יהודי חרדי צדיק נפטר ומגיע לגן עדן. ה' מברך אותו ושואל "מוישה, אתה רעב?".

"כן, בהחלט" עונה מוישה.

אלוקים חוזר עם קופסת טונה וחתיכת לחם שחור, והם אוכלים יחדיו. בינתיים, הם
מביטים למטה בתושבי הגיהינום שנהנים מסטייקים עסיסיים, לובסטרים נוטפי חמאה,
שלוים אפוים, עוגות ויין. מושיה סקרן - אך ממשיך לאכול בשקט.

למחרת, אלוקים מזמין שוב את מוישה לאכול עימו. ושוב הארוחה מורכבת מטונה
ולחם. ושוב - תושבי הגיהנום נהנים מקויאר, כבש, שוקולד, ממתקים ושמפניה.
ועדיין מוישה נותר שקט.

ביום למחרת, שוב מגיעה שעת הסעודה ואלוקים מביא בשלישית את הטונה והלחם.
מוישה אינו יכול לשתוק יותר, ופונה לאלוקים בהססנות: "אלוקים, אני אסיר תודה
על כך שראית אותי זכאי להיכנס לשערי גן העדן עימך, פרס על היותי יהודי צדיק, אבל
למה כאן בגן עדן כל מה שאוכלים הינו לחם וטונה בעוד תושבי הגיהינום חוגגים
בארוחות שחיתות! כמו מלכים? איני מבין זאת כלל!".

אלוקים נאנח: "אהיה כנה איתך - בשביל שני אנשים לא כדאי לבשל".

לבדיחות האחרונות...