים עם הילדים לבקר את הוריה. לא יכולתי להצטרף לנסיעה, כי אליעזר חלה ונותח, ואני החלפתי אותו זמנית בניהול הרפת.

 

כשחזרה ג'יין מאוסטרליה, היא סיפרה לי שהתאהבה בג'ונתן. זה היה סיוט. שנה שלמה היינו משפחה בדיכאון - אני כי איבדתי את אשתי האהובה, והיא כי לא יכלה לממש את אהבתה החדשה. הודעתי לה שאם היא הולכת, הילדים נשארים איתי בקיבוץ. החלטנו לשקם את חיי הנישואין ולפתוח דף חדש. עזבנו את הקיבוץ. התקבלתי לעבודה במחלבה ידועה. ניסיוני הרב כרפתן הוביל אותי לקידום מהיר, ותוך שש שנים, כשאני רק בן 40, התמניתי למנכ"ל.

 

עד היום אני מכהן בתפקיד זה, ומנהל חיים מאוד נוחים. האמנתי שהמשבר מאחוריי, אך כשהילדים בגרו ועזבו את הבית ג'יין הגישה תביעת גירושין. אז התחוור לי, שכל השנים שמרה על קשר עם ג'ונתן. ידעתי שלא אמחל לה. אחרי מאבק ארוך ומכוער יצאתי כשידי על העליונה, וזאת בזכות דפנה, עורכת הדין היפה שלי. ג'יין עזבה את הבית ואת הארץ עם מזוודה אחת. אפילו את הטבעת הארורה, ששמרה במגירה, לא נתתי לה. יום אחרי עזיבתה זרקתי אותה לאסלה.

 

הבוקר לא הלכתי למחלבה. הלכתי לחנות תכשיטים וקניתי טבעת. אחר כך נסעתי לאליעזר, לבית האבות בקיבוץ. הוא לא זיהה אותי. כבר שנתיים שהוא מנותק. זה לא הפריע לי. ישבתי איתו וביקשתי שימחל לי. הוא הביט בי כתינוק. אחת העובדות נכנסה והניחה על הספה את הכביסה הנקייה שהגיעה מהמכבסה, אמרה שתשוב לסדר מאוחר יותר. הייתה שם ממחטה לבנה. לקחתי אותה, אמרתי לאליעזר תודה ויצאתי.

 

הערב אקדש את דפנה בטבעת נקייה ומצוחצחת. זו תהיה הפעם הרביעית שלי.

 

דגנית רוזנטל מקיבוץ ארז היא מטפלת הוליסטית

 

לדף המרוכז של גיליון הסיפורים פסח תשס"ט, אפריל 2009

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547

 
עיתונות קיבוצית


גיליונות אחרונים
ארועים קרובים