מי שיוצא - מרוצה!
דני זמיר, משמר-העמק, "הקיבוץ", 6.6.2002
דוא"ל למערכת "הקיבוץ"
למדור "עיתונות"
ממצאי הסקר של מינה צמח מלמדים, שחברי "קיבוצי השינוי" חושבים שהדיפרנציאליות מצליחה ושכדאי מאוד לעבוד מחוץ לקיבוץ. אבל אין הם מלמדים מה חושבים חברי הקיבוצים השיתופיים לגבי הצלחת השיתוף. זה מה שיש (וזה מה שאין)
קיבוצים רבים מתלבטים באיזו דרך לבחור - בדרך השיתופית או הדיפרנציאלית. סקר מינה צמח על הטבות דיפרנציאליות בקיבוצים ("השינוי הצליח. אבל", "הקיבוץ", 15.5) מביא מידע חשוב מאוד על הקיבוצים, שבחרו בדרך הדיפרנציאלית. זהו שירות מועיל לקיבוצים ויבורכו מזמיני הסקר (המזכירות והיחידה להתחדשות). אבל לפני שאתייחס לממצאים המעניינים שישנם אעיר על ממצא חשוב, שאין בסקר. יש בו השוואה בין דיפרנציאליות חלקית ("מודל משולב") לדיפרנציאליות
מלאה ("רשת ביטחון"). אין בסקר הזה אף לא ממצא אחד המשווה הצלחת קיבוצים דיפרנציאליים לעומת הצלחת קיבוצים שיתופיים. מינה צמח לא קיבלה הזמנה להשוואה כזאת ולכן השוואה כזאת איננה בסקר. זה חשוב, כי קיבוצניק שבא לקניון הקיבוצי הגדול והמגוון ורוצה לבחור בין "המוצר הדיפרנציאלי" לבין "המוצר השיתופי" לא יקבל כאן השוואה בין שני המוצרים. הוא יוכל לדעת האם חברי הקיבוצים הדיפרנציאליים חושבים, שהדיפרנציאליות מצליחה. הוא לא יוכל לדעת האם חברי הקיבוצים השיתופיים חושבים שהשיתופיות מצליחה.
לכתבה "השינוי הצליח, אבל", "הקיבוץ", 15.5.02
לעבודת חוץ - רוץ
בקיבוץ המבוסס על פערי-שכר משמעותיים בין החברים משתנים גם קני-המידה להצלחה. הרי כל הרעיון הוא, ש"החרוצים ירוויחו והעצלנים יפסידו". לכן השאלה איזה עובדים מרוויחים ואיזה עובדים מפסידים היא שאלה מרכזית בקיבוץ דיפרנציאלי. (בגלל קוצר המצע, אתייחס כאן רק לנושא היכן עובדים החברים - בקיבוץ או בחוץ). על השאלה הזאת יש למינה צמח תשובה מאוד ברורה: "בכל הממדים שנבדקו, אלה העובדים מחוץ לקיבוץ מרוצים מהשינוי יותר מאלה העובדים בתוך הקיבוץ והכי פחות מרוצים הם אלה שאינם עובדים". בקרב עובדי החוץ "בכל הממדים להוציא אחד, החברים שעובדים מחוץ למסגרת הקיבוצית מרוצים מהשינוי יותר מהחברים שעובדים בחוץ, אך בתפקיד שקשור לקיבוץ".

הסדר שמצאה צמח הוא:
1. עובדי "חוץ-חוץ" הכי מרוצים.
2. אחריהם עובדי "חוץ קיבוץ" (מקבלי שכר דיפרנציאלי בתנועה, באזורים, בבתי הספר וכו').
3. פחות מרוצים הם העובדים בתוך הקיבוץ.
4. הכי פחות מרוצים הם "אלה שאינם עובדים".

הסעיף האחרון נראה מצוין - אלה שאינם עובדים אינם מרוצים! אז מי הם אלה, שהם הכי פחות מרוצים מהדיפרנציאליות? "שאינם עובדים" הם חיילים, סטודנטים ופנסיונרים. זה עדיין נראה מצוין? בין ארבע הקבוצות האלה יש הבדלים בולטים אפילו בהערכת מצבו הכלכלי של הקיבוץ. כנראה שתלוי את מי שואלים.
ברח מהר - מהחצר
הממצאים מלמדים, שאומנם ישנו כאן תמריץ לעבודה בקיבוץ, אבל תמריץ שלילי. כפי שאפשר לראות, הדיפרנציאליות מעודדת לברוח מהעבודה בתוך הקיבוץ. למה להיות פרייר? אם אתה מחפש גם שכר גבוה וגם ביטחון אישי - חפש לך עבודת חוץ באזור, בתנועה, בבית-ספר. אם אתה מוכן להסתכן יותר ולהרוויח יותר - חפש עבודת חוץ ממש, בשוק שמחוץ לקיבוץ. אבל להשקיע את יכולתך בתוך הקיבוץ שלך? האם זה מעודד בריחת כשרונות מחוץ לקיבוץ? כנראה כן. האם הכשרונות האלה היו יכולים לתרום להצלחה הכלכלית והחברתית של הקיבוץ? כנראה כן. מי מרוויח? מי שברח החוצה. מי מפסיד? מי שמשקיע בתוך הקיבוץ וכמובן גם החיילים, הסטודנטים והפנסיונרים.

זה מה שרצינו? סליחה, מה זה האנכרוניזם הזה, "רצינו"? כול אחד רוצה את מה שטוב בשבילו. הרי זה כול הרעיון. כשכל אחד "אחראי לפרנסתו" לכולם יותר טוב. הבנת את הפרינציפ?