עושק בעלי מניות
עושק בעלי מניות


רונן סנדר, 15.11.04
על פי קריטריונים עסקים נוסח בית המדרש הניאו ליברלי לא הייתה לחבורות מטורפים שהקימו את הקיבוצים בתחילת המאה שעברה כל הצדקה עסקית למעשיהם ואם היו כותבים תוכנית עסקית לרעיונם היו סביר להניח מקבלים ציון נכשל בבית הספר לכלכלה של מדרשת רופין היום. צעירים אלה דגלו בכלכלה אחרת בנוסח המשפט האירי "TO WORK THE LAND FOR THE SONS" .

כל איש מקצוע שיביט בתמונות הנוף של תחילת הדרך לעומת היום לא יידרש לחישובים כלכליים מסובכים כדי להבין את גודל ההשקעה שנדרשה מאנשים אלה שההון היחידי שעמד להם בתחילת דרכם היה הרצון הכביר וחזון – ההישג היה גדול.

בניגוד לנהוג, בחרו חברי הקיבוצים לאורך שנות הקיבוץ הישן להשקיע בעתידם וזקנתם בדרך שונה, במקום הפקדת רווחיהם בקרנות פנסיה, חסכונות והשקעות סולידיות אחרות בחשבונות פרטיים הם השקיעו בתאגיד שבבעלותם – בקיבוץ. כסף רב הושקע בפיתוח עסקים חדשים, בחצר הקיבוץ ובמבני מגורים לחברים. סכומים גבוהים ביותר הושקעו בפיתוח הון אנושי ע"י חינוך הבנים, הבאת גרעינים, חברות נוער וקליטת משפחות חדשות.

הנקלטים החדשים ובני הקיבוץ קיבלו את מיטב החינוך ותשומת הלב, בתים למגורים מבלי שנדרשו לשלם עבורם, מניה כשותפים מלאים ושכר זהה לחברים הוותיקים מבלי שנדרשו לרכוש את המניה שקיבלו. כל זה נעשה במטרה להשביח את הקיבוץ ולהבטיח את עתיד חבריו בהווה ובעתיד. להשוואה, בעל מניה באגד או דן משלם סכום נכבד עבור קבלתו לחברות בקואופרטיב

אבל בקיבוצים רבים המציאות טפחה על פניהם של הוותיקים – לא רק עבור גרעין המקימים שבקיבוצים רבים עבר את גיל 80 אלא גם עבור חברים שהצטרפו בתחילת הדרך והיום הגיעו לגיל הפנסיה. בני טיפוחיהם שקיבלו את הגה הספינה על מגש של כסף לא השכילו להשיט את הספינה כראוי. במקום לתקן את הדרוש תיקון ולהמשיך לפתח ולהגדיל את ההון של הקיבוץ כפי שעשה הדור הקודם, במקרים רבים הרעו את מצבו של הקיבוץ וסיבכוהו בחובות כבדים. כנהוג ברוב הקיבוצים לא נדרשו הקברניטים לקחת אחריות על תפקודם הלקוי.

אבל רבים מדור הביניים של ההווה אף מגדיל לעשות, אנשים שגילם בין 40 ל-60 המחזיק בהגאים כבר שנים רבות, אנשים עזי פנים המתכחשים לזכותם של הפנסיונרים להמשיך וליהנות מזכותם הקפיטליסטית על ההון שיצרו בשנות עבודתם. כשהספינה טובעת, במקום לחפש את האחראים על גשר הסיפון הם רואים בשותפיהם הוותיקים משקל עודף ויוצאים בטענות קשות והטפות מוסר על שהם מהווים מעמסה עליהם - מדוע בכלל עלינו לממן את שארית חייהם הם מתריסים כלפי הפנסיונרים של הקיבוץ. מדוע לא דאגו להשקיע בקרנות פנסיה אשיות טוענים אנשים אלה מדור הביניים כשהם דוחקים ומתכחשים לעובדה שהם והנכסים שהופקדו חינם בידיהם הם הם קרן הפנסיה בה השקיעו הוותיקים. קרן פנסיה שרוקנה מתוכן ע"י תהליכי השינוי ששינו את כללי המשחק במקרים רבים תוך צפצוף על כללים דמוקראטיים, מינהל תקין ודריסת המתנגדים בברוטאליות.

למי שמערער על הטענות המובאות כאן הייתי ממליץ לו לעיין בפסק הדין של בית משפט המחוזי של נצרת בתיק הסוללים ובפרשנות של עו"ד הרצברג לפסק הדין. בית המשפט קבע כי זכותו של התובע, פנסיונר חבר קיבוץ הסוללים, להמשיך ולקבל את זכויותיו כחבר קיבוץ כפי שהיו נהוגות לפני המעבר לשכר דיפרנציאלי. פסק דין הנותן כנראה פתח לתביעות נוספות של חברי קיבוצים ותיקים להמשיך ולקבל את הזכויות שלמענם עבדו שנים רבות.

באותם קיבוצים שלא הבטיחו תקציב הוגן וזכות לדיבידנד מהון הקיבוץ לבעלי המניות הותיקים, יועילו אלה היושבים ליד ההגה שמוציאים משכורות ענק בטענות עסקיות מפוקפקות וחסרות בסיס מקצועי, במידה והם טוענים כי אין תקומה לקיבוץ, לנהוג בתום לב ויגישו בקשה לפרוק הקיבוץ על פי חוק, כך שממכירת ההון של הקיבוץ ע"י המפרק הממונה תובטח זקנתם בכבוד של הפנסיונרים ומימוש ההון של מי שבאמת ובתמים יצרו אתו.


הכותב בעל תואר שני בכלכלה חקלאית מאוניברסיטת אברדין, סקוטלנד.
לתגובות ואו שאלו מוזמנים לכתוב לדואר אלקטרוני: asway@netvision.net.il