בין סביון לשכונת הארגזים - וילות מפוארות הצומחות בקיבוץ הדיפרנציאלי, כשממול כאוס צפוף של שכונות ישנות וחדרים מוזנחים - הוא מצב בלתי נסבל המעוות את מערכת החיים הקהילתית



בין סביון לשכונת הארגזים
מאת רונן סנדר, 18.4.2006

ראשי >

במשך כשלושה דורות התהוותה האוכלוסייה הקיבוצית על בסיס המוכנות של חברי הקהילה לחיות חיים המבוססים על שוויוניות. באחת השתנו הכללים, וכאשר בקיבוץ הדיפרנציאלי הכול נמדד בכסף - מוצאים  עצמם חברים לשעבר משני צדי המתרס; מצד אחד - מי שיש לו כסף כדי לרכוש כל השירותים הנדרשים; מצד שני – מי שאין לו.

כל ישוב בעולם מתהווה על פי התאמתם של תושביו לכללי המקום והחברה שמאכלסת אותו.  בסביון, כרמי יוסף, או קיסריה - מתגוררים תושבים הבאים משכבה סוציו-כלכלית גבוהה. מי שאין לו את היכולת הכספית הנדרשת, נמנע מראש מרכישת בית במקומות אלה. במצפים רוחניים בגליל, או בכפר רפאל שליד באר שבע, הקריטריון הנדרש הוא התאמה לצורת חיים מתבדלת. כך בכפרים מנותקים באירופה, כך בשכונות מצוקה אליהן מתנקזים מעוטי יכולת - כל ישוב ואופיו. אפילו בין קיבוצים ניתן היה להבחין בהבדלי אופי. 

מעטים הישובים שתושביהם חווים שינוי חד ודרסטי כחברי הקיבוץ הדיפרנציאלי. חיסול הקיבוץ בפועל שינה באחת את חוקי המקום ויצר אי התאמה בין החברים לחוקים, או לתנאים החדשים. בעוד שהנהלת הקיבוץ ובעלי היכולת היו רוצים לראות את קיבוצם לובש צורה של שכונת יוקרה, לחברים רבים אין את ההכנסה הנדרשת לקיום חיי יוקרה. כל שהם יכולים להרשות לעצמם הוא רמת חיים ממוצעת ומטה. רמת חיים זו באה לידי ביטוי בנוי, באחזקת החצר, באיכות החינוך, בפעילות חברתית, בתקציב המזון ועוד. כך, בעוד שהעשירים דוחפים להעלאת רמת החיים, העניים נמשכים לכיוון ההפוך, מחוסר יכולת לשלם את העלויות הכבדות.

וילות מפוארות הצומחות בתוך הכאוס הצפוף של שכונות ישנות וחדרים מוזנחים היוצרים פערים מנקרי עיניים - הוא מצב בלתי נסבל המעוות את כל מערכת החיים של הקהילה. בעוד שבשכונות יוקרה קיימים חוקים קשוחים הדורשים מכל דייר לשמור על ניקיון ואסתטיקה לטובת כלל התושבים, כאן אי אפשר להכריח חבר קיבוץ לטפל ולתחזק את דירתו וסביבתה, בין אם משום שאין לו את היכולת הכספית ובין אם משום שחוקי המקום אינם מאפשרים לכפות זאת עליו. התוצאה היא פגיעה וירידה באיכות החיים (תועלתיות) של הכלל.

זהו עוד אחד מן המלכודים של הקיבוץ הדיפרנציאלי:

 אם יאפשר הקיבוץ רמת חיים גבוהה לכולם – הרי שיידרש ממנו לסבסד את החלשים באמצעות הגדלת המס על בעלי ההכנסות הגבוהות. במקרה כזה, רבים מבעלי השכר הגבוה יסרבו לראות את שכרם הגבוה מתאדה. יתחיל תהליך של "הימלטות" מהקיבוץ, או של העלמת הכנסות כפי שקורה בלא מעט קיבוצים. עזיבה כזו תגרור עזובה, בשל אובדן נוסף של מיסי קהילה. 

אם יכפה הקיבוץ תשלומים גבוהים אחידים על כלל חבריו (מס מוניציפאלי) – יהיו רבים שלא יוכלו או לא ירצו לשלמו, יוותרו על השירותי הקיבוץ ואלה ייסגרו בגלל מספר הולך ופוחת של צרכנים. כתוצאה מכך יבוטלו עוד מישרות ומספר חסרי העבודה עלול לגדול.  

אם יוריד הקיבוץ את המיסים הגבוהים, אזי תהיה עזובה בחצר, ירידה בשירותי החינוך והבריאות  והקיבוץ יתבוסס בעזובה

מי יגבר על מי? האם אלה שיש להם ידחקו את אלה שאין להם, או אותם מעוטי יכולת יאחזו בדירה, ממנה לא יסלקם איש וידחקו את העשירים החוצה. על פי הצהרת חסידי השכר הדיפרנציאלי מטרת השינוי הייתה ליעל ולהפוך את הקיבוץ למקום שטוב לחיות בו. ואולם רק קיבוצים עשירים כנען ולוחמי הגטאות יכולים להרשות לעצמם לרפד איכות חיים בחוסר יעילות כלכלית. האחרים השיגו ההפך ממה שהבטיחו. עכשיו שיהיו אמיצים, יפסיקו להשלות את עצמם וימשיכו במסלול אל הישוב הקהילתי או המושב.