אף על פי כן נוע תנוע - לאן ?
אלישע שפירא, עין השופט
רשימתו של עורך "הדף הירוק", שלמה גלזר, מ-2.12.04, עוררה את יצרי להשיב עליה מנה אחת אפיים. לרשימה כזו הייתי בוחר כותרת מצלצלת, כדי שהקורא יבין וידע, מייד כשיפתח את העיתון, מי הם "בני אור" ומי הם "אנשי החושך". אולי הייתי מוסיף ומקשט את רשימתי במובאה מתאימה. אפשר למשל להשתמש בדברים שאמר סוקרטס לאזרחי אתונה, לאחר שהם האשימו אותו בהשחתת נפש הנוער ודנו אותו למיתה: "השקר קל רגליים והאמת צעדה כבד, אך סופה להגיע".

לו היה גובר עלי יצרי, הייתי חושף אחד לאחד את הטיעונים המופרכים, כמו למשל, הטענה שהפערים בקיבוצים הדיפרנציאליים נוצרו כדי לחלצם מהמצוקה הכלכלית. כאילו קיבוצים מבוססים, ביניהם: שמיר, מגל, כפר עזה ואחרים, לא בחרו במודל הדיפרנציאלי מהטעם הפשוט שחבריהם העדיפו אותו (וזו זכותם כמובן). כאילו קיבוצים אחרים, כמו: עמיר, מצובה, בית השיטה ואחרים, לא נקלעו למשבר כלכלי קשה, מספר שנים אחרי שעברו למודל הדיפרנציאלי. כאילו לא היו קיבוצים כמו: יראון, גבעת עוז, יזרעאל ואחרים, שנחלצו ממשברים כלכליים וחברתיים קשים, ונשארו שיתופיים ושוויוניים, כי כך בחרו חבריהם. כאילו איננו יודעים שיש הצלחות ויש כישלונות בכל מקום ובכל שיטה. כאילו איננו יודעים כי הגל השוטף את הקיבוצים קיבל אומנם תאוצה חזקה מהמשבר הכלכלי, אך עיקרו הוא משבר היכולת ומשבר הרצון להמשיך לחיות ביחד, בשותפות ובשוויון. נסו לשער איך היינו מגיבים אם מישהו היה טוען באוזנינו כי מה שחסר ליותר ממיליון וחצי עניים בישראל, הוא "מודל דיפרנציאלי חדש". וכיצד הם התנהלו עד היום? פתאום מגלים שיש מצוקה גם מחוץ לקיבוץ, למרות או אולי בגלל השיטה. יותר מכל, חסרת שחר הטענה כאילו הקיבוצים השיתופיים משמרים את הקיבוץ "כפי שהיה לפני מאה שנה". עורך הדף הירוק, כמוני וכמו רוב הקוראים, לא הכרנו ולא חווינו את הקיבוץ כפי שהיה בראשית המאה הקודמת. הקיבוץ שהכרנו בנעורינו (ובבגרותנו) שונה מאוד ממה שצומח ומתפתח בשנים האחרונות בקיבוצים שיתופיים כמו: בארי, עין-השופט, גן-שמואל ואחרים. בעניין זה טועה גם חיים ילין, שהוא עצמו בין מובילי החידושים בקיבוצים השיתופיים. מי שרוצה ללמוד מה באמת קורה, ואינו מפחד שמא העובדות תבלבלנה לו את הדעות, מוזמן להיחשף לניסיונות חשובים ומעניינים, בנושאים מגוונים, ביניהם: עבודה, ביטחון סוציאלי, תקציבים גמישים, הורשה, ניהול אחר של השיכון (כתחליף לשיוך דירות) וכו'... הכל בדרך של התחדשות שיתופית-שוויונית. חשיבה ועשייה רבה, שבודאי אינה מספקת ולכן יש להמשיך בה ואף להגבירה.

אבל לבי אינו לפולמוס ולכן אני כותב רשימה אחרת. אני כותב את הדברים מתוך דאגה עמוקה. כפי שאומרים בלשון מליצית: "דברים קשים שהם פצעי אוהב". דברים של חרדה וגם של תקווה. תקווה שלמרות הכל נדע "לפנות לברית ולא ליצר", כדבריו היפים של מאיר יערי.
הכישלון בכינון תנועה פלורליסטית

מי שחרד להמשך קיומה של התנועה הקיבוצית, על מרב חבריה וקיבוציה, ועל כל הזרמים והמעגלים הקיימים בה, מוטב שיפקח את עיניו ויתבונן באומץ אל המציאות. אחר כך יאמץ את ראשו במחשבה: איך משנים כיוון. הרי ברור וידוע לכולנו כי השאלות הכבדות, המרחפות מעל לעולמה של התנועה, אינן "המצאה מפוברקת או גחמה של מישהו מאחד הזרמים או המעגלים". מהסקר האחרון שערך המכון לחקר הקיבוץ, למדנו, בין השאר, כי פחות ופחות חברים ברחבי התנועה חשים אמון בהנהגת התנועה. תהליך שאומנם לא החל עם המזכירים הנוכחיים אך גם לא נעצר אתם. כי פחות חברים בטוחים בעתידם האישי ובעתיד קיבוצם.

למדנו כי חברים רבים, בעיקר בקיבוצים הדיפרנציאלים (50%), היו רוצים לחיות בצורת יישוב אחרת שאינה קיבוץ. לכך יש להוסיף את הכישלון, על פי תחושתם של רבים, לבנות תנועה פלורליסטית. תנועה שתהיה מושתתת על מעגלי זהות והזדהות שונים, כפי שהחלטנו בוועידת היסוד של התנועה המאוחדת.

כאחד מתומכי איחוד התנועות ואחד ממנסחי אמנת היסוד שלה, אני קובע בצער שאכן נכשלנו. לפחות נכון לעכשיו. הכישלון נובע מאי הבנת המהות הפלורליסטית החדשה, או מאי רצון לקיימה באמת, או שהוא נובע מחשיבה דטרמיניסטית, השבויה בתבנית חדשה-ישנה לגבי עתיד הקיבוצים. כך או כך, זו עובדה שהתנועה לא הצליחה להעמיד את ההתחדשות הפלורליסטית במרכז הווייתה ועשייתה. הדבר נכון לגבי הדיפרנציאלים והשיתופים גם יחד.

את תהליכי השינויים הדיפרנציאליים מוליכים בפועל משרדי ייעוץ חיצוניים, המיישרים בסופו של יום את כל הקיבוצים על פי מודל אחיד כמעט. לקיבוץ עמיר ולקיבוץ שמיר, השכנים הקרובים, הנמצאים היום בקצוות המנוגדים של המציאות הכלכלית, הוצעה והתקבלה אותה התוכנית (כמעט) על ידי אותו היועץ. קיבוצים אחדים אימצו את "המודל המשולב", המרוכך, אך ממצאי הסקר מלמדים כי לדעת רוב החברים מדובר רק בשלב ביניים, בדרך למודל הדיפרנציאלי האחיד (המכונה במקומותינו "רשת ביטחון"). מה שהחל כהזמנה ל"יפרחו מאה פרחים", מתכנס לשביל צר, למודל אחד. מודל שרבים רואים גם בו רק שלב בדרך לפירוק נוסף (כפי שכבר ציטטנו מאותו הסקר). המערכת התנועתית מסרה את ההובלה "לקבלני משנה" ולא השכילה למלא אפילו את התפקיד המוגבל, אבל חשוב, לסייע לקיבוצים לשמור על חברות והוגנות בתהליכים העוברים עליהם. במקרים רבים מדי גלשו הנהלות הקיבוצים לדפוסי התנהלות כוחניים ושרירותיים. כך נוצרו גם תופעות כואבות של הזנחה ומצוקה. תופעות שאני מקווה בכל מאודי שהן בודדות, אבל עצם היתכנותן בחצרותינו, מלמדת יותר מאלף מילים על מה שקורה לנו.
השיתופיים יוק

לקיבוצי המעגל השיתופי לא תרמה המערכת התנועתית אפילו בדל מחשבה חדשה. לעומת זאת לא חסכו, חלק מפעיליה, כל מאמץ כדי לזרוע ייאוש וחוסר אמון בדרך השיתופית-שוויונית. לפעמים עד כדי הפחדה גסה של החברים. בקיבוצים השיתופיים יש הרגשה שהתנועה אינה אתם והצרכים שלהם לא מעסיקים באמת את רוב פעילי התנועה. יש הרגשה שלצרכים של הקיבוצים השיתופיים לא ניתנת תשומת הלב המתאימה ולא מוקצים להם המשאבים הנחוצים. כך גם לא הייתה למובילי התנועה הבנה מספקת ופתיחות לאינטרסים של השיתופיים, שלפעמים הם שונים מהאינטרסים של הקיבוצים הדיפרנציאליים. דוגמה בולטת לכך היו הוויכוחים לקראת דיוני הוועדה הממלכתית לבדיקת סיווג הקיבוצים. היה קשה לשכנע בצורך לצרף נציגים של הקיבוצים השיתופיים לדיוני הוועדה. בסופו של דבר, התברר שהשתתפותם תרמה לעניין השיתופי, ויצרה בסיס למאבק משותף (ומבורך) על מינימום ערבות הדדית בקיבוצים הדיפרנציאליים.
עניין אחר, שהסתיים (בינתיים) באופן אומלל, הוא המאבק הכושל על זכויות החקלאים בקרקעות. מי שדיברו בשם קיבוצי המרכז הנדלני"ם, יחד עם הנהגת התנועה ויועציה, הצליחו לגרום נזק כבד לרוב הקיבוצים ובעיקר לקיבוצי הפריפריה. הם גרמו נזק גם לקיבוצים השיתופיים, בעשותם את כולנו חשודים בעיני השלטונות, כאילו רק שיקולי נדל"ן לצורכי הפרטה מעניינים אותנו.
אפשר אחרת
היום לא נחוצות הבטחות נוספות של רצון טוב, ובודאי שלא יועילו מאמרים מתפלמסים, בנוסח הרשימה המדוברת מ"הדף הירוק". הסיכוי להמשיך לחיות ביחד, בתנועה אחת, מותנה במעשים. התארגנות אחרת, ברוח נייר העבודה שהוגש על ידי צוות ההידברות המשותף (ואושר על ידי מזכירות התנועה) יחד עם חלוקה מחודשת של התקציב, ברוח הצעתו של חיים ילין ("הדף הירוק", 25.11.04) יכולים לייצר הזדמנות וסיכוי חדש. סיכוי להצליח לכונן תנועה פלורליסטית באמת.

ייתכן שצריך לתקן דבר זה או אחר בניירות העבודה הללו והם בוודאי אינם מושלמים. תרומתם באמירה שאסור להתייאש וצריך לנסות דרכים אחרות, במקום שנכשלנו עד כה. נכון יעשו המתמודדים על הנהגת התנועה, אם ילמדו את ההצעות ויעשו אותן בסיס למחשבה ולהתארגנות מחודשת של עבודת התנועה.

אינני מאמין בפילוגים ואיני רוצה בהם. לא פילוג מאיים באמת על קיומה של התנועה. האיום העיקרי על התנועה הוא חוסר העניין והזרות שהחברים חשים כלפיה. מי שאינו מוטרד מכך שגם חברי הקיבוצים השיתופיים הולכים ומאבדים עניין בתנועה, יגרום, ברצונו או שלא ברצונו, להאצה נוספת של תהליכי דעיכתה ואובדן משמעותה, עבור כלל החברים והקיבוצים.

תנועת המושבים לא התפלגה אבל קיומה אינו מעניין כבר את חברי המושבים. מהתנועה המפוארת שהייתה, נותר (כמעט) רק משרד ליבוא עובדים זרים. לגודל הביזיון, העובדים הזרים הם היום הטעם העיקרי לקיומו של בית תנועת המושבים והמקור (כמעט יחידי) למימון הבית ועובדיו. על אלו ועל שכאלו נאמר: "באין חזון ייפרע עם".
אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים

מסמכים חדשים במדור דעת אורחים