מודל עבודה ופרנסה בקיבוץ השיתופי


המודל המוצג להלן - מודל עבודה ופרנסה בקיבוץ השיתופי, מנסה להתמודד עם הצד הערכי של שוויון ערך העבודה (תקציב שווה או יום עבודה שווה למנכ"ל המפעל וגם לחצרן…).
כל קיבוץ אשר חפץ ליישם את המודל, חייב קודם כל לבצע:
א. תיקנון עבודה – כמות כ"א הנדרשת לפעילות מסויימת (לדוגמא: מספר ילדים למטפלת בגיל הרך, וכד').
ב. קביעת מינימום ימי עבודה בשנה בין 270 ל-280 יום.
- והוא מבוסס על 360 ימים
- 60 שבתות וחגים
- 305 ברוטו
- 270 נטו ימי עבודה
- ההפרש בין 305 ל- 270 הם 35 ימי חופש ומחלה.
חשוב לציין: המודל - כמו כל מודל, הוא כלי ולא מטרה. "אמונה" במודל ככלי תוכל להבטיח את הצלחתו.
המודל מבוסס על 3 מודלים:
חלוקת רווחים תלוי בהצלחה העסקית הכוללת, פחות בחבר
חלוקת יתרות קהילה תלוי בחבר הבודד ובקהילה
חלוקת תקציב אישי לפי ימי עבודה תלוי רק בחבר
הערה כללית:
מטרת המודל היא להניע את החברים לעשייה, לכן כל קיבוץ חייב להתאים את הסכומים והאחוזים למצב הכלכלי והחברתי אצלו כך, שישפיע ויניע את החברים לעשייה.
ניתן לחלק את הרווחים ויתרות הקהילה גם לפי ימי עבודה.
לתשומת הלב:
קיימת ביקורת על הדרוג בשכר של עובדי החוץ. הביקורת אכן נכונה, אבל גם מי שיוסיף 10%, (למשל מ-4000 ל-4400) יקבל בונוס. מצד אחד יש דרוג, מצד שני יש את ההפך – בונוס לכל מי שמשדרג את שכרו, ללא קשר לדרוג.
פנסיונרים:
מקבלים בונוס על עבודה של 240 ימים של 4 שעות, וזאת כדי לעודד אותם להמשיך לעבוד (חוסך הוצאות בריאות) בגיל זה עבודה היא בריאות.
הערה לשקופית "שוליים חברתיים":
שקופית ראשונה: כל מי שנמצא במעגל החיצוני נחשב לשוליים החברתיים. כל מי שבמרכז נחשב למנהיגות הפורמלית והלא פורמלית. גם כאשר אנו "זורקים" את השוליים אל מחוץ לקיבוץ - עדיין נשארים שוליים, כי תמיד אנו מודדים את השוליים ביחס למרכז... תפקיד מש"א הוא לקרב את השוליים אל המרכז. זהו תהליך ארוך שדורש סובלנות וסבלנות מ-כ-ו-ל-ם!


אשמח לקבל הערות ,רעיונות חדשים, תוספות כך שהמודל יהפוך להיות של כ-ו-ל-נ-ו...

בברכה
חיים ילין
917222-067
jelin@beeri.org.il