גם ללב יש לילה

24.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

.

בעקבות מותו של סטאלין חווינו את אחד מרגעינו היפים. היינו מאוחדים בתחושות הצער, והורגשו מתח וציפייה לקראת האזכרה. אני זוכר שפנינו ליאצק הצייר שלנו, שיכין ציור גדול של סטאלין, ומתחתיו יכתוב את המילים: "סטאלין איננו, נותרנו יתומים". יאצק היה אמן. רווקותו והתבדלותו מהציבור בצריפו הקטן שבקצה היישוב אפשרו לו לעשות דברים נפלאים, בתחום הקישוט בחגים, ולצייר את ציוריו הריאליסטיים המתארים את מציאות חיינו, "שלא על חשבון העבודה", כמו שהקפיד לציין. מעולם לא דיבר באסיפת החברים, ואף אחד לא ידע מה הוא באמת חושב או מרגיש. אדם בודד בחברה מתחדשת.

 

כעבור יומיים חזר והציע, שהכתובת לא תהיה גלויה, אלא מגולגלת מתחת לתמונה התלויה, ועל ידי משיכה בחוט, עם תום השמעת ההמנון של ברית המועצות, ישוחרר הגליל ותופיע הכתובת שעליה הוחלט. כאבנו הקולקטיבי יתמקד רק באותיות השחורות ובצירוף הנפלא של המילים, "סטאלין איננו, נותרנו יתומים". אחרי חצי דקת דומייה יקומו כולם לשיר את האינטרנאציונל, ובכך תסתיים האזכרה.

 

ההצעה התקבלה בברכה, כי לא ידענו איך לסיים את העצרת. בעיני רוחנו ראינו את הקהל קם ויוצא בדממה מהאולם; פה ושם מישהו ינגב דמעה, זוגות יתחבקו, אב ישים את ידו על כתפי בנו, לעודדו. סיום נפלא לאזכרה לאיש הגדול, שנתן טעם לחלומותינו ותקווה לאנושות.

 

ההכנות היו בעיצומן. סוכם עם הדוברים מי יספר את תולדות חייו של סטאלין, מי ידבר על הערכים הנצחיים שהנחיל לנו, מי יישא דברים על אנושיותו ועל אהבתו לילדים, מי יספר על גבורת ברית המועצות במלחמת העולם בהנהגתו. הוחלט, כי בסוף יאמר יעקב דברי הערכה לפועלו, ויעלה על נס את יחסו המיוחד לעם היהודי ואת דבר תמיכתו בהקמת מדינתנו. בחרנו את שלושת השירים הרוסיים שהמקהלה תשיר. הכול נראה מוכן לקראת האזכרה - עד שיאצק בא ואמר, כי לצערו, לא יוכל להיות באזכרה. הוא מוכרח לנסוע לפגישה משפחתית, שאי אפשר לדחותה. אך, אל דאגה, מיהר להוסיף, הוא יכין הכול ואפילו יראה לאביתר הצעיר, איך לשחרר את הכתובת המגולגלת מתחת לתמונה ברגע הנכון, בסיום השמעת ההמנון הסובייטי, בדיוק כפי שנקבע. "אל תדאגו", הוסיף, "את האזכרה הזו לא ישכחו אפילו יחלפו חמישים שנה".

 

ניסינו לשכנעו, שהוא חייב להישאר בבית בערב הזה, והמזכיר אף גער בו: "איך אתה יכול לעשות דין לעצמך ולהוציא את עצמך מן הציבור בערב מיוחד שכזה, אין לך לב?" אבל יאצק נשאר בשלו, ורק הפטיר לעברו, "גם ללב יש לילה".

 

הגיע יום השלושים לפטירתו של סטאלין. כל החברים התכנסו בחדר האוכל, שהיה מואפל כשרק התמונה מוארת, כראוי לאזכרה חשובה. דממה שררה, איש לא דיבר, וכולם ציפו לרגע שבו ייקראו לקום מכיסאותיהם ולעמוד דקה לזכרו של האיש הדגול שאיננו עוד.

 

הדוברים תפשו את מקומם ליד השולחן המרכזי, העטוף שחורים ומקושט בענפי אספרגוס ובצנצנת ורדים אדומים. האזכרה החלה. פניה שרה שיר רוסי שקט, ואחריה ללא הפסקה נישאו דברים, דברי הוקרה, דברי הערכה, דברי הלל, הרבה מילות שבח והלל. יואל קרא שיר של מיאקובסקי בתרגומו של שלונסקי, המקהלה התרכזה למרגלות שולחן הדוברים ושרה שלושה שירים. "איזה ערב מרשים", לחש המזכיר לרכז התרבות שישב לידו, "כל כך נוגע ללב", השיב לו הלה בלחישה. כשהמקהלה סיימה, החל מתנגן בפטפון ההמנון הסובייטי, ולקראת סיומו, משך אביתר בחוט. לעיני כול הותר הגליל ונפרשה הכתובת: "סטאלין רוצח". הציבור המופתע החל מהמהם, מגיב בלחש, ואחר כך בקול חזק יותר, בצעקות. חברים החלו להביע את מחאתם, לבטא את הפגיעה העמוקה ברגשותיהם, את הזעם שחשו על המעשה שלא ייסלח. כל הניסיונות לשיר את האינטרנציונל לסיום האזכרה עלו בתוהו. המהומה שנוצרה הייתה להפגנה נגד בן העוולה שעולל זאת. מי באמת עשה זאת? שאלו ברוגז את המזכיר הנבוך. יאצק! איפה יאצק? איש לא עזב את חדר האוכל במשך זמן רב. כולם צעקו וכעסו על חילול השם, על המעשה שלא ייסלח ולא יישכח לדורות!

 

יאצק לא חזר לקיבוץ, גם לא לביקור, ורק שיגר מכתב קצר למזכיר שבו כתב: "לכל אדם יש לב, אך גם ללב יש לילה. האזכרה וההכנות שלכם נעשו בלב מואר, בלב אוהב ומעריץ, אבל זה היה הלילה החשוך של הלב שלי על כל מה שעולל האיש למשפחתי. אודה לך אם תקרא את מכתבי באספת החברים הקרובה. אני יודע שלא יסלחו לי ולא ישכחו לי, וגם איני מבקש זאת, אך אולי יימצא מישהו שיבין ללבי".

 

עמרם גורדון, משמר העמק, נשוי, אב לחמישה וסב לתשעה (אוטוטו עשרה). בעבר שימש מזכיר הקיבוץ, ואחר כך מנהל אדמיניסטרטיבי של ספריית הפועלים. החל לכתוב כשעזב את התפקיד בשנת 2002. את הסיפור כתב במלאת 50 שנה למותו של סטאלין.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית



 

עדכון אחרון: