מה גרם לשר האוצר לחשוב שהמיתון נגמר?
יום אחד החליט שר האוצר לראות כיצד העם מסתדר עם מה שקוראים "המצב הכלכלי".

לבש בגדי בלויים כאחד העניים וירד לשוק. ובשוק ראה שר האוצר מחזה מוזר: באחד הדוכנים יושב אדם, לפניו שורה של ארגזים, וכולם ריקים. "אין זאת כי הסחורה שלך תקועה בנמל בשל שביתת הסוורים" אמר לו שר האוצר שהיה איש חכם.

"טעות בידך", השיבו המוכר, "דייג אני, אולם איני יכול לצאת לים לבדי, וכל חברי מסרבים להפליג איתי, שכן הם טוענים כי הים מזוהם".

"וכלום אהיה אני, איש עני, לך לעזר בים?", שאל שר האוצר (שהיה איש חכם). הדייג שהיה בעל השכלה עממית וחוכמת רחוב, כדרכם של יורדי ים הסכים מיד.

לא עברה שעה וכבר היו מושכים השניים רשתות מלאות מכל טוב הים: דגי בורי, ברבוניות, מושטים ועוד. אך הדיג שמח במיוחד כאשר ראה שהעלה ברשת את העידית של הים, תשוקתם של כל הדייגים: סוליות חשיש.

הוציא הדייג פתיליה: חימם, פורר, ערבב, גלגל והצית.

שר האוצר הביט סביבו כשראה שמאופק לאופק אין ספינה אחרת הצטרף אל הדייג. תחילה בחשש ואח"כ בהנאה גלויה.

ישבו השניים על דופן הספינה, טבלו רגליהם במים והביטו בשמש הגולשת לה לים מבעד לעננים הסגולים.

"אני חייב לגלות לך משהו", אמר שר האוצר לדייג, "האמת שאני לא פשוט עם. אני בעצם שר האוצר, ואני רוצה להגיד לך שהמיתון נגמר".

הביט בו הדיג באישונים רחבי
"חומר טוב אחי, אה?"

שלח תמונה לחברים - למטה לחץ על המעטפה