קיבוץ עם מעוף

קרני עם-עד , ארנון לפיד, "הקיבוץ", 6.11.2003
ora-ar@yedtik.co.il
למדור "עיתונות"
ניר-יצחק, קיבוץ שיתופי (מאוד!) משמש כ"שפן ניסיונות" לחברת "מעוף" המציעה ייעוץ ארגוני לשינוי תוך שמירה על עקרונות שיתופיים * זה אפשרי? מסתבר שכן! * ומה אומרים החברים בשטח? תופתעו לקרוא! * הערכים יורדים דרומה
לכרטיס ביקור של "מעוף לקיבוץ"
מחודש יוני 2001 עד דצמבר 2003 משמש קיבוץ ניר-יצחק (שיתופי בכול אורחות חייו וללא הפרטות כלל) כ"שפן ניסיונות" לתאגיד "מעוף", המציע לשוכרים את שירותיו לערוך שינויים ותמורות תוך שמירה על רוח שיתופית ומשתפת (ראו הרחבה במסגרת). הכלים שנוסו על הקיבוץ בתקופה זו שימשו את אנשי התאגיד בקיבוצים נוספים בהם התבקשו לסייע.
מריו טויב (מזכיר ניר-יצחק ומנהל מעוף), מתאר את תחילת המהלך: "לפני שנתיים וחצי, כשנכנסתי לתפקידי כמזכיר (בחודש מאי), הגיעה המזכירות למסקנה שצריך להיכנס לבירור פנימי, בעיקר משום שהתחילו להישמע 'רעשים' דיפרנציאליים מכיוונם של כמה חברים והיו התבטאויות בעלון. אני רציתי לדעת היכן אני יושב. הרי באתי עם אג'נדה של מזכיר 'שיתופי'. אולי טעה הציבור שבחר בי? החלטנו לערוך סקר של עמדות הציבור, שאמור היה להתבצע בסוף אוגוסט, ולכן קיימנו סמינר לכול הקיבוץ בחודשי יולי-אוגוסט 2001. בסמינר, שהוזמנו אליו מומחים בתחומים שונים, דנו בנושאים כמו: מודל דיפרנציאלי, מודל משמעתי בתחום העבודה, תקנון ענפים תוך מתן אוטונומיה, ועוד. במקביל, ביקרה המזכירות בעין-המפרץ, כדי לבחון מודל של ניהול עסקי. בתום תהליך הלמידה נערכה בימי שישי השתלמות לרכזי ענפים וועדות. עם סיום הסמינר וההשתלמויות - חילקנו 290 שאלוני משוב, על-פי סקר בעריכת ד"ר שרה אדום (בית-זרע, המכון לייעוץ ארגוני) שהיו בו 60 שאלות שנועדו לשקף את עמדות החברים. הוספנו לו 40 שאלות שהותאמו לניר-יצחק. תוך יומיים הוחזרו 200 שאלונים, ובשבועיים לאחר מכן עוד 48. ההיענות (% 85 מהנשאלים) הייתה מדהימה, בעיקר לאור העובדה שמדובר היה במאה שאלות שונות".

סיכומי סקר 2001 לא עמדו רק בזכות עצמם. מריו טויב וחבריו מצאו סקר שנערך בניר-יצחק, על ידי ד"ר שרה אדום, עשר שנים לפני כן, בשנת 1991. ההשוואה בין התוצאות הייתה מאלפת. על המשפט "רוב הזמן טוב לי בניר-יצחק" ענו בחיוב, בשנת 63% סך 1991 מהנשאלים. הפעם הודו בכך % 82מהנשאלים. "הנתונים האלה", מסביר טויב, "נבעו ממצב תזרימי קשה שהיה לנו בתחילת שנות התשעים, שגרם לקיצוץ בתקציבים". ועוד: לגבי שביעות רצון כללית מהחיים בקיבוץ - בשנת 1991 ענו % 58, ו-% 75 בשנת 2001. סך של 87% העידו בסקר הנוכחי על היותם מרוצים מאיכות החיים. שאלות נוספות בסקר ביקשו לברר מהי עמדתם של חברי ניר-יצחק לגבי תוספת כסף לתקציב בעבור: תורנויות, שעות עבודה נוספות, פעילות חברתית (רוב התקציבים בקיבוץ הם ציבוריים ורק % 22 מכספי הקהילה מוזרמים לתקציבי החבר). התוצאה: מעל 50 %(!) התנגדו לכול תוספת. השינוי היחיד לכיוון השלילי ביחס לשנת 1991 נוגע לשביעות רצון בתחום העבודה, בו נמצא כי בשנת 2001 היו פחות חברים מרוצים. החברים התבקשו להשיב "כיצד הם רוצים שניר-יצחק ייראה בעוד כחמש שנים" (קיבוץ קלאסי או קהילתי, עם מספר תחנות באמצע). % 28 מהנשאלים השיבו שהם רוצים קיבוץ קלאסי; % 55 תמכו בקיבוץ מתחדש עם אופי שיתופי; רק % 12 צידדו בקיבוץ משתנה, ו-% 6 ביישוב קהילתי. משמעות הדבר: % 83 מהנשאלים שאפו לשינויים מסוימים, מינוריים, ותמכו בהשארת האופי השיתופי.
מחלקים מוצרים בכל-בו
בינואר 2002 הוחלט בניר-יצחק על קשר בין עבודה לפרנסה, אבל התקנון - שיצא לאחר שורה של מפגשים וכלל הטלת קנס כספי וסנקציות על אי מילוי חובת העבודה - נפל. מריו טויב סבור שמעז יצא מתוק: "היום מתנהלים ענפי הקיבוץ באוטונומיה מוחלטת, וכול רכז מחליט כיצד להשקיע את תקציבו - בתנאי שלא יפטר חבר קיבוץ, וכול זה נעשה בשקיפות ותוך שיתוף פעולה עם המזכירות הכלכלית. מאז ועד היום עברו 14חברים מהמגזר הצרכני ליצרני, אליהם נוספו עשרה בני משק חוזרים ונקלטים. המשמעות - התייעלות של מאות אלפי שקלים בשנה".
ומצב הרוח?
טויב: "יש קיטורים כמו בכול מקום, אבל ההתערבות של 'מעוף', בשיתוף הקיבוץ, הרגיעה את האווירה וזה נוסך בנו אופטימיות לגבי קיבוצים נוספים".

בימים אלה דנים בניר-יצחק בשורה של הפרטות. לקיבוץ - שעדיין מחלק מוצרים שונים בכול-בו, מגיש שלוש ארוחות לא מופרטות, מממן לימודים, חתונות, עזרת נכדים, חשמל וכיו"ב - גם הפרטת מזון, למשל, תהיה בגדר מהפכה.

סילבי שליט, חברה בצוות ההפרטות: "אני דוגלת בקו שיתופי, אבל תקציבי צריכה משותפים זה אנכרוניסטי מדי. נמשיך להיות שותפים בתקציבים, אבל לא בחלוקה שלהם. אני וחברי לצוות בדעה כי רוב תקציבי הצריכה צריכים לעבור לרשות החבר. החלטנו שמלבד חינוך, בריאות, פנסיה, סיעוד, השכלת בנים - הכול עומד לדיון ולהחלטה".
החברים מוכנים לגל ההפרטות?
סילבי שליט: "אנחנו עובדים על הסברת הנושא, ובחודש דצמבר נציג את הצעותינו בפני ציבור החברים. אין ספק שמדובר במעבר תרבותי לא פשוט, אבל ננסה לעשות זאת בדרך הקלה ביותר".

כבי (יוכבד) שקולניק, מרכזת המשק של ניר-יצחק - האישה הראשונה שממלאת את התפקיד בקיבוצה - מספרת כי הקיבוץ מתפרנס היטב משני מפעלי תעשייה - "כימדע" למוצרי ברום (% 51 ניר-יצחק, % 26 שותף חיצוני, %

23 סופה); ו"פולישק" (%70 ניר-יצחק, % 30 סופה), המייצר רשתות צל מפלסטיק ויריעות לאריזות מזון (לרבות העטיפות המרשרשות של הסוכריות). לצד התעשייה, יש גם ענפי חקלאות מניבים.

חברי ניר-יצחק, לדברי שקולניק, עדיין מקבלים חינם אין כסף (כנגד רישום לצורך מעקב) ירקות, גבינות פשוטות, חלב, לחם, קפה ותה, מוצרי היגיינה, שמפו וכיו"ב. החתונות ממומנות על ידי הקיבוץ (חתונה פנימית - השתתפות מלאה; חוץ - חלקית אך מכובדת). כול צעיר עד גיל שלושים מקבל לימודים מהקיבוץ, כחלק מהסדר הבנים. מי שלא עומד בתנאי ההסדר מקבל בגין ההורים מענק לשלוש שנות לימוד, והוא יכול לעשות בכסף כרצונו גם מבלי שילמד כלל. וזה עוד לא הכול: יש בניר-יצחק עזרת קרובים (בסכומים לא גבוהים), בני הנעורים והחיילים מקבלים ציוד מלא לחדר, כולל שמיכות ומצעים. הקיבוץ מאפשר תקציב חו"ל לחבריו, ומסבסד את הרכב לחבר: 25 אגורות לק"מ (רכב קטן) ו-55 אגורות (רכב גדול) כאשר כול שעת שימוש עולה כשלושה שקלים. ניר-יצחק משלם אגרות טלוויזיה, ארנונה, מסי תנועה, ועוד ועוד.
ובכול זאת, מה מופרט?
שקולניק: "לפני שנה הפרטנו את העיתונים. אני מניחה שצוות ההפרטות יקבל החלטות שמהוות מבחינתנו שינוי מרחיק לכת, אבל עדיין יישמר פה שיתוף בתחומים רבים. המצב היום לא מצדיק התנהלות בזבזנית. צריך להתאים מקורות לשימושים ולחסוך במידת האפשר".
ארוכה הדרך ליישוב קהילתי
דן פלד, חבר ניר-יצחק ומלווה אזורי מטעם המפעלים האזוריים, דוגל בשינויים שיביאו את ניר-יצחק למעמד של יישוב קהילתי. "את החזון שלי, להפוך את ניר יצחק ליישוב קהילתי, אני משמיע כבר זמן רב. מה שקורה כאן, כמו בקיבוצים רבים אחרים, זה עיסוק בפרטים, בפתרון זמני של משברים, ולא בראייה כוללת של התמונה כולה. בסופו של דבר, הרי כולם יגיעו לאותו מקום, והשאלה היא רק מתי ובאיזה מחיר. 'באין חזון ייפרע עם', אומר המשפט הידוע, וכאן מחליטים על הפרטות כאלה ואחרות, על סגירת ארוחת בוקר בגלל עודף ימי עבודה - הכול תוך השמעת סיסמאות ויצירת תחושה של אי-אמון במערכות השונות. אני בדעה שנקודת אי-ההכרעה היא הנקודה הקשה ביותר, וצפויים משברים קשים בדרך לשינוי הסופי. אם החברים יידעו שהחזון הוא יישוב קהילתי, בו כול אחד יודע את חלקו בנכסים, הכול יהיה זורם ופשוט יותר. בתנועה שלנו היו כמה קיבוצים מפוארים, שהיום הם משבריים ומתקשים לשרוד את יומם. האם גם אנחנו רוצים להגיע למצב הזה?"
על סמך נתוני הסקרים של ניר-יצחק לא נראה שמישהו מקשיב לך.
דן פלד: "אני מאמין שיש חברים שחושבים כמוני. בכול חברה קיים האיש שרואה את המלך עירום. בניר-יצחק זה אני".
דיפרנציאלי? לא בבית-ספרנו!
"מעוף", חברה קיבוצית לייעוץ ארגוני, מתמחה במתן "פתרונות תעסוקה" (שיתופיים בלבד!) * ומסרבת לייעץ לחפצים בשכר דיפרנציאלי ובחלוקת רכוש * תאגיד עם ערכים
"מעוף" הוא תאגיד בבעלות הקיבוצים לביא וגבע (עם כוונה לצרף שותף נוסף) שנולד מתוך "הזרם השיתופי" ופרש כנפיים עצמאיות, בסיוע המנהל (בחצי משרה) מריו טויב מניר-יצחק, המשמש גם כמזכיר קיבוצו, וצוות שעובד על בסיס "פרי לאנס" - אלדד בן ארי (גבע, אשר על ניתוח העיסוקים) עינת רביב (תמוז, יועצת ארגונית), רונן נחושתן (אורטל, משאבי אנוש) ורייפי גולדמן (אורים).

"כללי המשחק" של מעוף מבוססים על טיפול בנושאי עבודה-פרנסה, ביטחון הפרט, הפרטות ודאגה לפנסיה - כול אלה ללא שכר דיפרנציאלי (הס מלהזכיר) וללא חלוקת רכוש צרכני ויצרני. מעוף דוגל בניהול משתף ושקוף ומסייע בייצוב מדיניות הנהגה.

למעלה משלושים קיבוצים כבר טופלו במעוף, ובתום השנתיים הראשונות לפעילות התאגיד, יגיע מספרם לארבעים. לדברי מובילי מעוף, יש הרבה פוטנציאל לעבודה. כ-130 קיבוצים נמצאים במעגלים שיתופיים ומבקשים ליצור זיקה בין הקיבוץ השיתופי להתחדשות המתבקשת מצוק העתים. בנוסף לכך, יש קיבוצים המתלבטים בין כמה דרכי שינוי והם מבקשים להיוועץ במריו טויב ובשותפיו - בטרם יכריעו לכאן או לכאן.

לאחרונה קיימת מגמה מפתיעה - קבוצות חברים בקיבוצים דיפרנציאליים פונים (באישור מזכירות קיבוצם) כדי לקבל "דעה נוספת" לגבי היתכנות מרכיבים שיתופיים בתוך אורח החיים המשתנה. (אגב, כול ניסיון לקבל את שמותיהם של אותם קיבוצים נתקל בחומה בצורה של התנגדות מצד מעוף, בטענה של שמירה על אתיקה מקצועית).
מריו טויב, מה מבדיל בעצם ביניכם לבין המכון לייעוץ ארגוני מבית היוצר של התנועה הקיבוצית?
טויב: "אנחנו צנועים. לא מוכרים הכול. אם יבוא קיבוץ למכון ויבקש ממנו רעיונות כיצד להיכנס לשיטה דיפרנציאלית, המכון לא יראה בכך בעיה. אנחנו לא ניכנס למקום הזה. נציע להוביל 'תקנון רדום', נמליץ על דרכי ייעול בקהילה ובמשק ואולי על הפרדה בין השניים; גם הפרטות מסוימות באות בחשבון - אבל שכר מדורג? לא בבית ספרנו".

עינת רביב (הקיבוץ העירוני תמוז), יועצת ארגונית לעמותות שינוי חברתי, שגם עובדת בתחום ה"היי-טק", הצטרפה למעוף לפני כמה חודשים. "הניסיון לייצר ולפתח כלים משותפים, תוך התאמה ייחודית לכול קיבוץ - מאוד מעניין אותי. איננו לוקחים מודלים עסקיים אמריקאיים ומנסים להלביש אותם על קיבוצים. אנחנו גם לא נעתיק (כמו חברות רבות שעובדות בשטח) מודל של קיבוץ אחד לקיבוץ שני, ללא התאמות. איננו באים להמציא את הגלגל, אלא מנסים לשכלל אותו".

לדברי רביב היא עבדה לא מזמן בקיבוץ קטן שביקש לקיים תהליך חשיבה על המבנה שלו: הסדרת נושא משק-קהילה, סידור עבודה בענפים, כול זה מתוך רצון לשמור על שיתוף. "ערכנו סדנאות במשך מספר ימים", היא מספרת, "וגיבשנו דפוסים חדשים. זה לא היה קורה בקיבוץ גדול ורב-דורי. שם היו מביאים מרצים, מחלקים דפים, אולי מכנסים אסיפת הסברה. הכול היה מתנהל בסרבול ולא בטוח שבהסכמה גורפת כמו כאן".

רונן נחושתן מאורטל, מנהל משאבי אנוש של כמה קיבוצים (ביניהם גם כאלה המפעילים מודל של "רשת ביטחון"): "הקיבוצים המשתנים בהם אני עובד, התקשו להגדיר את הערכים שלהם והובלו כמעט בעל כורחם לשינוי עמוק. בקיבוצים שיתופיים הכללים יותר ברורים ונסמכים על חזון, ערכים, מטרות. תחום העבודה-פרנסה מוכרח להיגזר מאותו חזון. אני מתרשם שאוכלוסיית הקיבוצים השיתופיים דומה, ותגיע בסופו של יום לאותו מקום: קהילה עם ערבות הדדית, שותפות של פרטים ואינדיבידואליים. אני, כיועץ בתחום משאבי אנוש, צריך להביא לכך שחבר יחוש אחריות על פרנסתו - גם כשזה לא מתורגם לרווח אישי כלכלי. רמת התסכול של הפרט יורדת כשהתקציב גבוה; רמת החיים עולה כתוצאה מהתייעלות. כך זה בקיבוץ שלי, וכך בשיתופיים נוספים".

לדברי נחושתן התחום המטריד היום את הקיבוצים - משתנים ושיתופיים כאחד - הוא תעסוקה-פרנסה. "התאגיד של מעוף התמחה יותר מכול בניתוח התחומים האלה - כי על זה יקום וייפול קיבוץ", מבהיר נחושתן. "אם קיבוץ עושה שינוי רק כדי 'לדפוק את הפרזיטים' שחיים בתוכו, הוא ינחל כישלון. אם יכניס אווירה של מעורבות ומחויבות לענף ולקהילה - הוא יחסל את התופעה".
שמונה בעקבות שינוי - ארנון לפיד
דוד ארגמן עקב במשך חמש שנים אחרי שמונה קיבוצים בתהליכי שינוי, ואת תצפיותיו כינס בספר "קיבוצים על פרשת דרכים" * אלה הם חיינו, דף אחרי דף
בסרט הזה (או בספר הזה), על השינוי בקיבוץ - הגרסאות, התהליכים, הביצוע ופרץ הרגשות שהוא מעורר - כבר היינו. בעצם, אנחנו נמצאים בו כבר כמה שנים, דבר שמגביל מראש את העניין וההפתעה שעוד ניתן למצוא בספרו של דוד ארגמן (רמת-השופט), "קיבוצים על פרשת דרכים" ("מעקב אחר שמונה קיבוצים בתהליכי שינוי", הוצאת יד יערי - גבעת-חביבה).

ארגמן בחר באופן מקרי שמונה קיבוצים משתי התנועות - הקבה"א והתק"ם - בעלי ותק וגודל שונים, העניק להם שמות בדויים ועקב, משנת 1998 ועד אמצע שנת 2003, אחר תהליך השינוי שהתחולל בהם, עד לסיומו (בשישה מהקיבוצים).

מתברר, וגם את זה כבר ידענו, שבכול הקיבוצים מכתיב השינוי את סדר היום של השיח הקיבוצי; שאצל כולם הוא נובע ממצוקה כלכלית או דמוגרפית; שבכולם באה היוזמה לשינוי מצד המזכירות או ועדת המשק; שבכולם התהליך ארוך, מסובך ומייגע, ומותיר אחריו, מלבד שאלות ובעיות בלתי פתורות, גם ציבור רחב של נפגעים, מאוכזבים, מרירים ומיואשים.

המקרה הטוב של הקיבוץ השמיני, "שושנת העמקים", הוא היוצא מן הכלל המלמד על הכלל. אם יש בכך עוד טעם, אולי גם ניתן ללמוד ממנו לקח כלשהו. זהו קיבוץ - כך ארגמן - שמייסדיו ומנהיגיו השכילו להנחיל לדורות הבאים את ערכי הדמוקרטיה הישירה, הדבקות בערכים וגאוות היחידה; שבשנות ה-80 גזר על עצמו צמצומים נוקשים, ובכך הציל עצמו מפגיעת האינפלציה הדורסנית; שראה רווחה, בעיקר הודות למפעל, ובשנים האחרונות תגמל את חבריו בבונוסים נדיבים; שחזרת הבנים בשנים האחרונות ייצבה את המבנה הדמוגרפי שלו. בקיבוץ הזה בחרו החברים להמשיך בדרך השיתופית, אשר תשונה, כך החליטו, רק אם תעלה בו דרישה לשינויים, כמו אלה שנעשו בקיבוצים אחרים. או אז יופעל "התקנון הרדום", לפיו יתפרק הקיבוץ ותתבצע בו חלוקת נכסים וזכויות.

אז מה ייקח אתו מי שאינו סוציולוג או חוקר, בתום הקריאה בספר? בעיקר צער וכאב. דומה, שמעולם לא היה מפלס האושר בקיבוץ נמוך, כמו בארץ כולה.