ללכת בשביל במקום בקוצים - מאמר שלישי מחמישה: הגדלת החופש של החברים


רונן סנדר, 24/10/04
במאמרים הקודמים עסקתי בהידוק ושיפור השליטה של הקיבוץ והחבר על ימי העבודה של הפרט וכן על דרך ההתנהלות הקהילה והעסקים.
מאמר זה עוסק אמנם בשליטת החברים על הוצאות הקהילה ברמת המיקרו עד כדי סעיף וסעיף, אבל המטרה מעבר להגברת השליטה של הפרט, היא בהגברת הרגשת החופש והשותפות של החברים מיכולתם לנתב את הוצאותיהם.
עקרון ג'
הגדלת החופש של החברים
נושא רמת החופש של הפרט בחברה הנו אחד הסוגיות שמעסיקות את הכלכלנים ואין אמת אחת לדבר. בקיבוץ נהפכה הבעיה לנושא חשוב במיוחד.
שני קטבים לסוגיה:
1. הקומוניזם הרדיקאלי נוסח הגוש המזרחי, או הקיבוץ של פעם שהחזיקו במידה בלתי סבירה של פטרנליזם כלפי החברים לא רק לשם טובת החבר כי אם במקרים רבים לשרת את הרגשת הכוח שבידי השלטון. מידת האנטגוניזם לשיטה אמנם חורגת מגבול הרציונל אך אין ספק שהשיטה חנקה את הפרט וגרמה להרבה אבלות ורגשות קיפוח.

2. הקפיטליזם הניאו-ליבראלי (התיאוריה המילטון פרידמנית) הפופולארי, בישראל במיוחד, הוא הקיצוניות השנייה, שלא רק מאפשרת אלא גם תובעת מכל אדם ואדם לקבל על עצמו חופש שבמקרים רבים כלל אינו חפץ בו. אמנם חברי קיבוץ רבים משרתים את התיאוריה המילטון פרידמנית היום באותה להט בה שרתו הוריהם את התיאוריה הקומוניסטית בטרם התפקחו, אולם כדי לסייע גם כאן להתפקחות הנה תרגום משפט הפתיחה ממאמרו של חתן פרס נובל לכלכלה, פרופסור ג'וזף שטיגליץ: "שום שיכתוב של ההיסטוריה לא ישנה את העובדה שהרפורמות הניאו - ליבראליות יוצרות התדרדרות לא מהוללת של הכלכלה" [גרדיאן 9 אפריל 03].

על הקו בין שתי הקיצוניות הללו ימצא המינון הנכון לכל קיבוץ שיאפשר לחבר הרגשת חופש מרבית בהתחשב בחברה, בני משפחתו ועצמו.
הנה מספר נקודות שיגבירו את החופש של החברים מתוך הסכמה שעצם קביעת דרגת החופש של הפרט חייב להיעשות בדיון ציבורי של כל קיבוץ.

1. בקיבוצים רבים הנהלת הקהילה אינה מנהלת תקציב בצורה שקופה, גלויה לכל, ולחברים אין כמעט כל אפשרות להשפיע על אופן פיזור הכספים של הקהילה לאורך השנה. למרות שתקציב קהילה הוא בסכומים של עשרות מיליוני ₪, בקיבוצים רבים בקרה על תקציב הקהילה היא מילה גסה.

לאחר הגדרת מסגרת תקציב הקהילה כל שנה (כפי שתואר במאמר הקודם) יש לאפשר לחברים לחלק את התקציב בין הסעיפים השונים כדוגמת המתכון הכללי הבא:

א. סעיפים של הוצאות כלליות חד שנתיות ו/או תקציבי החברים יהיו ניתנים לשינוי בהצבעה רגילה כל שנה. חברים יוכלו להחליט על הוספה של סעיפים או ביטול סעיפים אלו.

ב. סעיפים שמהותם בבסיס הערבות ההדדית של הקיבוץ כגון חינוך, בריאות ובנית שיכונים. סעיפים אלו ניתן יהיה לשנות רק אחת למספר שנים בהצבעה מיוחדת (לא בהכרח ברוב מיוחס הקבוע בתקנון). מטרת ההגבלות על סעיפים אלה נועדה למנוע מקבוצות לחץ בתוך הקיבוץ להעביר שינויים חד פעמיים בתקציב כדי ליהנות מהטבות, למשל הגדלת תקציב אירועי בר המצווה של ילדיהם בשנה מסוימת.

ג. סעיפים של הוצאות קבועות כגון חשמל, מים מיסים ועוד. על סעיפים אלו לא יוכלו החברים להצביע כיוון שאת התקציבים הללו ניתן לקצץ רק ע"י חיסכון בסעיפי ההוצאה שיגרמו לקטנת ההוצאה מאליה.

בקיבוצים רבים מקיימת הקהילה וועדות המחלקות אישורים והטבות ללא קריטריונים מסודרים, ועדות אלו יוצרות עיוותים וחוסר צדק כיוון שלא פעם הן נגועות בשיקולים זרים. ועדות אלה חייבות לעבוד ע"פ קריטריונים בירוקרטים שקופים וברורים או להעלם.

יתרונות השיטה:
א. שיפור ההגנות והרגשת השייכות של החבר.
ב. שקיפות מלאה של הוצאת כספי הקהילה.
ג. חברי הקיבוץ יקבעו את סדרי העדיפות ולא הנהלת הקהילה.
ד. עשיית סדר במערכת ההפרטות של הקיבוץ והוצאתה מידי ההנהלה. החברים ידעו שהפרטה שאינה כדאית כלכלית תבוא על חשבון סעיפים אחרים בתקציבם.
ה. יצירת לחץ על ההנהלה לחסוך כספים כדי להעבירם לרשות החבר.

2. מנגנון השעות הנוספות - מנגנון זה שהובא בפירוט יחסי במאמר הראשון מאפשר לחברים שרוצים לעבוד יותר שעות על חשבון עבודה שכירה או במקומות יצרניים הדורשים תוספת ידיים עובדות. בניגוד לשיטת הגיוסים מתגמלת שיטה זו גם חברים שממילה עבדו הרבה שעות ולא הייתה בידם האפשרות לעבוד בגיוסים. שיטה זו תקטין את הרגשת המחנק של ותאפשר את הגדלת הכסף הפנוי של החברים. כדי למנוע מצב משברי, התגמול עבור שעות נוספות אמור לבוא רק מכספי הבונוסים.

קיבוצים מקצים אחוז ניכר ממשאבי הקהילה לחינוך ובריאות על חשבון התקציב הפנוי של הצעירים, שתקציבם האישי דל יחסית ואינו מאפשר להם לבלות וליהנות בטרם יתמסדו. כיוון שלצעירים אלה זמן פנוי בשפע יאפשר להם מנגנון השעות הנוספות להגדיל את כמות הכסף הפנוי שברשותם בצורה משמעותית וליהנות מחיי הרווקות.
האם יתרום שינוי זה להגדלת מספר הצעירים שיחליטו להישאר בקיבוץ? רק ימים יגידו.

3. החופש להחזיק רכוש. בימי ראשית הקיבוץ הייתה החברה מביטה בעין רעה על רכישה של מגהץ או טלוויזיה פרטית. ימים אלה חלפו וסביר להניח שהיום לא יעשה שום קיבוץ עניין גם מאחזקה פרטית של מכונית. בקיבוצים רבים נפרצו כל הסכרים בכל הקשור לבינוי הבתים הפרטיים או תחביבים ועיסוקים שונים והדבר גרם לנזק אקולוגי לא מבוטל. אין ספק שיש לאפשר לחברים לבנות ולטפח את דירותיהם והסביבה, אולם ראוי לקבוע חוקים ותקנות ברורים שישמרו את המראה של הקיבוץ ואיכות חיי החברים. דבר זה נכון לא רק לבינוי, כי אם גם לתנועת כלי רכב, אחזקת בעלי חיים, תחביבים ועוד.

בשנה שעברה ביקרתי אצל כמה מידידי עוזבי קיבוצים החיים בשכונות יוקרה ברחבי ארה"ב. לא בטוח שכל הקוראים מודעים לחוקי העזר הדרקוניים של שכונות אלו שנועדו לשמר את איכות החיים של כלל תושבי השכונה. אחד מהתקנות האופנתיות בשכונות החדשות מונעת בניה של גדר מכל סוג על הגבול שבין הבתים או בחזית הבית, זאת כדי לשמר את המרחב הפתוח של השכונה.

פרופ' יוסף שטיגליץ
לסיכום:
סביר להניח שקוראים רבים יעלו רעיונות ראויים ומקוריים להגברת החופש של הפרט בקיבוץ ואשמח לקבל רעיונות נוספים. מן הראוי שברעיונות אלה יקפידו לא לפרוץ המסגרות הקיבוציות הבסיסית כי הרי סידרת מאמרים זו אינה מיועדת למי שפוזל אל עבר התחום הניאו-ליבראלי ושבירת המסגרת הקיבוצית שמציעים הרעיונות הדיפרנציאלים.
ראה גם
שווקים לא יכולים לנהל את עצמם, ראיון עם חתן נובל לכלכה, יוסף שטיגליץ, חיים הנוורקר, "הארץ" 11.10.2001


הכותב בעל תואר שני בכלכלה חקלאית מאוניברסיטת אברדין, סקוטלנד.
לתגובות ואו שאלו מוזמנים לכתוב לדואר אלקטרוני: asway@netvision.net.il




עוד באתר הזרם והמעגל השיתופי