"ערבות הדדית"- היא חלק מובנה בקיבוץ השיתופי"!


שי אלט - דובר הזרם השיתופי, 20.6.04

טלפון: 03-5301382
פקס: 03-5301387
דוא"ל: shituftk@takam.co.il
חברי הצוות הפעיל של "הזרם השיתופי", תומכים במהלך התנועתי להפעלת חובת הערבות ההדדית בקיבוצים "המתחדשים", ושינוי תקנוניהם בהתאם. יחד עם זאת קובעים שבקיבוץ השיתופי – הערבות ההדדית שוכנת "בדיסק הקשיח" ולכן שינוי התקנון מיותר.
ביום חמישי (24/6), דנה מועצת התנועה הקיבוצית, בסיכום המהלך להפעלת הערבות ההדדית בקיבוצי השכר הדיפרנציאלי. מהלך אותו יזמו מזכירי התנועה, בעקבות החלטות ועדת בן-רפאל לבדיקת סיווגם של הקיבוצים. החלטות הועדה, (שקיבלו כבר תוקף ממשלתי), קבעו שיש ליישם עקרונות והחלטות של ערבות הדדית כתנאי לשמירה על השם "קיבוץ".

המהלך לווה ב- 7 כנסים אזורים, שנערכו בתקופה האחרונה, ובו גובשו הכללים שיחויבו מעקרונות הערבות ההדדית. חברי הצוות הפעיל של "הזרם השיתופי", אמרי רון, דגי חבויניק, וניצן ריבלין פלדמן השתתפו באופן פעיל במהלך, מתוך רצון לסייע למזכירות, במאמצים להבטיח זכויותיהם של כל האוכלוסיות החיות בקיבוצים. לדעת חברי הצוות, מצב זה הוזנח עד כה במהלכי השינוי שעברו קיבוצים רבים.

בדיון שנערך, הוצגו ההנחיות התנועתיות המחייבות את הקיבוצים העוברים שינויים לגבי חברים בגיל העבודה (שכר מינימום), בגיל הפרישה (קצבת מינימאלית בגובה קצבה לעת עזיבה), ולבעלי צרכים מיוחדים. הומלץ לייחד נכסים כמקור לשימושים הללו. הקיבוצים הללו יחויבו לשנות תקנוניהם בהתאם.

חברי הצוות הפעיל של "הזרם השיתופי", תמכו בסיכומים, והציעו שהמעבר להסדרי שכר דיפרנציאלי יהיה מותנה בהקמתה של קרן שתדאג לבעלי הצרכים המיוחדים וחסרי יכולת השתכרות. וזאת, בהתאם לעקרונות הידועים של "התקנון הרדום" אך יחד עם התמיכה בהמלצות, הובעה התנגדות וחוסר הבנה להצעת המזכירים, מהסעיף הקובע שיש ליישם את עקרונות הערבות ההדדית בכל קיבוצי התנועה, כולל השיתופיים. זאת כאשר הערבות ההדדית היא חלק מובנה וברור בקיבוציים השיתופים, בו כל חבר מקבל ע"פ צרכיו. ועל כן אין כל הסבר לצורך להכריח קיבוצים לשנות תקנון ולקבוע את מה שברור מאליו.
מסביר אמרי רון:
"זהו סעיף אבסורדי ולא מובן. הרי ועדת בן-רפאל, קבעה ובצדק, שיש לקבוע תקנות של ערבות הדדית בקרב הקיבוצים המשתנים, כי שם יש חשש ודאי לפגיעה באוכלוסיות החלשות. בקיבוץ השיתופי הערבות ההדדית נמצאת ב"דיסק הקשיח", ונובעת מהכלל של "לכל אחד לפי צרכיו, לפי יכולת הקיבוץ". מגוחך לקבוע מתן שכר ברמה מחייבת למי שמנהיג הסדרי חלוקה שוויוניים, לפי הצרכים, וללא קשר למשכורות. מדוע בקיבוצים השיתופים צריכים לשנות את התקנון, ברוב הקבוע (75% או 66%), ועוד מאיימים עליו שאם לא יעשה כן לא ייקרא "קיבוץ"?
אחרי ויכוח קשה הוחלט לבסוף לחזור ולדון שנית בסעיף הנ"ל, תוך התייעצות עם הקיבוצים השיתופיים ועם רשם האגודות.