עוד ממצאים "מרגיזים": התוצאות הכלכליות הנובעות מאימוצו של שכר דיפרנציאלי
מאת: אוריאל לויתן,
המכון לחקר הקיבוץ, אוניברסיטת חיפה
אפריל, 2004
לפרסומי המכון באתר הקיבוצים
עד כמה תורם השכר הדיפרנציאלי לגידול מספר החברים ומועמדים בקיבוץ
לפני שבועות מספר הצגתי ממצאים המראים כיצד ככל שחולף הזמן מאז אימוץ הסדרים של שכר דיפרנציאלי בקיבוץ ("רשת ביטחון" או "שכר משולב"), כן מצטמצם מספרם של החברים והמועמדים. אך מה עם התוצאות הכלכליות של הקיבוצים שאימצו שכר דיפרנציאלי? הרי הבטחת השיפור בתוצאות הכלכליות לקיבוץ היא הנימוק המרכזי של נביאי ההסדרים האלו. מסיבות שאינן ידועות לי לא טרח עד עתה הממסד התנועתי לברר שאלה זאת באופן אמין ומדעי. אמנם יש סיפורים אנקדוטיים על "הצלחות מסחררות" של מיישמי שכר דיפרנציאלי והרוצה להאמין שאלו מייצגים את המציאות כולה, יתבשם באמונתו. הספקן המחפש ממצאים ממחקר אמין ולא רק "סיפורי הצלחה" של אלו המחוייבים לכך – לא יכול היה למצאם עד עתה.

עתה מצויים נתונים המאפשרים בחינת תוצאות של יישום שכר דיפרנציאלי במספר מספיק של קיבוצים ולאורך מספר שנים סביר. הניתוח להלן מסתמך על נתונים משלושה סוגים:

א. מספר השנים אשר הסדרי שכר דיפרנציאלי מאומצים על ידי כל קיבוץ ("מסקרי השינויים" השנתיים של שלמה גץ מהמכון לחקר הקיבוץ).

ב. מספר החברים והמועמדים בכל קיבוץ לכל שנה בה מעוניינים (עד 2002) מתוך "סיכומי האוכלוסייה" של התק"צ.

ג. נתונים אודות תוצאות כלכליות של הקיבוצים בכל שנה (עבור מספר משתנה של קיבוצים) עד 2001: "עודף משקי" ו"עודף משקי לחבר תקן".

נתונים אלו נצברים ב"מינהלת ההסדר". כדי לשמור על אנונימיות הקיבוץ הבודד חולקו כל הקיבוצים ל-11 קבוצות (כאשר בכל קבוצה 15—16 קיבוצים) שהקיבוצים בתוך כל קבוצה הינם בערך באותה רמה של "עודף משקי" או "עודף משקי לחבר תקן". כך שהקיבוצים ברמה 1 הם הנמוכים ביותר ואלו ברמה 11 -- הגבוהים ביותר. (הקיבוצים "התומכים" מהתק"ם לשעבר, שאינם מדווחים למנהלת ההסדר, חולקו באופן אקראי לשתי הקבוצות העליונות).

לוח 1 מדגים זאת באמצעות ממוצע ה"עודף המשקי", ב-2001 ובמחירים של 12/1999, בכל רמה מתוך ה-11 .
ניתוח סטטיסטי משולב של הנתונים האלו מאפשר תשובה די טובה לשאלה המרכזית: מהו הקשר בין משך שנות אימוץ שכר דיפרנציאלי (ב-2001) לבין תוצאות כלכליות
(ב-2001) ותוך התחשבות בגודלו של הקיבוץ (מספר חברים ומועמדים).

קירוב ראשון מתקבל על ידי חישוב מקדם המתאם הפשוט בין מספר השנים (עד 2001) שקיבוץ מאמץ שכר דיפרנציאלי לבין "עודף משקי" (170 קיבוצים לפי השתייכות לאחת מתוך 11 קבוצות כמוסבר לעיל) בשנת 2001, והוא מפיק תוצאה של r=-.35 שהינו מובהק סטטיסטית. פירוש של מתאם שלילי הינו שה"עודף המשקי" קטן יותר ככל שנוקפות שנים בהסדר של שכר דיפרנציאלי. בפירוש שאיננו טכני, הממצא מלמד שכ12%- מהסיבות לתוצאות הכלכליות מוסברות על ידי קיומו או אי קיומו של הסדר השכר הדיפרנציאלי. לעומת זאת, לא מגיע למובהקות סטטיסטית המתאם בין מספר השנים של אימוץ שכר דיפרנציאלי לבין ”עודף משקי” לחבר תקן (למרות שגם כיוונו שלילי).
הדגמה לקשר זה אנו מוצאים בלוח 2

הממצאים של לוח 2 מלמדים כי הרמה הממוצעת של "עודף משקי" ב-102 הקיבוצים אשר ב-2001 לא מתנהלים על פי הסדרים של שכר דיפרנציאלי, היא קרוב ל-30 מליון ש"ח; 23 קיבוצים המאמצים הסדרי שכר דיפרנציאלי שנה אחת –כ-18 מליון ₪; 23 קיבוצים המאמצים שכר דיפרנציאלי שנתיים – כ-17 מליון ₪ ואילו 22 הקיבוציים המצויים כבר שלוש שנים ומעלה – כ-15 מליון ₪.

כלומר, המועט שאפשר להסיק ממצאים אלו: אימוץ של הסדרי שכר דיפרנציאלי והשארות בהם איננה משפרת את תיפקודו הכלכלי של קיבוץ (וזה, כמו שאומר האנגלי – The understatement of the year).
בדיקה נוספת מלמדת שקיים קשר סטטיסטי חזק בין גודלו של הקיבוץ, מבחינת מספר חבריו ומועמדיו, לבין רמת ה"עודף המשקי" (הכל ל-2001): r=.64. כלומר, גודלו של קיבוץ נראה כקובע במידה משמעותית (41% מהשונות המשותפת) את תוצאותיו הכלכליות. אם כך, יתכן שהירידה ברמת העודף המשקי איננה נובעת ישירות מעובדת האימוץ של הסדר שכר דיפרנציאלי, אלא היא מתווכת על ידי הירידה במספרם של החברים והמועמדים בקיבוץ (כפי שכבר אפשר היה לראות בניתוח שהצגתי בנושא הקשר בין שכר דיפרנציאלי וקיטון דמוגרפי). ניתחתי, על כן, את הקשר בין שנים של קיום שכר דיפרנציאלי לבין רמת ה”עודף המשקי” כאשר גודלו של הקיבוץ "מוחזק קבוע" (שפירושו: בודקים את הקשר בין שכר דיפרנציאלי ו”עודף משקי” בהשוואת קיבוצים באותו גודל מספרי). הניתוח הניב תוצאה של r=-.21 שהינה מובהקת סטטיסטית. פירוש הממצא הינו שהגודל הדמוגרפי של קיבוץ אכן מתווך, במידה רבה, בין קיומו של שכר דיפרנציאלי לבין רמת העודף המשקי (כי עוצמת הקשר הסטטיסטי הצטמצמה ביותר ממחצית. כלומר קיומו של שכר דיפרנציאלי קובע את גודלו של הקיבוץ, אשר משפיע בתורו על רמת ה"עודף המשקי") אבל חלק מההשפעה של הסדר השכר הדיפרנציאלי על ה"עודף המשקי" הינו בכל זאת ישיר ובלא תלות ברמת גודלו של הקיבוץ.

ממצאים אלו מעלים לפחות שלוש שאלות:

(1) מדוע אין הממסד התנועתי יוזם מעקב מחקרי אחר תוצאות הנובעות מאימוצו של השכר הדיפרנציאלי למרות שהסדרי שכר דיפרנציאלי הם ספינת הדגל של המלצותיו לפתרון הבעיות הכלכליות (וגם הדמוגרפיות) של הקיבוצים? ואם יוזמה כזאת קיימת, מדוע אין תוצאותיה מתפרסמות?
לשאלה זאת אין לי תשובה.

(2) מדוע אין הסדר השכר הדיפרנציאלי מפיק את השיפור הכלכלי המובטח על ידי נביאיו? מדוע דווקא הסדרים המחזקים את עקרון שוויון ערך העבודה מפיקים תוצאות טובות יותר?

התשובות לשאלות אלו חייבות להסתמך על הידע המתקדם שנצבר במדעי הניהול ומחייבות פירוט שלא יכול להכנס למגבלת המקום של מאמר זה. אצטרך לעשות זאת בהזדמנות אחרת. מי שאינו יכול לחכות, אמליץ לו לעיין בספרות המקצועית העדכנית העוסקת בניהול מתקדם – התשובות תהיינה ברורות לגמרי.

(3) אם הממצאים הם כמו שנראים כאן, מדוע ממשיכה מנהיגות התנועה ומנהיגותם של קיבוצים רבים "לדחוף", לעודד ולאמץ בחוזקה את הסדרי השכר הדיפרנציאלי לפתרון המכאובים הכלכליים של קיבוצים?

גם לשאלה זאת אין התשובה ברורה לי. המירב שאני יכול להציע כעת הן כמה אפשרויות.

* יתכן והסיבה נובעת מתופעה ידועה בחקר אירגונים וקרוייה "איזומורפיזם מוסדי": לעתים אירגונים עסקיים או חברתיים המצויים במשבר או במצבי אי וודאות קיצוניים וכאשר הם עומדים בפני קושי למצוא פתרונות למצבים אלו, מוותרים על חיפוש מושכל של פתרון למשברם ובוחרים במקום זאת לחקות באופן מכני אירגונים אחרים הדומים להם. ההגיון המנחה התנהגות זאת הינו משהו בנוסח: "אם הם עושים את מה שהם עושים כנראה שזהו מה שצריך לעשות". וזאת אפילו אם אין כל הוכחה שדרך הפעולה או ההתנהגות של "אותם האירגונים האחרים" יעילה ואכן תפתור את בעיות הארגון המשברי. הסיבות לבחירה בהתנהגות אירגונית כזאת, במקום חיפוש רציני אחר פתרונות אמיתיים, מורכבות ולא אפרט זאת כאן. אבל, אפשר לומר שזאת אפשרות הנובעת משיקולים נאיביים.

* אפשרות אחרת כתשובה לשאלה זאת: יתכן וזאת החלטה אידיאולוגית. הנובעת מפיאור של פערים חברתיים כתפיסת עולם והתנגדות לעקרון השוויון של ערך האדם וערך העבודה.

* אפשרות שלישית (כלל לא נאיבית) שעולה על דעתי היא שהמנהיגות המוליכה בכיוון זה בתוך הקיבוצים שוקלת שיקוליה על סמך עקרון הכדאיות האישית עבורם. הרי נושאי תפקידים בכירים יוצאים ברווח ומתעשרים מהסדרי השכר הדיפרנציאלי (זה שהרווח הינו על חשבון חבריהם בקיבוצם – כנראה שאיננו שיקול משמעותי בעיניהם).

* ויתכן ויש כאן שילוב של כל האפשרויות האלו ביחד.
אכן, היה רצוי לבדוק, אפילו מחקרית, את גורמי המוטיבציה של המוליכים למיניהם.
כך או כך - הממצאים לפנינו. מה יקרה? שוב אחזור, כאותו קאטו, על משפט שכבר הצגתיו כמה פעמים: "אצלנו, כנראה, לא מתבלבלים מעובדות".
ראו מאמר קודם:
עד כמה תורם השכר הדיפרנציאלי לגידול מספר החברים ומועמדים בקיבוץ