שאול המלך והתנור של סיגל

24.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

.

אמרתי לסיגל שעתידי תלוי בבישול שלה. זה נשמע טיפשי אבל זה היה נכון. מר יאשימוטו שקל להעניק לחברה שלי את החוזה, וידעתי שנקבל אותו אם הבישול של סיגל יעשה עליו רושם טוב. כל כך התרברבתי במומחיותה של אשתי בבישול יהודי, עד שביקש כי אזמינו לארוחה. סיגל ניסתה להסביר לי שהתנור לא פועל היטב, וסירבה להפוך את מידת הצלחתה בבישול למפתח להצלחתי. היא הייתה נרגזת. היא בזבזה הון תועפות על רכישה מד חום חדש במקום הישן, שהטכנאי שהוזמן האשים אותו כגורם לתקלה, אבל גם כאשר הכניסו פנימה את התרמוסטט החדש, התנור לא פעל. היא שלחה את התנור לתל אביב לבדיקה וציפתה שיוחזר למחרת.

 

ביום המחרת סיים מר יאשימוטו את ביקורו במפעלנו, וציפה בקוצר רוח לארוחת הערב בביתנו. כאשר טלפנתי אל סיגל אחר הצוהריים, היא הייתה כל כך נרגזת עד שבקושי הצלחתי להביאה לכך שתסביר לי מה לא בסדר. כנראה, התנור הגיע מתל אביב עם אישור על תקינות מלאה, ומהחברה נמסר שהוא פועל בצורה מושלמת, אבל כאשר הדליקה אותו הופיעה שוב אותה בעיה. עשיתי כמיטב יכולתי להרגיעה. החלטתי שהדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא להזמין את מר יאשימוטו לארוחה טובה במסעדה. זה לא היה בדיוק מה שרצה, אבל הייתה כאן התערבות של "כוח עליון". גם אם יהיה עליי לשאת בתוצאות, לפחות נישאר בני תרבות.

 

הזמנו מקומות במסעדה על ראש הגלבוע, בתקווה שלנוף העמק תהיה השפעה מרגיעה על מר יאשימוטו, ואני קיוויתי שסיגל - שעצביה היו מרוטים בגלל התנור - תעמוד בכך.

אספנו את מר יאשימוטו ממלונו, ובדרכנו למסעדה הכברנו תיאורים והסברים על כל מה שנראה מבעד לחלונות הרכב. ייתכן שהשתעמם. קשה היה לדעת לנוכח מבטו האטום וחסר ההבעה של מר יאשימוטו, מבט האופייני ליפנים. הוא נענע בראשו בכל פעם שסיימתי הסבר, ופלט אנחה רכה כאילו הוא מודה לי על כל הבהרה, שהסירה את המסתורין מעל מראות הדרך.

 

סיגל הייתה שקטה, ומצב הרוח העליז, שהפגינה כשהיו לנו אורחים, היה ממנה והלאה. גמרתי אומר להשאיר בידי אלוהים את החלטתו של מר יאשימוטו לגבי החוזה. מה שיהיה יהיה, חשבתי לעצמי, אבל בסתר לבי, האשמתי את סיגל בכישלוני העתידי.

 

הארוחה במסעדה הייתה הנאה צרופה. אני התענגתי על הסטייק הצלוי היטב שהזמנתי, ומר יאשימוטו וסיגל נראו מרוצים מהדג. פטפטנו בעיקר אודות הנוף היפה שנשקף משולחננו, הסמוך לחלון. מר יאשימוטו הבטיח לנו, שכאשר נבקר ביפן, נזכה לראות שם מראות רבים ויפים כמו זה. בזמן שהוגש הקינוח, שאלה פתאום סיגל - שהייתה שקטה במשך כל הערב - את מר יאשימוטו, אם שמע אי פעם על המלך שאול, המלך היהודי שקדם לדוד המלך.

 

למרבה ההפתעה התברר לנו, שמר יאשימוטו אינו יודע מאום על אודות ההיסטוריה של העם היהודי, אף כי היו לו כמה מכרים יהודים שעסקו במסחר. מעולם לא קרא את התנ"ך, וזו גם הייתה הסיבה שבגללה גילה עניין כה רב בתפריט התבשילים היהודיים של אשתי. הוא חשב, שאם יוכל להפגין ידע כלשהו בבישול יהודי, יעשה הדבר רושם רב על חבריו. כאשר סיפר לי זאת, הייתה זו הפעם הראשונה שראיתי אותו מחייך.

 

"לא," ענה ידידנו בנימוס, "מעולם לא שמעתי על שאול המלך". סיגל סיפרה לו שזה בדיוק ההר ששאול, אחד מגדולי המלכים הישראלים, הובס בו בקרב ואיבד את חייו. הבעתו האטומה של מר יאשימוטו נבקעה פתאום, והוא החל להקדיש תשומת לב מדוקדקת לסיגל. נראה, שסיפור המלך המפסיד בקרב ומתאבד נגע למסורתו היפנית.

 

סיגל המשיכה וסיפרה לו כיצד נבחר שאול על ידי שמואל הנביא להיות למלך, ואיך שאול - גיבור קרבות - מחה את זכר העמלקים, שהיו אויבי ישראל. אבל במקום להרוג את כל המקנה שהיה שייך להם, שמר אותו כדי להקריבו לאלוהים. הייתה זו שגגה חמורה, ושמואל הנביא אמר לו, כי מאותו יום ואילך לא יעמוד אלוהים לצדו, ובמקום שאול נבחר רועה בשם דוד להיות למלך.

 

יכולתי לראות איך משתנים פניו של מר יאשימוטו: הוא נראה כמו תלמיד בית ספר מרותק ומוקסם. הבעת פניו קיבלה חזות אנושית יותר, והיא הלכה והשתנתה עם כל תפנית בסיפורה של סיגל אודות שאול המלך. אנחותיו נשמעו בחלל המסעדה, והוא נשף קלות בהפתעה או שאף בחוזקה, כשהסיפור קיבל תפנית מסוכנת, למשל, כאשר שאול הטיל את החנית כדי לפגוע בדוד המלך.

 

התעניינותו הלכה וגברה עם כל אירוע בסיפור. סיגל הגיעה אל הפרק האחרון, שבו נלחם שאול בקרב נואש נגד הפלשתים בהר הגלבוע, נוצח, ושלושת בניו - יונתן, אבינדב ומלכישוע - נהרגו ולבסוף הוא הפיל את עצמו על חרבו (חרקירי!). לא יכולתי להאמין למראה עיניי. עיניו של מר יאשימוטו מלאו דמעות, וכעבור רגע החלו זולגות במורד לחייו. הוא הושיט את ידו למצוא ממחטה ומחה אותן. מה שהפליא אותי אף יותר היה, שלא חש שמץ של מבוכה בגלל בכיו. כאשר סיפרה סיגל על גופת שאול, שהוקעה על קירות בית שאן והוסרה בידי אנשים צעירים ואמיצים שבאו מהעיר יבש-גלעד, נאנח בהקלה רבה.

 

הסענו את מר יאשימוטו למלונו. בדרך לא נאמרה אף מילה. כאשר נפרדנו ממנו בברכת "לילה טוב", הוא נטל את ידה של סיגל, קד קידה ונשק אותה.

 

למחרת התקשרתי לסיגל כדי לספר לה, כי לפני עזיבתו החליט מר יאשימוטו להעניק לנו את החוזה, והוא שולח לה את מיטב איחוליו. סיגל סיפרה לי, כי שליח הביא זר פרחים ממנו, והוסיפה ואמרה שהבוקר ניסתה להפעיל את התנור, והוא פועל ללא דופי.

 

 ג'רי קנטור נולד בבוסטון, ארצות הברית. שירת בחיל הים האמריקני במלחמת העולם השנייה. חבר קיבוץ משמר העמק משנת 1951. עבד בענפי הרפת והצאן, שימש ככתב טכני בתעשיית ההיי-טק הביטחונית, ואחר כך ייסד את ענף התרגומים בקיבוצו.

סיפורו זה הופיע בקובץ הסיפורים "קסם אור הירח", הוצאת 'מערכת', קיבוץ דליה, 2007.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית



 

עדכון אחרון: