מה מלמדים הסקרים?
אמרי רון, הזרם השיתופי
אמרי רון
אישית הייתי מעדיף להתייחס לנתוני המכון לחקר הקיבוץ המתפרסמים באתר הקיבוצים, שהם קצת שונים.
אבל הרי נשאלתי לדעתי על משמעות הנתונים, ולא על אמינותם, וכאן מאי נפקא מינה אם מדובר ב-100 או 110 קיבוצים שיתופיים, וכן נהיר וברור שמדובר בלמעלה מ-50% קיבוצים שעברו למודל "רשת הביטחון" מתוך כלל כ-270 קיבוצים בתנועות הקיבוציות.
בכל זאת כדאי לזכור:
בין הקיבוצים המוגדרים כקיבוצי "רשת הביטחון" נמנים גם קיבוצים שהפכו ליישובים קהילתיים לכל דבר ועניין (משמר דוד והאון), ושעדיין רשומים כקיבוצי תק"ם. כמו כן, נמנים גם מס' קיבוצים שהחליטו באסיפותיהם לשנות סיווגם ל"יישוב קהילתי" או ל"מושב", קיבלו על כך את אישור רשם האגודות ואת אישור משרד החקלאות (כנדרש על פי חוזה החכירה הסטנדרטי לקיבוצים), ורק המינהל, והממשלה (ועדת קרן) עוצרים בעדם (בינתיים) מלהגיע למחוז חפצם.

את השיעור המדויק של "השיתופיים" ושל "המתחדשים" נוכל לזהות בקרוב לכשיסתיים המו"מ שהתנועה מנהלת עם משרד המשפטים על כללי הערבות ההדדית המינימליים המחייבים את "הקיבוצים המתחדשים". כידוע לקיבוצי "רשת הביטחון" אין עד כה בסיס משפטי לשינוי. ברוב הקיבוצים התקיימה אומנם הצבעה על חוברת של צוות שינוי או של יועץ, אבל לא על תקנון חליפי. הרי בדיוק משום כך הוקמה "ועדת הסיווג" הציבורית, שהמלצותיה קיבלו תוקף של החלטת ממשלה. מייד לאחר קבלת מסמך הערבות ההדדית המוסכם בין התנועה לממשלה, יצטרכו "הקיבוצים המתחדשים" לשנות את תקנוניהם בהתאם, בין מרצון, בין בשכנוע תנועתי, ובין כתוצאה מחשיפה לתביעות חברים.

ניתן בהחלט לשער, כי חלק מקיבוצי "רשת הביטחון" יוותרו על הזכות להיקרא "קיבוץ מתחדש", בין מתוך אי רצון, בין מחוסר יכולת לקיים את הערבות ההדדית המינימלית המתחייבת.


ואם נחבר לכך את הנתון המדהים (אבל לא לגמרי בלתי צפוי) מסקר פרופ' מיכל פלגי וד"ר אליאט אורחן מהמכון לחקר הקיבוץ, על פיו 54% מהחברים בקיבוצי "רשת הביטחון" רוצים שקיבוצם יהפוך ליישוב קהילתי - ברור שחלק לא קטן מהם כלל לא ינצלו את הזכות לבסס משפטית את קיבוצם כ"קיבוץ מתחדש", אלא יפליגו הלאה לעבר מחוזות סיווגיים אחרים.

מן הצד השני יהיו קיבוצים שאומנם עברו למרכיבי שכר דיפרנציאלי, אבל שומרים עדיין על אחריות הקיבוץ בנושאי חינוך, בריאות, סיעוד, ביטחון סוציאלי, ואשר ירצו להיות מסווגים כ"שיתופיים", הן מנימוקי "תורה" (ערכי ליבה שיתופיים) והן מנימוקי "קמח" (יתרונות כלכליים).

מה עולה מהאמור לעיל? מסתבר, כי ה"מפקד" האמיתי בין קיבוצים "שיתופיים" לבין קיבוצים "מתחדשים" עדיין לפנינו. להערכתי - הוא ייקח מס' חודשים, ואולי למעלה מזה, אבל בסופו יגיע רגע האמת, בו ניתן יהיה לספור את הקיבוצים לפי הסיווג המשפטי שלהם. להערכתי - החלוקה תהיה 50%-50%, או בקירוב לכך.

ומה באשר ל"מתלבטים"? אני מקווה מאד שכולם קוראים בעיון את הממצאים של אותו סקר (פלגי-אורחן) המתפרסם באתר הקיבוצים. היתרון שלו, שאיננו מסתפק בתשובות בעלי התפקידים בקיבוצים (ברובם מובילי השינוי, ששביעות הרצון שלהם טריוויאלית, מובנת ולגיטימית) אלא מבסס את ממצאיו על מדגם מייצג ואמין של "עמך", שפועל כבר כ-15 שנה. על פי הסקר, זו שנה שנייה, קיבוצי "רשת הביטחון" נחותים מהקיבוצים ה"שיתופיים" בהרגשת הביטחון האישי של חבריהם, בשביעות הרצון הכלכלית, החברתית, התרבותית, יכולתם להשפיע, וכן הלאה. הנושא היחיד בו הגלגל מתהפך הוא: "מוסר העבודה". ואכן, זהו גם המניע העיקרי למעבר "קיבוצים מתלבטים" לשכר דיפרנציאלי. אלא שכאן יש להזכיר, כי קיימים היום מודלים שכבר יש להם קבלות של הצלחה בלא מעט קיבוצים, שמשיגים מוטיבציה לחיסכון, ייעול, ניוד עובדים בשיטות שונות, לרבות הסברה, דעת קהל, ובשוליים קשר כלשהו בין תקציב לעבודה - באוריינטציה שיתופית, ומבלי לעבור לשכר דיפרנציאלי. מכאן התקווה, שרוב ה"המתלבטים" יכריעו, בסופו של דבר, להישאר "שיתופיים".
אין אתר הקיבוצים אחראי לכתבות ולתגובות הקוראים

מסמכים חדשים במדור דעת אורחים