סיכום יום עיון ב-18.9.03: "צעירים בוחרים קיבוץ" חייבים להמשיך ולקלוט
סיכם: אלי ברמן, הזרם השיתופי - 18.9.2003
טלפון: 03-5301382
פקס: 03-5301387
דוא"ל: shituftk@takam.co.il
חייבים להמשיך ולקלוט
למעלה מ-100 חברים מ-60 קיבוצים השתתפו ביום עיון מטעם הזרם והמעגל השיתופי, שנשא את השם: "צעירים בוחרים קיבוץ", שהתכנס באפעל ב- 18.9.03.
יאיר ריינמן (לביא), המזכיר החדש של הקיבוץ הדתי
פתח בציטוט: "גדול הנהנה מיגיע כפיו - יותר מיראת שמים", וציין כי 2 האלמנטים הקיימים באמרה זו, הנאה ויראה, קיימים גם בחיי הקיבוץ.
הנהנה - זה העסוק בעשייה ובחשיבה קיבוצית, הוא אשר יגיע, בסופו של דבר, גם לתוצאה המקווה.
הירא - עסוק פחות בדרך, וחותר מייד לתוצאה.
עלינו לשדר לבנינו, שאנו משולים לנהנה מיגיע כפיו, שאנו מתאמצים ומוכנים גם לספוג כשלונות, ורק בדרך של איזון בין שני יסודות אלה נצליח בדרך הקיבוץ והקליטה.
ניצן פלדמן (יזרעאל)
העוסקת בנושא צעירים ובחינוך הדור הצעיר בקיבוצה, שרטטה את גבולות הדיון של היום: מול פתרונות של תושבות ושכונה קהילתית אנו מתקשים לתת תשובה לצמיחה הדמוגרפית בקיבוץ השיתופי. הנחת היסוד היא כי צעירים מחפשים שיתוף וצדק חברתי. ניצן ציטטה מעלון אחד הקיבוצים מאמר של חיילים, בני משק הרוצים "קיבוץ שיתופי בלבד ולא משהו אחר".
אל לנו להשתנות כדי לקלוט את הבנים, אלא עלינו לחפש יחד אתם פתרונות – תוך פתיחות, הקשבה, דיאלוג מתמשך ותוך שמירה על ערכי הליבה של הקיבוץ. בנוסף לכך עלינו לשקוד במקביל על קליטת צעירים מבחוץ, כדי לשפר את ה"קוד הגינטי" של הקיבוץ. קיבוץ חייב לשדר אופטימיות, ואם ישדר רק משבר ויאוש, לא יקלוט את צעיריו.
האשמה אינה בשתפנות! - ד"ר אברהם פולובין
פולובין (בארות יצחק, מכללת רופין) ניפץ בהרצאתו המרתקת מספר אמיתות מקובלות, כמו זו שטוענת שהשיתוף מבריח את הצעירים מהקיבוץ. נושא השתפנות אינו המכשול העיקרי לקליטת צעירים בקיבוץ, קבע פולובין, להיפך: מחקרים עדכניים מאוד, ביניהם של חוקר מאוניברסיטת באר שבע, שבדקו שתפנות של חברי קיבוץ ושל אנשים מחוצה לו, הראו כי מידת השיתופיות של צעירים עולה על זו בהרבה של החברים המבוגרים.
(עוד הראה המחקר כי מידת השתפנות של חברי קיבוץ אינה עולה בהרבה על זו של אנשים מחוצה לו…). גם פרסי הנובל האחרונים בכלכלה הראו כיווני מחשבה שונים מזו של אדם סמית הקלאסי, והציגו קשר לא רציונלי בהכרעות כלכליות.
מי ימשיך את המפעל? - דובי הלמן
(יטבתה) הציב בתחילת הרצאתו ראי גדול מול הקיבוץ השיתופי, וטען כי ללא הצטרפות צעירים וחברים חדשים, צעירים פחות - הקיבוץ נידון להיעלם מהמפה. הקיבוצים הפסיקו לקלוט חברים חדשים מבחוץ. זו אמת ידועה. הקיבוץ חדל להיות "אבן שואבת" לנוער עירוני ולבוגרי תנועות הנוער, גם בני הקיבוץ אינם נשארים ויש עזיבה כואבת של בני 40-50.

מדוע לא קולטים מבחוץ?
- ישנו פחד מקליטת אנשים מבחוץ, זרים, שעלולים לא להבין את הקיבוץ וערכיו, וישנו אותו מבפנים.
- גם מצב התעסוקה בקיבוץ מונע קליטת אנשים חדשים.
- המחשבות על שידוך יצרני וצרכני עצרו לגמרי את הקליטה, וכן הרצון לסייע לחברים להוריש נכסי הקיבוץ לבניהם מבית, ובעיקר מחוץ לקיבוץ - סייעו לתהליך זה.
- הקיבוץ פיתח פילטרים מורכבים וגדולים כנגד קליטת אנשים מבחוץ, גם אם הם איכותיים ביותר.
- ישנו גם גורם סמוי ובלתי מוזכר בדיונים - החברים מעדיפים להוריש לבניהם בחוץ, יותר מאשר למצטרפים החדשים. זו שאלה שטעונה הכרעה קשה. דובי מכריע חד משמעית: רעיון הקיבוץ יימשך ע"י מי שחי אותו ומאמין בו.

בקיבוץ, כמו במדינה, הצמיחה הדמוגרפית הכרחית – זו ההשקעה הכלכלית הכי טובה, ועל הקיבוץ לגדול עפ"י מבחן נכונות לאמץ את "הגנום הקיבוצי" של אחריות אישית לפרנסה ושל קיום מצוות הערבות ההדדית, ולהתעלם ממחסום הגיל בקליטה.

יש במדינה רבים שרוצים קיבוץ והם אחראיים, מחויבים ואכפתיים - והם שיביאו לחדשנות מבורכת, וראוי שנקבל הסיכונים הקשורים בקליטתם.
עוזי לוונבך (אלונים) ממחלקת צעירים בתנועה הקיבוצית
פרש את מורכבותו של תהליך הקליטה של בני המשק בהרצאתו: "נקודת המפגש בין הצעירים לקיבוץ".

הנחות היסוד של עוזי הן:
- קיבוץ שמשדר יציבות ועתיד, יצליח טוב יותר בקליטת צעיריו, זאת למרות שצעירים מחפשים ונתפסים כחדשניים.
- בניגוד לפולובין, קבע עוזי כי השיתוף, לפחות בתחילת מסלול הקליטה, מהווה מחסום רציני עבור הצעירים.
עדיין זה מפריך את הטענה שיש לעבור לשכר דיפרנציאלי כדי לקלוט את הצעירים, טענה שנראית לפולובין כ"עלה תאנה" של המבוגרים, שהתייאשו מהקיבוץ.
להפך, הוא טוען, חייבים לשדר להם שאחד ועוד אחד שווה יותר משניים, בייצור ובצריכה.
הבעיה היא שבחלק מהקיבוצים אין מספיק מה להציע בתחום העבודה והפרנסה, וגם שקיים עיוות מתמשך בהבנת עקרונות הקיבוץ בקשר ליכולתו של החבר וצרכיו.

אני כן פראייר…
הרעה החולה הגדולה בקיבוץ היא "אני לא פראייר של אף אחד". אם נשכנע ונשתכנע שאין קשר בין פראייריות לאושר אישי, נצליח ונתקדם.
הפרטות היתר בקיבוץ, כמו גם במדינה, פועלות לטובת העשירים והמוכשרים ומנציחה פער אדיר בשיוויון, שהוליך את ישראל לפסגת אי-השיוויון בעולם.

נקודת מפגש וחיכוך!
יש להתמקד במה שחשוב לצעירים באמת: מקצוע, השכלה, תעסוקה ומימוש עצמי. צריך להראות שזהו עניינו של הקיבוץ שהצעיר יהיה מרוצה בעבודתו, ולהציע לו גם אתגרים משימתיים בקיבוץ ומחוצה לו ולהתגבר על הציניות של חלק מהמבוגרים.
"כול הגישות - שעיקרן שיחוד חומרי, שכונת בנים, תושבות - יפגעו בערכי הליבה של הקיבוץ".
הצלחת הקליטה מושפעת ממספר רב של גורמים ויש צורך בדיאלוג מתמיד עם הבנים לאורך כול מסלול הקליטה, שבו סימן עוזי 3 שלבים:
- לאחר השירות הצבאי.
- שלב המעבר לבגרות (לימודים).
- שלב ההתבססות ובניית המשפחה.

אל מה הצעירים שואפים?
העצמאות היא גורם חשוב מאוד - הניידות, החופש, האפקים הפתוחים (כנגד החשש להיתקע בקיבוץ כמו ההורים), וכן גם הצורך בחברה צעירה, מימוש מקצועי, רווחה כלכלית, התחושה שעשו "עסקה טובה".
יותר מאוחר בסוף המסלול הארוך עולה הצורך בבית קבע בסביבה כפרית וחושבים גם על איכות חיים ואתגרים, עם סיכויי התממשות מהירים של כול אלה.

כיצד נראה מסלול מכשולים זה?
1. מצב הקיבוץ - האם הוא מצליח בעיני חבריו, שמח, ערכי?
2. מוראל החברים.
3. עמדות ההורים הביולוגיים - ביחס לקיבוץ ולבנים.
4. חברה צעירה במקום.
5. תעסוקה ופרנסה.
6. בן/בת זוג.
7. אווירה - "מזג האוויר" - כול אותם גורמים שאין לנו שליטה עליהם כמו סטיגמות מגיל הילדות, יחסים גרועים עם ההורים וכו'.
8. יחסי אמון עם הממסד.
9. ביטחון אישי, שניתן יהיה לראותו ולצוברו.
10. בית קבע - לו ולמשפחתו.
11. טעם ומשמעות - אם עברנו את ה"ויה-דולורוזה".

ב-80% מהקיבוצים אין בכלל קליטת בנים וצעירים. תנאי ראשון לקליטה הוא שידור יציבות וביטחון ע"י הקיבוץ.
חייק פורת - מזכיר גבע
מייד עם סיום הרצאתו של עוזי, חייק פורת - מזכיר גבע - ציין, כי אין לשכוח שחלק ניכר מתקציב התנועה ממומן ע"י השיתופיים, ולכן הוא פונה הן למוסדות התק"צ והן לראשי הזרם השיתופי לבטא זאת בפועל בשטח, בדרך של שיבוץ מספר פעילים מקיבוצי הזרם השיתופי במחלקות התנועה, בעיקר בתחום החינוך והקליטה.
בד בבד העלה קריאה "לשנות מינון" - להעסיק יותר אנשי חינוך ופחות כלכלנים.
תיאו קמינר (צרעה) ממחלקת הקליטה
קבל קשות על הפסקת פרסום המודעות בעיתונות, בקשר לקליטה מבחוץ. לפני שנה המחלקה ריאיינה 75 משפחות, השנה רק 6, וכול זאת בגלל הפסקת הפרסום.
חלון ההזדמנויות נסגר כמעט לגמרי בתחום זה, ורק מעט קיבוצים עוסקים בקליטה, למרות גל של משפחות מהמעמד הבינוני, המעוניינות לבדוק קליטה בקיבוץ.
גם המעט שכבר כמעט מגיעים נדחים בגלל חוסר שיכון, הנגרם ע"י מילוי הדירות בתושבים (יש קיבוצים שבהם 80 משפחות תושבים).
בכנס התקיימו 4 סדנאות:
1. קליטת צעירים בתעשייה - מודל עין השופט
בסדנה זו שמענו מאלישע שפירא על מודל ייחודי ומצליח של צוות משאבי אנוש הפועל בתחום זה יחד עם מנכ"ל המפעל. הצוות פונה לצעירים עוד לפני השירות הצבאי ולאחריו, ומנסה לכוון צעירים למקצועות לימוד, שהמפעל זקוק להם.
הקשר עם הצעיר נשמר בזמן לימודיו תוך עידוד הצעירים להשתלב במפעל ולסמן לו אופק מקצועי עתידי, כולל אפשרויות קידום בלימודים לתואר שני, במקביל לעבודה במפעל.
2. מנהיגות צעירה בקיבוץ - עינת נעמן
בסדנה זו השתתפו בוגרי קורס מנהיגות צעירה מהתק"צ והקבה"ד. הודגשה בסדנה חשיבות טיפוח מנהיגות צעירה בקיבוץ בכול הרמות - לתת לצעירים צ'אנס ואתגרים, ולשמור על קשר לאורך מסלול הקליטה הארוך שלהם במודל של "אמץ צעיר".
3. מודל לביא בקליטה - שורקה שטרן
בסדנה זו פרשו נציגי לביא תהליך קליטה ארוך, שראשיתו בעבודה מסודרת ומושקעת ביותר בחינוך הבלתי פורמלי, והמשכו בעבודת ועדת צעירים, הפועלת מגיל י"ח עד גיל כ"ח, ועדת הקליטה, העוסקת בעיקר בבני הקיבוץ ובנות זוגם, בעבודה מובנית תוך שמירת קשר אישי ומפגשים יזומים עם הצעירים.
4. קולטים ונקלטים - ניצן פלדמן
הסדנה עסקה בקליטת צעירים מהקיבוץ ומבחוץ, ובצורך לפעול בכול החזיתות - קליטה מהעיר, בית ראשון - ולא להסתפק רק בקליטת בני משק.
כמו כן, דנו בסדנה זו בהסרת מחסומי הקליטה בתוך הקיבוץ עצמו.
בפרק הסיכום של יום העיון עלו מספר הצעות מעשיות:
1. במקביל לתאגיד הייעוץ של הזרם השיתופי "מעוף לקיבוץ" יש להקים תאגיד ייעוץ חברתי, שיסייע ביצירת כלים מעשיים כמו תקנוני קליטה, דמי כניסה לקליטה, שיכון וכו'.
2. קיום סדנה לעוסקים בקליטה ממש.
3. להבטיח קיום מחלקת הקליטה, שתמשיך לסייע לקיבוצים השיתופיים.
4. הסרת מחסום גיל הקליטה.
אמרי רון, מרכז הזרם השיתופי
ציין כי הקליטה היא נושא קריטי לקיבוץ ויש להמשיך ולפעול בתחום זה, תוך מיצוי זכאויות בשיכון, קליטת בנים מבית תוך חינוך קיבוצי ערכי, כי ההנחה "שההוויה קובעת את התודעה" לא הוכחה כמצליחה.