עפר ואהבה / אלישע פורת

הקדמה:

אליהו פורת יוסלביץ' היה אבי, נמנה על אותם אלפים אלפים של צעירים יהודים שבחרו לממש בגופם את הציונות המעשית. המפגש עם הקרקע, עם אותה ישות מוחשית, חושיית, נמושה, זרה ומוזרה ולא מוכרת - הפך למפגש אהבה אירוטי ממש. אבי, כמו אלפי אלפי חבריו, בחר בעבודת החקלאות וויתר מבחירה על הגשמת כשרונות וכישורים שהביא לעולם ממאות דורות ושושלות של רבנים.

אני, שלא חייב הייתי לוותר כמוהו, ממשיך לנהל איתו את הדו-שיח עד היום. אבל אני מנהל אותו בדרכים אחרות, שהקרבתו והקרבת אלפי אלפי חבריו, וביניהם חלוצי עמק חפר ובוניו איפשרו לי.

אלישע פורת

איור מאת יעקב גוטרמן

עפר ואהבה / אלישע פורת

מוקדש למייסדי עין החורש

 

כְּשֶׁאֲנִי רוֹכֵן אֶל הַקִידוּחַ שֶׁל הַבַּיִת הֶחָדָשׁ,

אֲנִי חוֹפֵן אֶת הֶעָפָר בְּיָד-אוֹהֵב וּמְקַרבוֹ

אֶל פִּי. אֲנִי לוֹחֵךְ אֶת מִרְקָמוֹ כְּמוֹ לְחִיכַת

הָרִאשׁוֹנִים, שׁוֹאֵף אֶת נִיחוֹחוֹ בִּנְחִירָיי

שֶׁרוֹטְטִים; כְּמוֹ בַּתְמוּנָה הָהִיא, בִּשְׁנוֹת

הַוָותִיקִים. וּכְמוֹ אָבִי, אֲנִי עוֹצֵם עֵינָיי

 

וּמְלַחֵש מִילִים, שוֹנֵה אוֹתָן כְּמוֹ מַנְטרָה

עֲתִיקָה: נָזָז, כּוּרכָּר, חוּסמַס; שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת,

וְקַרְקַע שֶׁנִבלַעַת בְּמֵי תְהוֹם בּוֹגְדָנִיִים.

וְאָז אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לִפְקוֹחַ אֶת עֵינָיי:

אֲנִי יוֹדֵעַ, בּוֹר הַקִידוּחַ לְעוֹלָם כְּבָר

לא ייִכְסֶה, פָּעוּר בְּתוֹך לִבִּי יוּנָח,

לֹא יִיסָגֵר, לא יִתְמָלֵא מֵחֻלְיָתוֹ.* * *

 

כמה מילים מהעורכת:

השיר של אלישע פורת שרוי בסמוך מאוד לסף המערכת החושית. גם אם אף פעם לא לעסת כורכר ולא נגעת בנזז, אתה יכול להחליק דרכו כדי לנצור בזיכרון את מה שנוטה להישכח. את מה שנלמד דרך הנחיריים, הפה והאצבעות והגיע עד לדף הזה שבו אתם קוראים עכשיו.

כל זאת עד שנפקחות העיניים, עד שצריך להשלים עם כך שהבור כבר לא יתמלא מתוכו. צריך יהיה למלאו ולמלאו ולמלאו והוא לא ישבע לעולם.

אסנת אלון, עורכת

שירים אחרונים

עדכון אחרון: