?באמת, למה קיבוץ
המסר של הקיבוץ לחברה בישראל

הזרם והמעגל השיתופי, 6.2.05

טלפון:  03-5301382
פקס: 03-5301387
דוא"ל: 
shituftk@takam.co.il

ביום עיון שהתקיים בשבוע שעבר (3.2.05) באפעל  השתתפו כ- 80 איש.

 היה זה הכנס הראשון, שנערך ע"י הזרם והמעגל השיתופי לאחר פטירתו של חברנו יעקב גדיש ז"ל.

 

אמרי רון, מרכז הזרם השיתופי, פתח בציטוט מתוך דברים שאמר יעקב באסיפת יבנה, דברי סיום ופרידה ממעורבותו בתחום המשקי בקבוצת יבנה, דברים שנקראים כהספד וסיכום מפעל חיים:

"היתה לי  עד לאחרונה מעורבות אישית עמוקה בתחום המשקי בעבודה פיזית, בבניה, ייצור, ייזום, עשיה וניהול - מפעל חברתי, כלכלי, ייחודי וערכי מאין כמוהו, שאני מזדהה איתו בכל ליבי  וגאה להיות שותף פעיל לו. גודל המפעל החברתי-כלכלי בולט במיוחד על רקע הניכור והפערים הסוציו-אקונומיים, שהחברה הישראלית מככבת בו בראש המדינות של העולם המערבי.

אומר זאת שוב: אני מברך שאלוקים נתן לי את התבונה להחליט להיות שותף במפעל הזה, ואין לי שום מחשבה שניה לגבי הדרך, שבה התמדתי ללכת מיום שהבנתי מה זה קיבוץ, ולא לגבי החזון והמטרה, אליה עלינו להתמיד ולחתור…"

יעקב היה מייסדו ועורכו הראשון של הזרם השיתופי. הוא היה היוזם, המארגן המתריע בשער, מי שקרא בקול גדול להתאסף ולשמור על הקיבוצים השיתופיים מפני השיטפון הדיפרנציאלי.

 

פרופ' ניסים קלדרון התמודד עם השאלה: למה קיבוץ? כנציג נאמן של השמאל הישראלי, טוען קלדרון שללא הקיבוץ אין תקומה לשמאל.

במסורת הקיבוצית מציין קלדרון 3 אלמנטים יסודיים החיוניים להצלחתו של השמאל:

היחס לקטן ולגדול - עיסוק בזוטות וגם בחזון הגדול.

עשיה וביקורת - המאפיינים את המסורת הקיבוצית, להבדיל מזו של השמאל, העסוק בביקורת בלבד.

כלכלה ותרבות אנושית כוללת, ולא התמקדות בכלכלה בלבד.

הביקורת המרכזית של קלדרון היתה שקולו של הקיבוץ, זה שאמור להיות סמל ומנוע, אינו נשמע כלל.

 

המושב הראשון של הכנס, בהנחייתו של עזרא דלומי, נפתח בדברי דני זמיר (משמר העמק, המכון לחקר הקיבוץ). זמיר טען כי המשבר הנוכחי מחייב בחירה מחודשת ברעיון הקיבוצי כאלטרנאיבה לשלטון הרשע הקיים במדינה, שמאמצת את הסיסמא "בצע הוא טוב". במציאות זו יש למנהיגות תפקיד קריטי.

 

אלישע שפירא (עין השופט) קבע כי היום, יותר מתמיד, ניתן לחוש בקשר בין הצרכים והאינטרסים של הקיבוץ לבין קבוצות שונות בחברה הישראלית, הסובלת מעוולות חברתיות וכלכליות. המסר של הקיבוץ יכול להתחבר אליהן, כמו למשל אפילו הקשת המזרחית, שאיתה ניסחנו נייר הסכמה בנושא הקרקעות.

 

ארבע הקושיות

המושב השני בכנס הונחה ע"י נעמי'קה ציון (קיבוץ מגוון בשדרות), שהציגה 4 שאלות יסודיות בנושא השינוי המיוחל בחברה הישראלית והשתלבותו של הקיבוץ בשינוי זה.

1.                    מהו אופי השינוי (האם גם שינוי פוליטי אפשרי?)?

2.                    האם נוכל לשנות את סדר היום הלאומי?

3.                    האם לתנועה הקיבוצית יש עדיין ערך ייחודי, או שהיא רק עוד ארגון חברתי?

4.                    הדוגמה האישית - כיצד נתנחל בלבבות?

 

מוקי צור (עין גב):  עלינו להבין על איזה הר געש אנו יושבים ולעצור את תהליכי המשך ההתפוררות במדינה. אני חותר ליצירת בסיס טריטוריאלי של קבוצות שיתופיות בכל הקיבוצים. אני רואה בקיבוץ מעבדה, ועלינו ליצור בריתות עם קבוצות פוליטיות ופילנטרופיות למען התארגנות כוללת לשם יצירה פוליטית חדשה. הלוקסוס של אי-עיסוק  בפוליטיקה מפלגתית נגמר.

עלינו לאמץ את הרעיון של יצירת קהילה פוליטית שצריכה לקבל הכרעות פרגמטיות.

נרדמנו, עלינו להתעורר!

 

ענבל רון (אשבל) סיפרה על העשיה החברתית-חינוכית הרבה הנעשית באשבל. המסר שלנו: מעורבות פעילה עם דוגמה אישית, כאפשרות לתרומתו של הקיבוץ לחברה הישראלית.

 

יניב שגיא (עין השופט): אם  הקיבוץ יחדל לחשוב על החברה הישראלית, הוא לא יתקיים. אני בעד חלוציות מודרנית, שתתמקד בחינוך, שהיא היום שדה-בור פתוח.

 

בתגובות לשני המושבים נשמעו דעות שונות, המבקשות מהזרם והמעגל השיתופי ללבן את דרכו בסדנאות נוספות.

הוצע גם להכיר בקומונות העירוניות (לאחר תקופת הכשרה), שיתפקדו לתנועה הקיבוצית.

 

בהרצאת הסיכום של הכנס שירטט ד"ר אודי מנור (קיבוץ תמוז בבית שמש) קואורדינטות הסטוריות-פילוסופיות-יהודיות, וניסה למקם את עצמו ביניהן.