בין סקוטלנד לכאן
מאת רונן סנדר, 16.12.2005

ראשי >

כאשר למדתי חקלאות במדרשת רופין, נדרשתי ללמוד קורס ארוך בדיפרנציאלים ואינטגראליים. לבד מהתרגול החביב בתחום זה, התקשינו להבין, חברי הסטודנטים ואני, את נחיצות העניין. כאשר שאלנו את מנהלי בית הספר, הוסבר לנו שנזדקק לכך בלימודי הכלכלה בהמשך, ושזהו אחד הקורסים החשובים ביותר במהלך לימודינו.  

כחמש שנים לאחר מכן, סיימתי את לימודי התואר השני בכלכלה חקלאית באוניברסיטת אברדין שבסקוטלנד, במהלכם לא נתבקשתי לבצע ולו נגזרת אחת. גם למחשבון כלכלי מסוג HP, שכל סטודנט לכלכלה בישראל רואה בו כלי הכרחי לצליחת הלימודים בשלום, לא נזקקתי. למרבה הפלא, בכל החנויות באברדין לא נמצא ולו גם מחשבון כלכלי אחד, זאת כיוון שאף סטודנט לכלכלה לא נדרש למחשבון מסוג זה.

אין שום סיכוי שהייתי צולח את לימודי הכלכלה בדרך בה הם נלמדים בישראל. השאלה שאני שואל את עצמי מזה 15 שנים מאז חזרתי מסקוטלנד, היא לא רק איך אלא מה בדיוק לומדים הסטודנטים בבתי הספר לכלכלה?

אחד הקורסים הארוכים והממצים שלמדתי במדרשת רופין היה חישובי הון, שדומה ללימודי מימון באוניברסיטה. אופן הלימוד היה כאילו מדובר במדע מדויק. על הבעיות אותן התבקשנו לפתור, נדרשנו להשיב בדיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה. כאשר חישבנו כדאיות של פרויקטים או רכישה של ציוד, היו התוצאות בחישוב של מדדים לניתוח כדאיות של פרויקטים כגון (Internal Rate of Return) IRR  או NPV (Net Present Value), חייבות להיות זהות לתוצאה של המורה או הבוחן, שאם לא כן, היה הסטודנט נכשל בתשובתו. כל הנתונים המספריים של עלות התשומות, מחיר המכירה והריבית, היו מוצבים בתרגיל מלכתחילה.

באברדין לעומת זאת, כאשר נדרשנו לבצע בדיקה של פרויקטים ולחשב את כדאיותם, לא התעניין איש מהמרצים בתוצאה המספרית/חישובית הסופית. מה שעמד למבחן היה אופן הצבת התרגיל וההתייחסות לגורמים כלכליים ועסקיים כגון ניגוד עניינים, מחירים אלטרנטיביים, דרישות השוק והצרכנים, האם הפילוסופיה הארגונית של הגורם המבצע הולמת את הפעילות, וכיו"ב. את גובה הציון של התרגיל קבעו ההבנה הכלכלית והנימוקים בדרך לפתרון. את המספרים של עלות התשומות, מחיר המכירה והריבית הציב כל סטודנט על פי שיקול דעתו.

הכרות עם מגוון הפילוסופיות של הכלכלה

 

לימודי הכלכלה באברדין כוללים מהרגע הראשון, סקירה מקיפה של האסכולות הכלכליות, הרעיונות והפילוסופיות שנכתבו, החל, בערך, מתקופתו של אדם סמית. כיוון שאין שום אפשרות ללמד את כל מגוון התיאוריות, מסתפקת האוניברסיטה בעיקר בהגדרת גבולות היריעה ובנקודות ציון שיעניקו לסטודנט ידע והבנה אודות קיומם של התיאוריות והפילוסופים שכתבו והתעמקו בכלכלה לאורך שנות ההיסטוריה.

בישראל כך נראה, מרבית הסטודנטים לכלכלה כלל לא שמעו על רובם המכריע של הפילוסופים הכלכליים, כמו למשל וילפרדו פארטו, פול סוויזי, פרנסיס אדג'וורת', ג'ואן רובינסון ורבים אחרים. את החשובים שבהם, כמו אדם סמית', קיינס ומארקס, מרביתם לא קראו. כך למשל, עיון בספרו של אדם סמית' "עושר העמים", יכול ללמדך שדעותיו רחוקות מאוד מהדימוי הניאו-ליבראלי שדבק בו.

במהלך לימודי הכלכלה יכולתי להבחין בנטיות ליבם של המרצים - מי נוטה לכיוון הסוציאלי נוסח סקנדינביה ומי מאוהב בדרכה הניאו-ליבראלית של מרגרט ת'אצ'ר. אף על פי כן, לימדו והציגו המרצים את כל התיאוריות והרעיונות אלה לצד אלה, וכך יכול היה הסטודנט ללמוד בשיעור אחד את סוויזי ורובינסון לצד פרידריך האייק ומילטון פרידמן או ריקארדו ומאלתוס.

כיוון שכלכלנים באברדין אינם מתייחסים למדע הכלכלה כמקצוע מתמטי מדויק, אלא רואים בו את אחד התחומים של מדעי הרוח, נדרשים הסטודנטים להביע את דעתם האישית כבר בשלבי הלימוד המוקדמים. לא פעם התריסו המרצים כנגדי על כך שאני מסתפק רק בהצגת עובדות וחוות דעת של כלכלנים אחרים, ואיני מביע את דעתי האישית על הסוגיות עליהן כתבתי בעבודותיי. טענה זו אכן היוותה אתגר עבור סטודנט ישראלי המורגל לדבוק רק בתוצאות וניתוחים אמפיריים, ואינו מביע דעה שאינה מגובה בסטטיסטיקה.

 

חוסר הכרות עם מונחים כלכליים אלמנטריים

 

בניגוד לוויכוח הסרק שאני עד לו בישראל, באברדין אין הפרדה בין כלכלה לחברה. לשיטתם, מקצוע הכלכלה לא נועד לשרת את עצמו או שום גורם אחר זולת רווחתם של אזרחי המדינה. תפישה זו נשענת על תיאורית "התועלתיות" (Utilitarianism) של ג'רמי בנת'הם, שפותחה ושוכללה במשך השנים עד שהפכה לבסיס הכלכלה המודרנית, כפי שטבלת היסודות של מנדלייב הינה בסיסה של הכימיה המודרנית.

על חשיבותה ומרכזיותה של ה"תועלתיות" למדתי כאשר העיר לי פעם אחד המרצים: "זכותך המלאה לערער על רעיון התועלתיות, רק הבא בחשבון שאתה עומד לערער על בסיסה של הכלכלה המודרנית, ואני במקומך הייתי חושב היטב לפני שהייתי נכנס לזה".

במהלך השנים שאלתי עשרות כלכלנים האם למדו על תיאורית התועלתיות בחוגים לכלכלה בישראל? רק מעטים ציינו באוזני ששמעו על התיאוריה, ובדרך כלל בלבלו אותה עם התועלת שמפיקים אנשים. לאחרונה מצאתי התייחסות לתיאורית התועלתיות במאמרים ובדפי תרגילים לסטודנטים, ואולם במקרים רבים צוין המונח תועלת (Benefit) ולא תועלתיות (Utilitarianism) על פי המונח הכלכלי שהתפתח לאורך  ההיסטוריה מימי ג'רמי בנת'הם ועד היום. התועלתיות אם כן, הפכה לתועלת, והתועלת הפכה לתרגילי אלגברה של חישוב גרפים וירטואליים בנוסח כמה בננות יחליף דני תמורת חולצות על עקומת האדישות.

מונח זה, כך נראה, מצטרף לרשימה של מונחים כלכליים אלמנטריים שבוגרי הכלכלה בישראל כמעט ואינם זוכים להכיר. כך למשל, המונח אקסטרנליטי (Externality). כלכלנים רבים שלמדו בישראל ואיתם אני ניפגש ומשוחח, סבורים שפתרון הקסמים לכשלי השווקים הוא הפרטה ועוד הפרטה ועוד תחרות. הם אינם מעלים על הדעת שתחרות אינה בהכרח מקל קסמים לפתרון כל בעיות הכלכלה.

בסקוטלנד, לעומת זאת, עסקנו ללא הרף בגורמים ובסיבות לכשל השווקים, דוגמת אקסטרנליטי (Externality), תחרות מותגים (Monopolistic Competition), מוצרים ציבוריים (Public Good), ורבים נוספים.

זאת ועוד, כל סטודנט באוניברסיטה של אברדין לומד בנוסף למדידת התל"ג גם את התיאוריות של מדידת שיפור כלכלי, דוגמת התיאוריות של וילפרדו פארטו, פרנסיס אדג'וורת ואלפרד מרשל ששכלל את הרעיון של פארטו כשטען ששיפור כלכלי מתקיים כאשר מדידת סך-הכל הנהנים עולה על סך-הכל הנפגעים מפעולה כלכלית כלשהי. הסטודנט באברדין לומד את המדדים GDP ו- GNP, אולם בד בבד הוא לומד גם על נקודות החולשה של אותם מדדים, וכיצד ניתן לשפר את הכלים למדידת הכלכלה על-ידי הוספת משתנים משלימים כגון ביטחון, איכות חיים, פערי הכנסה ורמת הפרסומים של ספרות.

איני יכול לקבוע אם השוני בצורת הלימוד בין שתי המדינות נובע ממחשבה מובנית מלכתחילה או כתוצאה של תהליכים שהתפתחו במהלך השנים. ברור שלימודי הכלכלה בסקוטלנד נשענים על מסורת ממושכת וארוכת-שנים בהרבה מזו שבישראל.

הסטודנט בישראל לומד קשה לאין שיעור ממקבילו בסקוטלנד, אולם נוצר הרושם שלא תמיד בכיוון הנכון. לסטודנטים בסקוטלנד, לעומת זאת, חסרה רמה מספקת של יכולות באלגברה ובסטטיסטיקה שעלולה לפגוע בהם במידה זו או אחרת. סטודנטים הפונים לדיסציפלינות כלכליות הדורשות ידע בתחומים אלה, נדרשים פעמים רבות לשיעורי תגבור כדי לשפר את מיומנויותיהם.

 

סיכום: הרחבת האופקים של הסטודנט

מקריאת העיתונות בארץ עולה כי מעטים בלבד מעיזים לערער על המדיניות הכלכלית הניאו- ליבראלית שמנהל משרד האוצר מזה כעשרים שנה. הקולות השכיחים הינם קולות חד-גוניים המסבירים ומתרצים את תחלואי הכלכלה של ישראל במשפטים נוסח "פתיחת חסמים", "שחרור צווארי בקבוק", "השקעה בתשתיות של מים וביוב" - עד כי המשקיף מן הצד, יכול לטעות ולחשוב כי מדובר בבוגרי קורס לאינסטלציה של משרד העבודה והרווחה, ולא בכלכלנים המתלבטים במגוון המורכבויות של פילוסופית הכלכלה שנגזרות ממורכבותו של האדם.

נשאלת אם כן השאלה, האם אין כאן כשל חמור? אם נכונות מסקנותיי המשתקפות במאמר קצר זה, הרי שמסלול לימודי הכלכלה בישראל פוגע בעומק ההבנה של הסטודנטים ומוביל לרדידות מחשבתית. לכן לדעתי, נדרש שינוי דחוף בדרך החשיבה ובאופן הלימוד. במקום לעסוק בחישובי סרק של נוסחאות מתמטיות שהקשר בינן לבין מציאות חיינו הנו מיקרי, במקום לשגות באשליה שהכלכלה הינה מדע מדויק עם תשובות חד-ממדיות – חייבות האוניברסיטאות להרחיב את אופקיהם של הסטודנטים ולחשוף בפניהם את כל קשת הדעות והפילוסופיות הכלכליות שחיות ובועטות בעולם חסר הגבולות של פילוסופית הכלכלה. 

רונן סנדר בוגר תואר M.S.c  בכלכלה חקלאית, אוניברסיטת אברדין, סקוטלנד

המאמר מבוסס על הרצאה  במרכז לצדק חברתי בון-ליר ב-31.10.04

 

 

שטנץ - על כלכלה מוצלחת וחברה שוויונית, מאת פרופ' אביה ספיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל