1. זהו הקיץ נמוג והולך והחגים כבר כאן. אמנם סיפורים לחגים כמעט ולא הגיעו [היו שהגיעו באיחור!!!], אך כעת מגיעים הסיפורים, בקצב קצת יותר מהיר ולכן בחודש הבא, נחזור ל-3 סיפורים בשבוע. אם הקצב שוב יואט, נשוב ל-2 בשבוע. ראו הוזהרתם!
2. אני כמעט מיואש מהנדנוד הנצחי - אנא בדקו את הסיפורים לפני שאתם שולחים. הנושא: קיבוץ!!! האורך - לא פחות מ-200 מילים ולא יותר מ-2000. לא לשלוח אלי את השירים, אלא לכתובת הנכונה. בלי רווחים כפולים אלא פשוט ב"אריאל" 12. נקודה ופסיק בסוף השורה... ולשלוח לא בגוף המכתב, אלא כמצורף וב"חלונות"... זה כל מה שביקשתי... כל כך פשוט ובכל זאת, את מרבית זמני אני מקדיש לעניינים אלו. לא חבל???
3. ועוד משהו מתחום הנדנודים. שוב ושוב אני נשאל... האם הסיפור אמיתי? ויותר מכך כשאני מנסה לעזור למישהו מהכותבים וטוען שהסיפור לא מספיק מעניין/מגרה לקריאה/מאורגן/ וכו'... התשובה - כך בדיוק זה קרה. לכן עוד תזכורת - אנו אתר סיפורים ולא מכון מחקר. סיפור טוב בד"כ איננו סיפור אמיתי. יוצאי דופן הם סיפורים היסטוריים שיש בהם עניין לציבור הרחב. אנא חסכו ממני את ההתדיינות האין סופית בנושא. דוגמא טרייה בעניין "האמת", קיבלנו לאחרונה שני סיפורים מארכיון "סאסא", סיפורים "אמיתיים" על אותן עובדות בשטח ובכל זאת יש הבדל ביניהם... אז מה?
4. לכל השואלים - ממערכת "כותבים קיבוץ - כרך ב' " מוסרים לנו שהספר כבר בדפוס...
5. ונסיים כרגיל בדברי חכמים בתקווה שנוכל להיעזר בהם:
יהודית הנדל: כתיבה לא לומדים, נולדים עם זה. סופר אמיתי מוצא את דרכו לשולחן הכתיבה בעצמו, גם אם זה לוקח שנים וכרוך בקשיים רבים, וברוב המקרים זה לוקח שנים וכרוך בקשיים רבים.
הייתי אומרת שמן הראוי לכתוב באופן בהיר, כך שהקורא יבין למה התכוונת ולאן אתה מוליך אותו. ולכתוב על היומיומי, על מה שמתרחש בביתך או ברחוב שלך. זה נראה לכאורה מוכר ובנאלי, אבל זוהי הספרות האמיתית ובזה היא עוסקת, ותלוי איך מעבירים את המוכר והבנאלי. וחלילה להרבות בשמות תואר, מה שסופרים מתחילים אוהבים בדרך כלל, לעשות. זה לא מעשיר את הטקסט, זה רק מכביד עליו ומסרבל אותו.
ולהימנע מהסברים. לתת את תיאור הדבר עצמו, כי הסברים הם אויביו של הסיפור. גם לא לכתוב משפטים ארוכים ומסובכים. משפט קצר תמיד יותר חזק ויותר אפקטיבי. ככל שאוצר המילים יותר מינימאלי, הוא מעביר את המסר באופן יותר חד וחריף.
ולעולם לא לחוס על טקסט שכתבת, וכעבור זמן הוא לא נראה לך. פשוט להשמיד אותו. ולא להיות מאוהב במילים יפות או במשפטים יפים. אני מאמינה שלמילים יש כוח עצום, ומילים יפות או משפטים יפים רק מפתים ומוליכים שולל, וצריך להתאכזר אליהם ולמחוק אותם במקומות המתבקשים. רק אז הטקסט יהיה נקי; ונכון לשאוף שהוא יהיה נקי.
ומן הראוי לזכור שהבלתי אמור הוא לרוב בעל משקל יותר מהאמור, והשתיקה היא הצעקה הגדולה ביותר. היא אומרת את מה שאי אפשר לומר במילים, וזה כוחה בסיטואציה שבה היא בטקסט. לכן אין לחשוש מהבלתי אמור. צריך לזה אומץ, כמובן. אבל סופר אמיתי מוצא בתוכו את האומץ הזה.
ולסיום - שנה טובה לכולם, כותבים וקוראים גם יחד, בתקווה שהחיים יהיו יותר נינוחים ושלווים מהסיפורים החדשים שיעלו כאן באתר.
