אשליות מתוקות

24.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

.

רוב חברי משמר השרון באו מעיירות קטנות וממשפחות עניות. היו להם חלומות "לו הייתי רוטשילד" שונים ומשונים, כמו לדוגמה שיהיה אולם ציבורי למופעים ולספורט כמו בקיבוצים אחרים. יום אחד פשטה השמועה בקיבוץ, שקרוב משפחה של אחד החברים, המתגורר באנגליה, החליט לתרום למשמר השרון סכום של חצי מיליון ליש"ט לשם בניית אולם ציבורי על שמו. הנה, חשבו חברי הקיבוץ בלבם, הנה אנחנו מתחילים להגשים חלום. אולם מופעים כבר יש לנו, חלמו הרחק קדימה, ואנו הולכים בכיוון הנכון. מייד התחילו לתכנן תכנונים. האם יהיה זה אולם מופעים בלבד, האם גם אולם שמגרש כדורסל יהיה בו, ואולי בחלקו בית כנסת? כך נוכל ליהנות מתקציבי משרד הדתות. כבר דיברו על מספר המושבים, על צורות הכיסאות וצבעם. גם דמיינו את צורתו החיצונית ועל כך שהנוי בסביבתו לא יחסר. יום יריית אבן הפינה קרב והלך.

 

נודע גם, כי כרגע אין למיליונר כספים פנויים, אך דבר זה עתיד להשתנות בקרוב והאולם עמוד יעמוד לתלפיות, במהרה בימינו. מבעוד מועד הוכן שלט גדול ועליו נכתב באותיות של קידוש לבנה: "כאן יקום..." בצירוף שמו של התורם הנכבד.

 

ואז, אחר הצוהריים אחד שטוף שמש, בתחילת שנות השבעים למאה העשרים, התאספו בגבעה שלמרגלות מגדל המים הישן והמרובע, החולש על הקיבוץ כולו, כל תושבי הקיבוץ, מזקן ועד טף. איש לא נעדר. נישאו נאומים חוצבי להבות, שלא חסכו במידותיו הנדיבות של המיליונר הנכבד. מקהלת בני ובנות המקום, שהוכנה מראש בקפדנות זה חודשים, הנעימה בזמירותיה לחגיגות הקהל והוסיפה תחושה של התרוממות רוח דרמתית לטקס. כמובן, הושמעו מילות תודה וברכה הדדיות.

 

בסופו של דבר, נורתה אבן הפינה לאולם המופעים של משמר השרון. הנה, בכל זאת, חשבו הנאספים, יש מי שעוזר מלמעלה ועתה נהיה כאחד הקיבוצים. אחר כך התפזרו לחדריהם בהתרוממות רוח, רואים בחזונם, כיצד תוך זמן קצר יעלה ויצמח, מתוך סלעי הגיר על הגבעה, אולם כזה, שלא נראה עד כה בשום מקום, והוא יאפיל על כל האולמות כולם שנבנו עד כה.

 

חלפו חודשים, שנים וזמנים, לוח הפח המבטיח כל כך עמד תקוע, והלך והחליד עם חילופי עונות השנה, גשם ושמש. יום אחד הוא הפריע למישהו, שסילקו וזרקו בוש ונכלם במורד הגבעה. היום, אויה, אין איש יודע אפילו את מקום מנוחתו האחרון.

 

האגדות סיפרו, שהמיליונר ועורך דינו פשטו את הרגל עוד לפני ששלחו מפרעה ראשונה. חבר הקיבוץ, בן משפחתו, עבר לעולם שכולו טוב, ויש עדיין כאלה בינינו התמהים: ההיה כל זה אמת, או שמא הלצה של חברנו משה, שעלתה על כל מתיחות האחד באפריל?

 

אכן, אין מתוקות כאשליות. על כל התלאות הן גוברות, וכאבק ברוח נגוזות ונעלמות.

 

יוסי ברג, מדריך ראשי במכון לתערובת ולמיון ביצים ברמות השבים. מומחה לעופות, חצוצרן, נשוי ללאה ואב לשתי בנות. הקים את תנועת הבונים דרור בהונגריה, והיה ראש אגף האולפנים בתק"ם. כותב סיפורים, ולאחרונה הוציא ספר - "שירים של אור" - בהוצאה עצמית.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית



 

עדכון אחרון: