פיראטיות קיבוצית


רונן סנדר, 21/9/04
אי מיילים מעניינים נשלחים כתגובה למאמרים האחרונים שפורסמו על ידי באתר הקיבוצים. אין בכוונתי לפרסם את זהות הכותבים, אבל אתייחס כללית לדברים שנכתבו.
אחת מההערות שנשלחו כתגובה הייתה בערך בסגנון הזה: צריך להבין שקיבוצים להם אין את היכולת והמקורות לקיים את הוצאות הקהילה חייבים לעבור לחובת התפרנסות, הפרטה ושכר דיפרנציאלי.
נו טוב, אחרי כל המאמצים עדין לא קראתי אפילו מחקר רציני אחד שתמך בשכר הדיפרנציאלי. אסור לה לקהילה בקיבוץ לחרוג מעבר ליכולתה להרוויח, על זה נראה שכל בר דעת יסמוך את שתי ידיו, אבל לא על זה חילוקי הדעות אלא על הדרכים להתייעל, להרוויח יותר ולהעלות את רמת החיים.

אין מקום לכולם על הספינה, תנו לנו את הכוח להחליט את מי נשאיר ואת מי נזרוק מעבר לסיפון מבקשות הנהלות קיבוצים חסידי שכר הדיפרנציאלי, בין בתמימות, בין בטיפשות ובין ברוע ואנוכיות. ואחרי מתק השפתיים מגיעים האיומים: נטביע את הספינה של כולנו, נעזוב ונשאיר אתכם על הסיפון לבד, הבנקים לוחצים שנפריט מהר (לא ראיתי בנק שמתעניין בדבר חוץ מכסף). מי שמערער על הדוקטרינה זוכה להשמצות ולחצים אישיים.

צריך כנראה להבין משהו בכלכלה וניהול כדי לקלף את המילים והסיסמאות ולהריח את הריח הרע שעולה ממכלול השינויים שנעשים בקיבוצים רבים. הנה דוגמאות:

· הפרדת משק וקהילה – תאגידים הקמים בשרשרת ומתנתקים משליטת החברים עד כדי כך שלחבר אין כל יכולת להשפיע על הנכסים שבבעלותו ושאמורים לשמש כמקור כספי לו ולילדיו. מבדיקת מספר תקנונים של תאגידים שהוקמו ע"י קיבוצים עולה כי בתקנונים שנבדקו אין כל חובה של התאגיד להעביר את רווחיו לבעלי המניות והם גם אינם יכולים בפועל להשפיע על בחירת מנהלים ומשכורתם או על הוצאות והשקעות של התאגיד. סביר להניח שישנם תאגידים נוספים בתנועה הקיבוצית שתקנום דומה לאלו שבדקתי.
בתקנונים שנבדקו לא נמצא שום זכר לחובת התאגידים להעסיק את חברי הקיבוץ ולשמור להם את מקום עבודתם או את זכויותיהם על שנות עבודתם - כפי שנהוג בכול חברה מודרנית ומתוקנת.

· תמחור משרות – זהו לא יותר מגולם אשר הוקם ע"י הנהלות קיבוצים שאמור לחלק את העוגה על פי קריטריונים מעורפלים של שכר אלטרנטיבי, כוחות השוק והתייעלות וירטואלית. גולם הסובל מניגוד עניינים חריף.
(ראו את מאמר: "כשהארי פגש את סאלי" של ד"ר אורי מנור)

· חובת התפרנסות – זו זריקת הכדור מידי הקיבוץ בלעדית לידיו של החבר ופשיטת רגל מוחלטת של משאבי אנוש. "תעבוד תחיה לא תמצא עבודה? זב"שך.

יחד עם עוד כמה רעיונות שצורפו לשינויים שציינתי ברבים מקיבוצי רשת הביטחון, כגודל הכישרון הניהולי של קברניטיו, מתגלה העובדה כי בעלי מניות רבים בקיבוצים (חברים) נושלו בפועל מכל נכסיהם ע"י חבריהם לשותפות.

מה איכפת למסכנים שיזרקו מעבר לסיפון אם הספינה תטבע או לא? מה איכפת לחבר קיבוץ רשת ביטחון שאינו מקבל דבר מקיבוצו מלבד אולי כמה פרורים בשוליים? אבל רבים מסרבים להאמין שגם תורם עלול להגיע ודווקא הם יהיו אלו שיזרקו לים, הם הרי חברים טובים של הקברניטים, הם עובדים קשה ומביאים תועלת, מקומם על הסיפון מובטח, כך נראה להם.



הכותב בעל תואר שני בכלכלה חקלאית מאוניברסיטת אברדין, סקוטלנד.
לתגובות ואו שאלו מוזמנים לכתוב לדואר אלקטרוני: asway@netvision.net.il



למאמרים אחרונים של רונן סנדר:
התחרות נכשלה, בעיקר בקיבוצים - 13.9.04
אידאולוגיה כלכלית בעירבון מוגבל - 8.9.04
מגלים את אמריקה, תגובה למאמר על א.נ.ת. - 26.8.04
כתבה קודמת של רונן סנדר: "הפרטה כתרופה לכל" - 22.8.04
הדרך העקומה לפירוק לוחמי הגטאות - 6.7.04