היינו כחולמים

24.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

.

לילה אחד נשבר אחד הצינורות הראשיים שמוליכים מים לקיבוץ. מים רבים זרמו לריק אותו לילה לוואדי, ואיש לא ראה ואיש לא שמע. איש לא חשב בכלל, שצינור משובח שכזה עלול יום אחד להישבר. והרי היה ידוע, שהתשתית שעליה הניחו את הצינור הייתה רעועה. ובכל זאת, איש לא העלה על דעתו שזה יקרה. אבל זה קרה, כמו דברים רבים אחרים, שקשה לצפותם מראש.

 

למחרת עם שחר, בהשכימנו לעבודת יומנו יחד עם עוד כמה מקדימי קום מוזרים, נעמדנו נפעמים לנוכח הפלא הרטוב, שפרץ לו בחצרנו בן לילה ובלי כל הודעה מוקדמת.  שום סימנים לא העידו על כך, שתופעת טבע ייחודית שכזו עומדת להתרגש עלינו. הכלבים לא נבחו אמש מול הלבנה במילואה, הרפתנים לא הרגישו עצבנות מיוחדת בעדר, עוף השמים לא פסק מלעופף, השאקלים בוואדי יללו כתמול שלשום, והכול היה כרגיל. שום סימן. שום אות.

 

והנה, לפתע נהר. והיינו עומדים על גדות המים השוצפים בזרימתם, על המשטח שבין מחסן הבגדים למכבסה, משתאים ומחשבים לעצמנו, אח, כמה נאים מים אלה שזורמים בלי להתחשב בצורך שלנו להגיע דחוף אל הטלפון הקרוב, כדי לדפוק שעון ולהתחיל את יום עבודתנו. עומדים היינו על ה"נבו" שלנו, בלי יכולת להגיע אל הארץ המובטחת.

 

קול פכפוך המים, המבעבעים מבטן האדמה, התערבב בקריאות העורבים שחגו באי שקט סביב האקליפטוס הענקי, קוראים בקול רע.. קרע.. רק רע.. רק רע.. רע... ואנחנו, בזלזול מופגן בבינת העוף השחור הזה, לא שמנו לבנו לקריאות האזהרה.

 

מוקסמים כילדים מצעצוע חדש שקיבלו, הפלגנו בחלומות, משתעשעים בתוכניות יזמות חדשות, עתירות דמיון, לתפארת האגף העסקי והשבחת הנדל"ן של קיבוצנו המתחדש. בתי הארחה, צימרים, גני שעשועים, מסעדות, מזרקות, לונה פארק, קזינו, איים צפים, פאבים, שירותי ליווי, בריכת שחייה אולימפית חדשה ועוד כהנה וכהנה בתי תענוגות. הרי הדעת נותנת, כי לא נשים מכשול בפני נהר.

 

גם הספקנים שבינינו לא הורידו מכלל אפשרות פתיחת סניף מיוחד של מקדונלד לילדי המשקים חדלי הפירעון המופרטים שבסביבה, או, לחילופין, קניית מפעל כושל בזול והענקתו בחינם לאחד הקיבוצים, שלא לדבר על האפשרויות החדשות ועל העדנה הצפויה לפאב המקומי הישן, שעומד כבר שנתיים כאבן שאין לה הופכין.

 

השמועה, שתעשה לה כנפיים, תביא אלינו גיאולוגים בעלי שם, שיתאמצו לחקור איך ולמה זה קרה דווקא פה.

 

רק החבר'ה של ר' מור יוסף, רב המועצה, יחייכו לעצמם בסיפוק. בשלווה יהודית אופיינית ישחררו אנחה של נחת וימתיקו סוד כיודעי דבר. להם הן לא צריך לספר, זה כל כך ברור; הכול צפוי והרשות נתונה. אלה חבלי משיח, או לפחות פעמיו, שהגיעו הנה בזכות תפילתם הזכה. על כל מקרה, אין להוציא מכלל אפשרות הקמת מקווה במקום הפאב; והנחת אבן פינה לבית כנסת גדול ומשוכלל, שיוכל להכיל את אלפי עמך ישראל שיבואו לפקוד אותנו. יום יום נשנן את המנטרה היומית, "אל יגבה לבבך", ונפתח אותו לנזקקים, נקיים "יומטוב" לכל ילדי המצוקה, נשנורר בשם המים שלנו תרומות לנצרכים, נקים מפעל למילוי בקבוקי מים קדושים, קמעות ולחשים....

 

כל אותה השעה היה המלאך מיכאל, עוכר השמחות, מתרוצץ מסביב, סוגר ופותח כל שיבר מזדמן בשטח בטווח הנראה לעין, בניסיונות לחסום את הזרם, אך לשווא. המים המשיכו לשפוע מהקרקע כמעיין המתגבר, ושאונם הולך מקצה העולם ועד קצהו ואין ישועה. "מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה", הוא זועק, אבל אין שיקשיב לו, כי אנחנו כבר עסוקים בבחירת שם לרך הנולד, "פישון" "סירחון" "מי אפסיים", "מי ברכיים", או שמא "המדמנה אשר בגיא השלוליות".

 

בדיוק אז הגיח מן האופל יואב, איש המים. ביד חזקה ובזרוע נטויה סגר את השיבר הנכון. באחת נסתתמו המעיינות, והס הושלך בחלל הבוקר הטלול. עוף לא צייץ, כלב לא נבח, פרה לא געתה, וגם השאקלים השתתקו בוואדי. נשארנו עומדים המומים על שפת המים הגדולים שהיו יורדים לאטם, משאירים אחריהם שפכי בוץ עצומים וסחף אבנים למעצבה על המדרכות, מבכים חלום יפה שהיה בהישג יד ונגוז.

 

לילה אחד נשבר אחד הצינורות הראשיים שמוליכים מים לקיבוץ. הרבה מים זרמו לריק באותו לילה לוואדי, ואיש לא ראה, ואיש לא שמע. ואיש לא חשב בכלל שצינור משובח שכזה עלול יום אחד להישבר.

 

ירמי בן צבי, רמת יוחנן, אלמן ואב לילדים. מקדיש את זמנו לעריכת העלון ולכתיבה בו, לציור ולעבודה במכבסה. היה חבר אגודת הציירים והפסלים. הוציא ספר שירה.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית



 

עדכון אחרון: