פיקציית השיוך
מאת רונן סנדר, 18.10.2005

ראשי >

בשבוע שעבר פרסם משרד התמ"ת סידרת טיוטות של תקנות לקיבוץ הדיפרנציאלי. בין הנוסחים העשויים להשתנות נמצא הנוסח העוסק בשיוך דירות החברים,  מנהל מקרקעי ישראל טרם אמר את דברו וראוי להמתין ולראות  מה ירקחו אנשי המקצוע שלו בנושא. עד עכשיו הר ההבטחות הוליד בקושי עכבר.

שיוך הדירות היה מאז ומתמיד הגלולה שנועדה להמתיק את דרך הייסורים אל ההפרטות והשכר הדיפרנציאלי. כידוע, הפנטזיה להוריש נכס לבנים ונכדים שכבר אינם בקיבוץ, מסנוורת את עיני החברים ומשבשת את צלילות דעתם.

לא רבים מבינים כי הוויתור של החבר על דמי העזיבה בתמורה לשיוך, מרע למעשה את זכויותיו. למשל, זוג הנמצא בשנות הארבעים לחייו מוותר על כארבעים שנות ותק שהיו מצטברות לזכויותיו שערכן, השווה מאות אלפי שקלים, צומח עם גילם של החברים.

תמורת הוויתור הזה על זכות בסיסית ועל שנות צבירה רבות של דמי עזיבה, מקבל החבר דירה שאיש ממילא לא יוציא אותו ממנה עד סוף ימיו ושערכה לצורך סחירות שואף לאפס.

ערך דירה נמדד, כידוע, לפי מחירה בשוק הנקבע לפי כללי היצע וביקוש ולא לפי כמות הבטון שבה. במקרה שלנו יוכל החבר למכור או להוריש את הדירה אך ורק לחבר אחר, מה שהופך את מכירתה לכמעט בלתי אפשרית. שהרי לא צפוי תור ארוך של רוכשי דירה שניה מקרב החברים הקיימים בקיבוץ או מקרב תושבי ההרחבה. וגם אם יימצאו רוכשים כאלה שירצו אח"כ (למשל) להשכירה, הרי שההשכרה מוגבלת לרצונה של ההנהלה שבסמכותה לאשר או לפסול את המבקשים לשכור.

לזכות שניתנה להנהלה לקבוע מי יהוו הקונים או השוכרים יש משמעות מרחיקת לכת. למשל ייתכן ויימצא קונה המוכן לשלם מחיר גבוה, אך זה נפסל על ידי ההנהלה; למשל, האפשרות להעדיף מקורבים בעת המכירה או ההשכרה; למשל, להחליט שכלל לא מוכרים מחשש "להפרת האיזון" בין מספר החברים למספר התושבים. למעשה, גם לאחר השיוך, הדירה איננה נמצאת בבעלותו המלאה של החבר. גם המרת הדירה בדמי עזיבה – כאפשרות המוצעת לחבר – תלויה ברצונה של ההנהלה ואלה לא המוקשים היחידים.

אדריכלי ההפרטות הבטיחו קיבוץ ליבראלי שבו שוררים ניתוק וחוסר תלות בין החבר לממסד. תקנות השיוך יוצרות למעשה מצב הפוך. לא רק שהן אינן  מעניקות את הנכס לחבר, הן קושרות אותו בצווארו לרצון ההנהלה ועושה אותו לתלוי בה בנושאים הרגישים ביותר לחייו..

 

 


מאמרים נוספים בשל רונן סנדר