פנטסיה קיבוצית / מיכל סנונית

כמה מילים מקדימות:

בחרתי לפתוח את פרק השירה באתר בשיר של מיכל סנונית.

השיר מתחיל בו' החיבור "וּבַלַיְלָה", נותר רק לשער את קורות היום שמתחבר לאותו לילה, לכל לילה. מתחת לשקט, החצר רוחשת חיים שזרים לא יבינו. החולמת מנסה לבטא קול, להיות מישהי ולא דימוי "הן ריח פריחתך היה למשל". את בכייה אין איש שומע. הכל דחוּס, גם באהבה.

אסנת אלון, עורכת 

איור מאת יעקב גוטרמן

פנטסיה קיבוצית

מיכל סנונית

איור מאת יעקב גוטרמן

 

וּבַלַיְלָה זוֹרֶמֶת הֶחָצֵר אֶל עַצְמָה.

זָר שׁוֹמֵעַ דְמָמָה וְלא הִיא. הִיא רוֹחֶשֶׁת חַיִּים,

קוֹל הַלֵּב, קוֹל הַיֵּצֶר, קוֹל הַקִּנְאָה וְהָרַחֲמִים.

יֵשׁ הַשׁוֹמְעִים בָּה שׂנְאָה. וְלא הִיא. אַהֲבָה בַּת בְּלִי שֵׁם

שְׁקוּפָה וְרַכָּה נוֹשֶׁפֶת חַיִּים.

פֶּתַע יִקְפּוֹץ צְרָצַר דַּק מֵיתָר, מְנַסֵּר מַנְגִּינוֹת

עַל הַדְּמָמָה. קַרְפָּדָה מִתְנַפַּחַת וְנוֹשֶׁפֶת בְּקוֹל

וְהַבִּיצָּה מְפִיצָה יַתּוּשֶׁיהָ לְכָל עֵבֶר. פּוֹרְחִים הַנַּרִקִיסִים.

טַל רוֹחֵץ רָאשֵׁי הַמְפוּנָקִים בִּשְׁנָתָם. כָּל חָצֵר

וּמִפוּנָקֶיהָ שֶׁלָּהּ, וְרוּדֵּי-הַלֶּחִי הַשַּׁמְנוּנִיִּים,

עַד כִּי גּוֹעַל יִתְקוֹף, יִגְדַּל הַשִּׁמָּמוֹן.

יֵשׁ וְתִקְפּוֹץ יְפֵיפִיָּה בִּשִׁנָתָהּ, עַל נְעוּרֶיהָ תִּשְׁאַל,

וּבְקוֹל תִּבְכֶּה מָרָה. יְנַחֲמוּהָ אוֹהֲבֶיהָ יִלַטְּפוּהָ:

מַה לָּך כִּי תִּבְכִּי, הֵן רֵיחַ פְּרִיחָתֵך הָיָה לְמָשָׁל.

וְהַנַּעֲרָה בּוֹעֶטֶת בַּחֲלוֹמָהּ בְּאֵין לָהּ מַרְגּוֹעַ.

וַעֲדַת אֲנָשִׁים חִוִוַרְיָנִים וּמָאֳרָכִים, מוֹשִׁיטָה יָדֶיהָ

אֶל רָאשֵׁי הַנְּעוּרִים. לֶחֶם וָמַיִם, בָּשָׂר וּפְרִי,

מַאַכְלֵי תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וְלַקֵּבָה. קְחוּ הִיא קוֹרֵאת,

אַל תַּפְנוּ רָאשֵׁיכֶם לַמַּגָּשׁ. וְשׁוּב עֲלָטָה.

לַיְלָה עַל לַיְלָה יִגְבַּר וְהֶחָצֵר סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶּרֶת בְאַהֲבָתָהּ.

אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא בִּירִיחוֹ.

 

 

שירים אחרונים

עדכון אחרון: