טילון

24.4.2008
hadaf_hayarok@maariv.co.il    ארכיון עיתונות   

.

מצער ככל שזה יישמע, הוא נקרא טילון על שום פגם מולד בגופו. בהתחלה חשבו שהוא מתאמץ להפריש פרש, אבל מאוחר יותר, אחרי שבועיים, הבינו שלא מדובר בעצירות כרונית, אלא בתוסף קבוע - "בילד אין" - בצורת חרוט - בירכתיו של טילון.

 

טילון לא היה שייך לאיש. הוא הסתפח אל משפחת ישראלי בתקווה שלא יחושו בתוספת. ואילולא התוסף שבאחוריו, מן הסתם לא היה מעורר הרבה עניין, ויכול היה להמשיך ולהתעלק על המשפחה המאמצת כאוות נפשו עד קץ הדורות.

 

אבי המשפחה, איש רחום וחנון וארך אפיים (תרתי משמע), נטה חסד לחתול הנוכרי, והיה מקפיד להקציב לו את מנתו מדי יום. וכך הלך טילון והתפתח יפה על אף הפגם המולד בגופו הגמיש.

 

טילון אף הגדיל לעשות, ויום בהיר אחד המליט שגר של ארבעה גורים. איש לא ציפה למהפך שכזה בעלילה ובזהותו המינית, אבל זה לכשעצמו לא די היה בו כדי למנוע את שיגורו של השגר אל עבר חוות החתולים השכנה של יוסה'לה, החתולן המדופלם. השגר של טילון הצטרף שם - אצל יוסה'לה - לשאר הלהקה הענקית, ולא נודע כי בא אל קרבה.

 

יום אחד, הוחלט בלחץ המשפחה, שעל טילון לצאת לשנת חופש ללא מועד חזרה. לא עזרו כל תחנוניו וכל פניותיו למנהל הקהילה. ההחלטה נפלה וזהו. על טילון לארוז את מעט מיטלטליו ולעבור לקיבוץ קציר שיבולת השכן. האסיפה אישרה ברוב קולות, במשאבי אנוש התארגנו בהתאם, מענק העזיבה סודר וכעת נותר רק לבצע.

 

קשה היא הגזירה לעבור אל קציר שיבולת. כולם ידעו על כך, ורק לטילון לא טרחו לספר, כי רק מתי מעט הצליחו לעשות את הדרך בחזרה משם אל דגניה, וגם הם חזרו חבולים ושפופים ולא ארחיב...

 

מיטיבו של טילון ארך האפיים (תרתי משמע) ורב החסד הביא קופסת קרטון. טילון סירב בתוקף להיכנס לקופסה בטיעונים שונים ואפילו מגוחכים (איכות האוויר, אלרגיה לקרטון, קלסטרופוביה, מיחזור, יערות הגשם - רחמנא ליצלן... וכו'), אבל כל טיעוניו לא עזרו לו, ולבסוף הוא נדחף לשם עם "מעט עזרה מחבר", כששני חבלי רפת מהודקים היטב מסביב לקופסה, כדי למנוע ממנו התפרצויות רגשיות מיותרות. למזלו, עיניו לא כוסו, אבל ארך האפיים הקפיד, בטרם צאתם לדרך, לסובב את הקופסה כמה פעמים כדי לסחרר את חוש כיוונו של טילון, כדי שלא בקלות יחוש לשוב למקום שילוחו.

 

וכך הובל טילון בנסיעה לילית דרך השדות ודרך בריכות הדגים בואכה אלומות, ירוד אל מנחמיה, חזור אל "ארקל" שבבית זרע ועד לסיום המתיש בשער האחורי של קיבוץ קציר שיבולת. סומא, סחרחר ונטול כיוון הגיע למקום מגוריו החדש שבו יבלה את שנת החופש הנצחית שלו.

 

הוא שוחרר בחסות העלטה, תוך בעיטה קלה אך עניינית בקרטון, וזאת כדי למנוע ממנו את התחושה שכל המהלך נעשה בצער וביגון, ובכך לתת לו פתח תקווה לשוב יום אחד אל אפריה המוריקים של דגניה ב'.

 

ארך האפיים עוד ליווה שעה ארוכה במבטו את טילון שהחל להתארגן בקיבוצו החדש, נזהר בחוש שישי מפותח מלהתקרב למגורי התאילנדים מימין ולכלבייה המצמיתה משמאל.

 

סיפורנו זה היה בא כאן לסיומו, וכמו שאומרים "סוף טוב - הכול טוב", אילולא בתום יומיים נמצא שוב טילון שכוב פרקדן על הגזוזטרה המטופחת של החבר "ארך אפיים" (תרתי משמע), מתמתח לו בנחת בזיו החמה, פוקק את חוליותיו אחת לאחת, שוזף בשחץ את הטילון הצמוד לאחוריו, ומחכה באדישות מופגנת לפנכת הטונה היומית שלו.

 

לאלה ששאלו אותו בפליאה, מדוע סיים את שנת החופש שלו "כל כך מהר", השיב טילון בנחת שרק אידיוט מוחלט היה עוזב את דגניה יומיים לפני ההנפקה של המפעל.

 

עידן בן שלום, דגניה ב', נשוי ואב לארבעה. עורך סרטים, אחראי דירות וביטוח בקיבוצו, ובשעות הפנאי עוסק בהגיגים.

להזמנת מינוי ל"הדף הירוק" 03-5632547


מאמרים אחרונים בעיתונות תנועתית וכללית



 

עדכון אחרון: