הדיקטטורה של הרפורמה
עזרא דלומי, ראש-הנקרה, "הקיבוץ", 29.8.2002
דוא"ל למערכת "הקיבוץ"
למדור "עיתונות"
כשמקיצים מ"חלום השינוי" מגלים את ה"רפורמטורים המזויפים" המוכנים, שאלף פרחים יפרחו - בתנאי שכולם ייראו כמו הפרח שלהם. הדרך לגיהינום רצופה רפורמות מבטיחות

רפורמטורים נתפסים כאנשים פתוחים, סובלניים, המברכים על כול רוח חדשה. הם נראים כמוכנים לכול שינוי, כמי שאינם מקובעים בדעתם, כלא מרובעים.

במקרים רבים אין זה כך. לעתים אלה דיקטטורים בתחפושת. לא אחת מסתתר מאחרי הרפורמטור אדם קנאי. הוא נהרג על השינוי שלו והורג שינוי של אחרים.

רוח של רפורמות מנשבת בעשור האחרון גם בתנועה הקיבוצית. את הרוח מוליכים אנשים, שקצו בסדר הקיבוצי הקיים. הם מבקשים סדר אחר: פחות שוויון, יותר הפרטה, יותר לחזקים, פחות לחלשים. מכבסת המלים העניקה לתהליך את התואר "השמים הם הגבול". מי איננו רוצה שהשמים יהיו הגבול? מי איננו חולם להגביה עוף? כשמקיצים מן החלום מתברר, שגם בתנועה יש רפורמטורים מזויפים. אנשים צרי-עין. שינוי - כן, אבל רק השינוי שלנו; אלף פרחים יפרחו, בתנאי שכולם ייראו כמו הפרח שלי.

במאבק על סיווג הקיבוץ מוכנים מזכירי התנועה לפערים של פי שלושה ויותר בדרגות-השכר של החברים. זו הרפורמה שלהם. זה בשבילם "השמים הם הגבול". בכך הם רוצים להיות "כמו כול חברה נורמלית". תביא יותר, תקבל יותר. רק שכאן נגמרת הנורמליות. בתשלום מס-הכנסה, למשל, הם דבקים ב"חוסר הנורמליות" הקיבוצית. מי שמרוויח הרבה ישלם כמו מי שמרוויח הרבה פחות. רפורמה? כן, בשירות החזקים. שינוי? כן, אבל רק השינוי "שלנו".

בוויכוח על אורחות החיים "בקיבוץ החדש" משדר נתן טל בוז כלפי הקיבוצים העירוניים והמשימתיים. הוא בדרך כלל ינוד להם, יתייחס אליהם בחוסר חשיבות, יאמר שהם בגודל כיתה בבית-ספר, למרות שכיום הם הפרח היחיד כמעט המתפתח בישימון הקיבוצי. הדסה ולנסי, רכזת אגף חברה בתנועה, הולכת רחוק יותר. היא מסתייגת מהצורך לקלוט חברים ולגדול. ברוח זו הגיבה לדיווח ("עוד ששה סדרי משנה", "הקיבוץ", 18.7) על גידול במספר המשפחות המבקשות להיקלט בקיבוצים. קליטה זו לא הרפורמה שלה. הרפורמה שלה זה להישאר קטנים ולחלק נכסים לנשארים. השמים הם הגבול, בתנאי שאלה השמים שלה.

תופעת הרפורמטור-דיקטטור אינה מלמדת, שכול תאב שינוי הוא קנאי חשוך ושכול תאב קיבוץ מסורתי הוא דמוקרט. בכול צד יש גם מזה וגם מזה. היא מלמדת, שתואר איננו תוכן, שתדמית איננה דמות ושמאחרי הפוזה ממתינה לעתים השטוזה. אנשים צריכים להיבחן על-פי מעשיהם בפועל ולא על-פי גרסאות הכיסוי, שהם מפריחים באוויר. הדרך לגיהינום רצופה רפורמות מבטיחות.