רכבת השינוי בדרך לתהום
מאת רונן סנדר, 20.10.2005

ראשי >

במשך תקופה ארוכה צפיתי ואף כתבתי על כך בכמה מאמרים, שרשויות המדינה יבחרו בין שתי אופציות רציונאליות:

1)      לקבל את בקשת הקיבוצים לנהל את ענייניהם כאוטונומיה פרטית ובשפה פשוטה – לעשות מה שבראש שלהם.

2)      לקבל את דעת משרד המשפטים (המלצותיה של דוידה לחמן מסר, המשנה ליועץ המשפטי)  ולדרוש מסגרות של ערבות הדדית ותקנות שיפרידו באופן ברור בין ישוב קהילתי לבין קיבוץ דיפרנציאלי. על פי הפרסומים בעיתונות התנועתית, נגד דרישה זו של משרד המשפטים נאבקה הנהלת התנועה בכול כוחה.

מסתבר שטעיתי. היה מי שמצא דרך שלישית, אכזרית, עליה לא חשבתי. דרך שתפרק את התנועה לגורמים, במהלך איטי. מדינת ישראל מצאה דרך מקורית שתביא להקזת דם עצמית של הקיבוצים עד אובדן לפי הקללה "על חרבכם תחיו".

כמי שעוסק שנים רבות בניסוחים משפטיים, אני מתרשם כי מי שניסח את טיוטת התקנות ל"קיבוץ המתחדש" מבין משהו במהלכי הקיבוצים, בניואנסים שמיוחדים רק להם וגם בניסוחים  מפולפלים ועמומים.

מכתבם של ראשי התנועה לשר אולמרט ולפיו בנוסח התקנות יש "פגיעה בלתי נסבלת בזכויותיהם של הקיבוצים וחבריהם, אשר לא ניתן להשלים עמה" -  הוא צעד נואש. באיחור רב התברר להם שמובילי השינויים בקיבוצים גררו תנועה שלמה אל עברי פי פחת.

 ומה יקרה אם יחליט השר אולמרט, או זה שיבוא אחריו לקבל את בקשת ראשי התנועה ולבטל כליל את נושא הסיווג של הקיבוץ המשתנה? מה יהיה אז??

 הרי כל הקיבוצים הדיפרנציאלים - כשני שליש מכלל התנועה - הובילו את תהליך השינוי באופן שהוא לכאורה בלתי תקין; רובם הגדול (אם בכלל) כלל לא תיקנו את תקנון האגודה ובכלל אין בחוק דבר הנקרא "קיבוץ דיפרנציאלי".

 עד היום ישבו כולם והמתינו לסיווג שבדרך תוך הנחה שבואו לעולם יסדר את הבלגן שיצרו הקיבוצים עצמם, תוך עצימת עין של הרשם.

 עכשיו, עם בוא האפשרות שכל נושא הסיווג ירד מהפרק, מה שעלול לקרות הוא שבית המשפט פשוט יורה על פרוק הקיבוצים הדיפרנציאלים. זה נראה כמו סרט בלהות, אך זו אפשרות ריאלית.

מי שנכנס לסיפור השכר הדיפרנציאלי במחשבה ש"יהיה בסדר", קיבל את ועדת הסיווג של הקיבוצים; מי שהמציא את שיוך הדירות וחשב שיהיה בסדר, קיבל את טיוטת התקנות  המאיימת כעת על התנועה הקיבוצית כולה. רכבת השינויים דוהרת במלא המהירות אל עבר התהום.

 


לקבלת עדכונים מעיתון "שווים" ישירות למחשב - לחצו כאן