שפרץ יחכה
מאת רונן סנדר, 2.11.2005

בחירתו של עמיר פרץ לראשות העבודה תעביר מצביעים ממנה לשינוי ותפריע להמשך ההינתקות


התהליכים הכלכלים שמשחיתים כל חלקה טובה בחברה הישראלית יוצרים יותר ויותר אנטגוניזם בקרב קבוצות ויחידים שמבינים כי אין ברירה וצריך להביא לשינוי. על נישה החברתית הזו רוכב עמיר פרץ בניסיונו לכבוש את ראשות מפלגת העבודה.

פרץ הגיע מעיירת פיתוח ומשמש כראש ההסתדרות כבר הרבה שנים. לכן אמירותיו החברתיות נשמעות אמינות ולא כאילו נאמרו רק לשם קמפיין הבחירות. זו הסיבה שדמויות רבות מהקו הראשן של הפוליטיקה הישראלית, והארגונים החברתיים התגייסו לתמוך בו.

כמיהה זו למנהיגות עם אג'נדה כלכלית סוציאל דמוקראטית בנוסח אירופה אסור שתגרור הליכה לכיוונים לא מציאותיים שעלולים להביא נזק חמור לעתידה של מדינת ישראל.

פרץ הוא טירון פוליטי שאין לא מושג ירוק וניסיון בניהול ענייניה המורכבים והבעייתיים של ישראל. שני טירונים כבר היו לנו לפניו - ביבי וברק - ואת התוצאות מיותר להזכיר. טירון פוליטי בדמות עמרם מצנע כבר הכבש את העבודה לפניו והזובור שעבר בעבודה גם כן ידוע. 

כולנו מכירים מספר אישים הפעילים בתחום הכלכלי חברתי כבר הרבה שנים, חלקם באקדמיה, חלקם בתחום המעשי וכמה בפוליטיקה הישראלית. לאישים אלה מישנה כלכלית ברורה ומסודרת הנתמכת על שנים של לימוד וניסיון, אבל איש מהם אינו מציע את עצמו לראשות מפלגה ומתיימר להיבחר כראש ממשלה. ברור לאנשים אלה שאין ביכולתם להשתלט ולנהוג את הפרא שנקרא הפוליטיקה הישראלית.

אין זה מספיק שישנם רעיונות טובים וחשובים, ראש ממשלה חייב להיות מלך הביצה הדביקה של הפוליטיקה שלא רק יידע לרכב על גב הנמר מבלי ליפול, אלא גם יצליח להובילו לכיוון הנכון.

המחשבה הכנה של אנשים רבים, הרוצים להאמין שכאן נפתח חלון הזדמנויות לשינוי חברתי, כלל לא בטוח שעומדת במבחן העשייה של פרץ. מאמר מפורט ומנומק בנושא התפרסם לפני כמה חודשים ע"י ד"ר לינדה עפרוני שלא החמיא לביצועים של פרץ כראש ההסתדרות.

אריק שרון הוא ללא ספק מלך הביצה העכורה של הפוליטיקה, או כפי שאמר חבר: הוא לא בוכה שהרצפה עקומה, הוא פשוט משטח אותה תחת שרשרות הבולדוזר. אנחנו, שבמשך שנים הינו "תחת השרשראות", יושבים היום על העגלה מאחור וצופים על המתנחלים שמצאו את עצמם בין יום ניגפים לפני כף הדחפור שלעולם לא חשבו שתופנה נגדם.

לשרון אין את האידיאלים של מפלגת שינוי, וכפי שהפתיע בהתנתקות מהפלסטינאים כך הוא עשוי להפתיע בנושאים כלכליים וחברתיים. אם כך יעשה, זה יהיה באותה החלטיות כפי שעשה במהלך ההתנתקות. שרון יכול אם רק ירצה, פרץ לא מסוגל.  

עמיר פרץ מתכוון להפריע לתהליך ההתנתקות ולערער את היציבות הפוליטית, כך הוא מצהיר במפורש כשהבטיח לפרוש מהממשלה אם וכאשר יבחר. מי שחושב שמפלגת העבודה תחת הנהגתו של פרץ תהווה משקל ואיזון לממשלת שרון שאחרי הבחירות, שיכפו על כולנו בעקבות פרישת מפלגת העבודה מהממשלה טועה בגדול. מנהיגותו אינה מקובלת על שאר מנהיגי המפלגה ולא ניתן לנהל מפלגה ללא שליטה על מנגנוניה. פרץ לא יביא את קבוצות האוכלוסייה שהוא מבטיח למפלגה כיוון שתושבי עיירות הפיתוח לא יצביעו לפרץ. לעומת זאת, הוא ירחיק מצביעים מסורתיים של המפלגה שיצביעו לשינוי ולפיכך עלול לרסק את מפלגת העבודה בבחירות.

היה עדיף לפרץ שחזר למפלגה כאאוטסיידר, לו היה נוהג במינימום של צניעות, משתלב במפלגה, צובר ניסיון כשר בממשלה הבאה ולומד כיצד מנהלים מדינה, לפני שהוא מתנדב להשתעשע באשליות ולסכן את הבית של כולנו.