שובו של ה 7א

רונן סנדר, 10.4.2005

 asway@netvision.net.il


זוכרים את התקנה המוזרה, שהתקבלה ע"י רשם האגודות השיתופיות שנקראת 7א'?

תקנה שבאה לאפשר שינוי דיפרנציאלי ברוב מופחת של 60% לתקופת ניסיון, זאת בתנאי שהשינויים לא יגרמו לפעולות בלתי הפיכות בקיבוץ או יתנו זכויות כלשהן למי מהחברים או לצד שלישי בתום תקופת הניסיון.

כל מי שעיניו בראשו הבין את הבלוף של תקנה 7א'. פרופ' סמדר אוטולנגי ז"ל יצאה בחריפות כנגד התקנה ובדיון בבג"צ של חברי קיבוצים כנגד התקנה הכניסו אותה שופטי בג"צ להקפאה עמוקה וביקשו הסברים מהמדינה מדוע לא יבטלו אותה. הבירור הסופי בעתירה התמסמס לו בהבנות בין הצדדים והתחייבות של הרשם שלא ימשיך לאשר את התקנה בעתיד. למי שמטיל ספק, צו הביניים של בג"צ כנגד התקנה עומד שריר וקיים גם היום.

דבקותם של אנשים שונים בתנועה בשכר הדיפרנציאלי מזכירה את דבקותם של תושבים מיש"ע בארץ ישראל מורחבת - עד כדי רמיסת כללים דמוקרטים, אתיקה ניהולית, מוסר אישי ואפילו צפצוף לכאורה על החוק. עוד ועוד דוגמאות המתנקזות אלי מחברי קיבוצים ברחבי הארץ יוצרות פזל שריחו רע.

בתקופה האחרונה התעורר מחדש הרעיון הנלוז של שכר דיפרנציאלי לתקופת ניסיון. דיווח על רעיון כזה בקיבוץ חצור התפרסם בעיתונות התנועתית וכן פרסום על קיבוץ כיסופים  שהעביר שינוי לתקופת ניסיון. ידוע לי גם על קיבוצים נוספים שם הועלה הרעיון ע"י ההנהלה וצוות השינוי.

הפעם לא קוראים לזה 7א' וכנראה לא מבקשים רשות מרשם האגודות - הרי אסור לו לתת רשות. אבל, מדוע תקופת ניסיון של שנה, ומדוע ברוב מופחת של 60%? (זו ההצעה בקיבוצים מסוימים.)

אם מעבר לתקופת ניסיון הוא רעיון כל כך טוב וישר, אזי למה שלא תופעל תקופת הניסיון ללא כל הצבעה, ואולי ברוב של 51%, ולמה שנה ולא שנתיים. כנראה שרעיון הרוב המופחת של 60% בכול זאת מגיע מהתקנה הקלוקלת 7א' שהוחזרה לחיים בדלת האחורית.

העובדה שאין דרך חזרה משכר דיפרנציאלי בקיבוץ, העובדה שבג"צ התבטא בחריפות כנגד 7א', העובדה שהדבר הוא עבירה על תקנון הקיבוץ, העובדה שהדבר הוא מהלך אנטי דמוקראטי המטעה חברים תמימים שנותנים את אמונם במוליכי שינוי. ניתן להניח שכל אלה ידועים למי שמביאים את ההצעה של שכר דיפרנציאלי לתקופת הניסיון, נו..... המטרה להפוך לקיבוץ דיפרנציאלי מקדשת את כל האמצעים?

לא פעם שמעתי את הטענה, כי דיקטטורת המיעוט בקיבוץ מכתיבה  וכופה על הרוב את רצונותיה. מדהים לשמוע טענה מופרכת זו מאנשים המתיימרים לנאורות וחופש. הרי איש לא יחשוב לשנות את חוקת ארה"ב, המגינה על בסיס ההסכמה,  ובחברות בע"מ בישראל מספיק רוב מעל 25% כדי להטיל וטו על כל שינוי בתקנון החברה. שמירה על בסיס ההסכמה בחברה, בין אם זה תאגיד ובין מדינה, דווקא נועדה להגן על המיעוט מפני עריצות וגחמות הרוב ועלינו לזכור שכמה משטרים אפלים בהיסטוריה וגם בהווה נבחרו בדרך דמוקראטית ובסיוע דעת הרוב רמסו זכויות של אזרחי מדינתם.

בשיחה עם חברים באחד הקיבוצים הבאתי דוגמא: בקיבוץ כמו במשפחה בקשיים יש שתי חלופות אפשריות:

האחת; ללכת לרבנות ולפרק את החבילה – חלופה קלה יחסית.

השנייה; ללכת ליועץ נישואים, לאסוף את הכוחות ולנסות לשקם את החיים המשותפים – חלופה רבת אתגר שלא תמיד יש את הכוחות, האמון ההדדי, והרצון לעשות.

שכר דיפרנציאלי משול לאהבה החופשית שהייתה אופנתית בשנות ה 70, בדרך כלל רק לצד אחד היה עניין בדבר, זה לא עבד לאורך זמן, ובמקרים רבים הביא מחלות הביתה.

למי שנגמר לו הסוס מהשותפות, פרוק מסודר לקיבוץ היא לא מילה כל כך גסה ולקיבוצים מסוימים זו אפשרות עדיפה, הרי על פי התחזיות רובם הגדול של קיבוצי רשת הביטחון  גם כך יפורקו בעתיד הלא רחוק.

ראו קישורים:

על חצור: אחוזים בשינוי, קרני עם-עד, "הקיבוץ", 10/3/2005

 

כיסופים: כיסופים לשינוי, תחיה שירן, "הקיבוץ" 10/3/2005