GDP, תוצר מקומי גולמי זה חלק מהסיפור


רונן סנדר, 22/11/04
אי אפשר להאשים את עיתון האקונומיסט בגישה סופר סוציאליסטית. מסתבר שכלכלני העיתון מבינים שכסף לא מודד הכול. OK, מה זה קשור לענייני הקיבוץ? סבלנות.

סקר שנתי של העיתון בדק ודרג את המדינות שהכי טוב לחיות בהן, והפרסום תורגם גם לעברית. אירלנד במקום הראשון כמקום שהכי טוב לחיות בו ואחריה המדינות שוויץ, נורווגיה, לוקסמבורג, שבדיה, אוסטרליה, איסלנד, איטליה, דנמרק וספרד.

היכן ארה"ב, המדינה העשירה בעולם? רק במקום ה 13, והיכן אנגליה לאחר השינויים המבניים של מרגרת ת'אצ'ר? רק במקום ה 29 ברשימה – לא כבוד גדול. על ניו זילנד, המדינה החביבה שסיימה 20 שנה של מהפך ניאו-ליבראלי לא מדברים כלל, היא כנראה כבר מזמן לא מקום שכל כך טוב לחיות בו – הצמיחה לא בדיוק זינקה לשמיים, הפשיעה והאבטלה דווקא כן.

אז איך מגיעים לדרוג הזה? כלכלני האקונומיסט מבינים שכסף זה רק חלק מהסיפור (GDP מודד כסף במקרה הטוב), תובנה לא חדשנית במיוחד - הם פשוט קראו את ספרי הלימוד עד הסוף ולא פרקים סלקטיביים. לכן, המדד של האקונומיסט לוקח בחשבון משתנים נוספים, הנחשבים חיוניים לרווחתם ולשביעות רצונם של תושבים - מדדים הכוללים בריאות, חופש, אבטלה, אקלים (אירלנד למרות האקלים), יציבות פוליטית וביטחון אישי, שוויון בין המינים וחיי משפחה וקהילה.
חופש (לא ברור לאיזה חופש התכוונו כלכלני האקונומיסט):

א. החופש הדמוקרטי להגיד מה שחושבים, לעשות את הדברים שאנחנו רוצים וההכרעה הדמוקראטית.
ב. חופש מעבודה שהוא "זמן פנוי" הוא דבר שחשוב לכולנו, אבל רובנו לא בדיוק יודעים איך להתייחס אליו. כלכלנים מתייחסים לזמן פנוי כמו כל מוצר אחר בן-ביקוש וגם היצע של שירותים ומוצרים לזמן פנוי – דרך אגב מוצר לא זול בכלל.

חסידי השכר הדיפרנציאלי טוענים להגנת התהליך כי הוא משפר את עושרם של חברי הקיבוץ, על הטענה כי השכר הדיפרנציאלי משפר את מצבו הכלכלי של הקיבוץ כנראה כבר ויתרו. אבל, אם להתבסס על אופן החשיבה של כלכלני האקונומיסט, הטענה הנ"ל פשטנית משהו, אם לומר בזהירות. אין ספק כי בתמורה לתוספת העושר האישי, שלא בדוק עד הסוף, דורש המעבר לשכר דיפרנציאלי תשלום כבד של פגיעה באיכות החיים, במרקם החברתי, ברמת הביטחון האישי, תחזוקה ונוי, ובודאי עלייה ברמת האלימות המילולית והפיזית וברמת הניכור בין התושבים.

בדיקת תוספת העושר המצרפי (מצרפי = סה"כ העושר הכספי של כלל החברים) של החברים כפרטים, שעל סמך הנתונים שבידי לא נבדק באופן מקצועי, אינה מספקת. האמת הכלכלית דורשת חישוב של העושר במונחים אפקטיביים ( Real Income) באנגלית.

חברים רבים בקיבוצים מופרטים חיים באשליה שרמת חייהם עלתה, כיוון שלחשבונם נכנס יותר כסף כל חודש, אולם לאחר שיבדקו את ההתייקרות של עלויות מחייתם ובמבט ארוך טווח על מה ויתרו, יש בהחלט סיכוי טוב שחישובם יתהפך.

כמה ומה שווה להקריב תמורת סיכוי שעלול להסתיים באשליה של עושר ועוד כמה מטרים של בלטות? על זה אין תשובה אחת בדוקה. האם אין אפשרות להגדיל את רמת העושר, חופש הפרט ומספר הבלטות מבלי להקריב את כל היתר? הדבר אפשרי ואכן נעשה בקיבוצים רבים.

כשראיתי לפני כמה שבועות אימא אוסרת על בנה בגיל בית ספר יסודי לבקר חבר ממשפחה, שעד לפני זמן לא רב היו חברים די קרובים, זאת כיוון שמדיניות הנהלת הקיבוץ יצרה יחסים בלתי אפשריים בין מנהל מצד אחד לחבר מצד שני - הבנתי שהדברים עלולים להתדרדר עוד רחוק.


הכותב בעל תואר שני בכלכלה חקלאית מאוניברסיטת אברדין, סקוטלנד.
לתגובות ואו שאלו מוזמנים לכתוב לדואר אלקטרוני: asway@netvision.net.il