תודעה מעמדית

24.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

.

עוד מימים ימימה - כשבבית מדרשנו נהגתה תורתו של מרכס, וצעדנו בשורות מלוכדות באחד במאי - זכורות לי דמויותיהן השחוחות של משה דהן ושל ציון מזרחי.

 

ממש בעצם הימים של כריית תעלת המוביל וצינור הירקון-נגב, כרו הם תעלות מקומיות לצנרת השכונות הנבנות, או טיפלו בכל דליפה ממעבה האדמה שדרשה תיקון. משה שילב את עבודת החפירה עם עבודת מסגרות, וציון נלווה בנפש חפצה ושוקקת אל ידידו דייוויד לעבודות שונות ומזדמנות.

 

בינתיים, בגרתי והוכתרתי למזכיר הקיבוץ, והנה, ביום מן הימים הועברה אליי פנייה מצד השניים, להטבת מה לכיסם במסגרת תנאי עבודתם, וזאת לאחר שנים רבות של כרייה ושל חציבה.

 

הדילמה, כה סבוכה הייתה וקשה לפתרון על ידי ברוני הכלכלה שלנו, עד כי לא היה מנוס מלהביאה בפני הפורום המלא של המזכירות. פדחתו של הגזבר זבה מגירודים, רכז המשק היה כבד פה, וכולנו נותרנו חפויי ראש: כיצד ניתן לרבע את המעגל, איך אפשר להיטיב במשהו עם אחרוני החופרים, בלא שתקרוס המערכת הפיננסית כולה.

 

ואז, באחת, אורו פניו של הגזבר, הנושא עמו מורשת מפוארת של הנהלת חשבונותינו: "בואו נשלב את הצורך בתרומה לתודעה המעמדית של השניים. נעניק להם במתנה מדי בוקר את "על המשמר", שעלותו החודשית ליחיד היא 57 לירות!"

 

נשמו כל מגרדי הפדחת לרווחה, והקלה התפשטה בגופם הקשוי והמתוח. נמצאה הנוסחה הפודה.

 

ציון, כבר מזמן רציתי לשאלו איזה מדור חביב עליו, הכלכלי של טרנופולר, המדיני של י. עמית, או אולי ביקורתה המוזיקלית האנינה של אוליה זילברמן? ואילו משה, שמטעמי כשרות נהג לאכול את פת השחרית שלו בחוץ, היה ישוב על שרפרף של תנובה, כשפירורי הלחם, קליפות הביצה וגביע הגבינה פזורים ברישול על "על המשמר", המדיף רעננות של צבע דפוס טרי.

 

(מתוך הספר מסעותיי אל מחוזות החך)

 

לסיפור זה שפורסם באתר הקיבוצים ב-16.3.08

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית



 

עדכון אחרון: