שיוכים באוויר - קריאת כמה מהתקנונים מלמדת כי שיוך נכסי התאגידים - עוד ממתק שמיציעים אדריכלי השכר הדיפרנציאלי לחברים – הוא חלום באספמיא



שיוכים באוויר
מאת רונן סנדר, 26/12/2006

ראו גם

 

קריאת כמה מהתקנונים מלמדת

כי שיוך נכסי התאגידים

- עוד ממתק שמיציעים אדריכלי

השכר הדיפרנציאלי לחברים -

הוא חלום באספמיא


לאחר פרסום הטיוטא של תקנות הקיבוצים התייחסתי לשיוך הדירות ומגרעותיו. כאן אתייחס גם לשיוך נכסי הקיבוץ וכפי שנראה אין כאן  הבטחה גדולה לחבר.

בינתיים פורסמו התיקונים לתקנה 979 בנושא זכויות החקלאים על הקרקע וכפי שהיטיב להגדיר צפריר בן אור בשבוע שעבר ב"דף הירוק", זהו הספר הלבן של הקיבוצים או סתם זובור בשפת העם. 

אחד הסעיפים שהושמט מהמאמר שפרסמתי על שיוך הדירות התייחס לפסקה המאפשרת פריצות באשר למי מותר או אסור לרכוש דירה מידי חבר קיבוץ. להלן הפסקה פרק בהגבלת סחירות סעיף 6. 1 "הוראה לפיה דירה ששויכה לחבר ניתנת להעברה, לאחר השיוך, רק לקיבוץ או לחבר הקיבוץ או למי שאושר לחברות  בקיבוץ (להלן - הגבלת סחירות לחבר בלבד)".

מה זה בדיוק "מי שאושר לחברות בקיבוץ"? מי שנתגלה כמתאים לחברות אבל לא חבר עדיין? אושר על ידי מי?

אם אושר כחבר ע"י שיחת קיבוץ - הוא כבר חבר מהמניין, ואם למועמדות, מה יהיה אם לא יבחר? אלא שהגדרת התקנות נזילה: יאשרו מן דהו לחברות מבלי לקבוע מי הגוף המאשר, מה הם תנאי "אישור חברות", זאת בשונה מ"חבר קיבוץ" שמעמדו ברור. האם, למשל, מישהו יכול להיות "מאושר לחברות" מהיום למחר?

יש לזכור שיכולתו של חבר מהישוב למכור את הדירה מוגבלת רק לחבר אחר בקיבוץ, או בהרחבה. מכאן שאין ערך שוק לדירתו, ולפיכך - המרת דירה לא סחירה בדמי עזיבה יקרים היא עסקה גרועה. עלינו גם לזכור שאם וכאשר יעברו מעל 50% מהדירות בקיבוץ לידיים זרות -  יפורק הקיבוץ מאליו.

מכאן שאם הפרשנות של התקנות נכונה, הנה נמצאה פרצה להנהלה להטיב אם מי שהיא חפצה ביקרו ולהרע עם מי שחולק על דרכה. פרצה זו היא פתח לאנרכיה ומתן כוח ליושבים במזכירות לעשות איפה ואיפה בין החברים, להחליט מי "יאושר לחברות" ומי לא בבוא שעת הורשת הדירה לבנים שבארץ או בחו"ל.

כבר נאמר שהחוק הוא הרע במיעוטו בגלל חוסר אבחנתו. הרבה יותר רע מהחוק הן פרצות המאפשרות אכיפת החלטות סובייקטיביות של בעלי עניין ושררה. האנרכיה הניהולית הייתה תמיד נקודת החולשה בקיבוצים רבים ואחד הגורמים המרכזיים להתפרקות קיבוצים. השכר הדיפרנציאלי והתקנות החדשות נותנות לאנרכיה הזו משנה כוח.

שיוך נכסי התאגידים הוא עוד ממתק שבעזרתו מפתים את החבר התמים להצביע בעד השכר הדיפרנציאלי. נכון, התאגידים תמיד היו שייכים לחבר, אבל לא היו סחירים והמחשבה שיוכל להוריש מניות יקרות לבניו ונכדיו גורמת לחברים רבים להזיל ריר. בכתבה שקראתי באחד מעיתוני הקיבוץ נשמעה נימה של שביעות רצון על שעל פי נוסח התקנות של אולמרט ניתן יהיה לחלק יותר מ-50 אחוז של המניות בין החברים ועדיין להשאיר את השליטה לקיבוץ כפי שדורשות התקנות. צר לי לאכזב רבים מחברי הקיבוצים: מקריאת כמה תקנונים של מפעלים וענפים שהופרדו ונהפכו לתאגידים בקיבוצים, חסרים כמה סעיפי מפתח שרק בעזרתם הייתה בידי החברים אפשרות ליהנות ממניות שיקבלו:

·         הוראה מפורשת ומוגדרת של חלוקת אחוז מהרווחים השנתיים כדיווידנדים לבעלי המניות (החברים).

·         הגבלות מפורשות על הוצאות שכר והטבות למנהלים ובעלי תפקידים בתאגידים של הקיבוץ.

·         שליטה של החברים על בחירת המנכ"ל, היו"ר ושאר הדירקטורים בתאגידים.

·         חובת דיווח ושקיפות מלאה של הדוחות הכספיים והפעילות העסקית בפני החברים.

יש לי יסוד סביר להניח שבקיבוצים רבים לא נכללו סעיפים מגבילים בתאגידים שנרשמו כאשר הקיבוץ ביצע את הפרדת המשק מהקהילה. אם כך, הרי שהמניה שהחבר יקבל לחזקתו אינה שווה הרבה יותר מהגלויה הצבעונית שקיבל לראש השנה אשתקד. הסיכוי שחברי קיבוצים אלה יראו שקל אחד שחוק ממניות שבידיהם תלוי בטוב ליבם של המנהלים.

לאי חלוקת דיווידנדים יש הרי תירוץ מלומד: "כלכלת עבודה בקיבוץ" אותה המצאה קיבוצית שלא מצאתי לה אזכור באף אחד מספרי הכלכלה שקראתי עד היום. אם ייהנו חברים (בייחוד בקיבוצים עשירים) מדיווידנד שמן כל שנה, הרי יש בהחלט סיכוי סביר שלא יצטרכו לעבוד ויוכלו להרשות לעצמם לחיות מרווחי ההון שברשותם. מאידך לא יתכן כדבר הזה, שכן, כל יסודו של המעבר לשכר דיפרנציאלי, על פי תומכיו, היה כדי לבער את נגע העצלנים והפרזיטים כדי שיחיו רק על שכר עבודתם ולא על חשבון הקיבוץ.

תומכי השכר הדיפרנציאלי נלחמים בשם הקפיטליזם הנאור לבער את הקומוניזם הרע. אבל, הקפיטליזם כשמו כן הוא, סוגד לבעלות הפרט על ההון ולכן אותם מקרים בהם לא יחלקו לחברים דיווידנדים והנהלת התאגידים תעשה ככול העולה על רוחה ומשכורות ישפכו כמים, באותם מקרים יש חשד כבד לכאורה לעושק החברים בעלי ההון שהפקידוהו בתמימות לניהול ומשמרת.

דוגמה רעה להתנהלות קלוקלת קיבלנו השבוע ממיכה הררי, המנכ"ל המתפטר של חברת סולבר, שבבעלות קיבוץ חצור. על פי פרסומים בעיתון דה-מרקר, חברת סולבר התגלתה כבלון ללא קבלות, זמן קצר לאחר שביצעה הנפקות ענק בבורסה. עד כדי כך שתגובות נזעמות של קוראים דרשו לבצע חקירה של הרשות לניירות ערך. ההפסדים בסולבר נמשכו ואיתם גם הנפילה החדה של 68% בערך החברה בבורסה. כל זה לא הפריע למיכה הררי לקחת בונוס של 1.1 מיליון ₪ ואופציות על הביצועים הכושלים של המפעל.

איפה קיבוץ חצור? שאלה טובה. עד כמה שידוע לי הקיבוץ עדיין תקוע עם שכר משולב ולפיכך מעניין אם הבונוס של מיכה הררי ישמש גם לכיסוי חלקיק מן הנזקים שנגרמו לקיבוץ. דבר אחד ברור – במקרה הזה, המעבר לשכר דיפרנציאלי משולב לא הביא איתו ביצועים ניהוליים מדהימים.