על ערבות הדדית, ערכים ורגשות


דני זמיר, 18.3.2004

א. על רגשות וערכים

רגשות נחשבים כעניין אישי, שאסור לערבב אותו עם עסקים. שאלות כמו "מתי אני מרגיש רע עם מה שאני עושה? מתי אני מרגיש שאיני הוגן כלפי חברי?" אינן נושא לדיון ציבורי. ובכל זאת לרגשות יש תפקיד חשוב בהחלטות כלכליות (ראה דני כהנמן, זוכה פרס נובל בכלכלה). למשל, במציאות מאד סוערת ובלתי-יציבה, הערבות הדדית מחזקת את הרגשת הבטחון של חברי-הקיבוץ.

ערכים נחשבים כעניין "אסטרונאוטי", כשמדובר בהשקעות ותקציבים... אבל באמצעות ערכים אנחנו מעריכים וקובעים עדיפויות. המילה "ערך" מבטאת גם מחיר וגם עקרון. אנחנו מעדיפים לקנות בחנות א' או ב', בגלל הבדלים במחירים; אנחנו מעדיפים להוציא על חינוך או בידור, בגלל הבדלים בערכים (ביבי למשל, מוזיל את הווידאו ומקצץ בחינוך); ערבות הדדית או כל אחד לעצמו, זו גם כן העדפה ערכית.

לפעמים קשה לעסוק בערכים, דווקא בקיבוצים בעלי מסורת שיתופית מבוססת. ערבות הדדית חזקה, נראית לחברים כמובנת מאליה וחדלים להתייחס אליה כאל ערך. מתייחסים אליה כאל "דבר טבעי". אבל ערכים מובנים מאליהם הם ערכים בסכנה, כי חדלים להבין אותם ולהחשיב אותם. הם "שקופים" כמו אוויר נקי ומיים נקיים, שלא מרגישים בחשיבותם כל עוד הם נקיים...

ערכי ליבה הם לפעמים פרק בלתי מחייב, בחוברת מהודרת המיועדת ל...מגירה. אבל יש אתגר ממשי, בגיבוש ערכי ליבה המבטאים הסכמות רחבות, אמיתיות ומחייבות של הציבור. מהם ערכי הליבה שלנו? ומה מקומה של הערבות ההדדית בתוכם?

ב. "המשולש הצרפתי"

המהפיכה הצרפתית צרבה בתודעתנו שלושה ערכי יסוד: *אחווה או סולידריות אנושית, *שוויון, *חופש. בחברה המערבית, חופש הפרט זוכה לעדיפות מוחלטת, והשוויון מצטמצם לשוויון המשפטי של הפרט בפני החוק.

והסולידריות? הסולידריות היא רדומה, ורק רעידת אדמה של ממש מעירה אותה. אבל הסולידריות אומרת משהו חשוב מאד, על היחסים האנושיים שבין פרטים חופשיים ושווים. היא אומרת שיחסים אנושיים ומוסריים, מבוססים על אמפתיה כלפי הזולת, ועל יחסים של אמון בין אנשים. לכן, חברה סולידרית מעדיפה להשיג מטרות, ע'י שיתוף פעולה בין אנשים ולא ע'י תחרות ביניהם.

הערבות ההדדית מדגישה את ערך הסולידריות, אבל מותנית בחופש ושוויון ותורמת להם. פערים מפוררים את הערבות ההדדית, ואילו החופש מאפשר לאנשים לבחור בערבות ההדדית ולתרום לה מרצונם החופשי. קיבוץ של ערבות הדדית עמוקה, שואף לאפשר קיום אנושי בכבוד לכל פרט ופרט בתוכו. אבל ללא קיום אנושי בכבוד, קשה מאד להיות בני אדם חופשיים ושווים.
ג. ערבות הדדית
.1
ערבות הדדית היא ערך יסוד המושרש בקיבוצים, ונותן את הבסיס המוסרי למערכת חזקה ומקיפה של בטחון סוציאלי. זאת בחירה ערכית בחוזה של אחריות משותפת. בחירה, כי אפשר גם לבחור בהסדרים של כל אחד רק לעצמו ולמשפחתו. חוזה, כיוון שזו התחייבות של החברים אחד כלפי השני.

החוזה הזה, קשור ברגשות עמוקים של אחריות ואמפתיה של החזקים כלפי החלשים, של הבריאים כלפי החולים, של נכונות משותפת להתמודד עם צרה ואסון של הפרט. הערבות ההדדית היא ערך הקשור חזק גם ב"חוזה הבינדורי": בהרגשת האמון והבטחון בין דורות, כשילדים סומכים על הוריהם שיתנו להם את החינוך המיטבי, וזקנים סומכים על בניהם שידאגו להם לסיעוד המיטבי. בריאות וחינוך מופרטים ונשחקים, שוברים את האמון הבינדורי ומביאים איתם עוני ומצוקה בין ילדים, זקנים וחולים. ערבות הדדית עמוקה ומשמעותית, מבטאת בחירה בערך של סולידריות אנושית.
.2
הערבות הדדית מתערערת, כשתחושת כל-אחד-לעצמו גוברת. זה קורה, כשאי-השוויון מעמיק, הערכים המשותפים נשחקים ותחושת הגורל המשותף ויחסי האמון מתפוררים. אפשר לראות זאת גם במדינה, למרות שיש לה מנגנוני כפייה עבור שירות צבאי או תשלום מיסים. הדבר נכון עוד יותר, בחברה וולונטארית כמו קיבוץ.
.3
כשמדברים על ערבות הדדית, חושבים בעיקר על הזכויות החברתיות של קיום בכבוד, בריאות, חינוך ובטחון סוציאלי. מהן החובות הכרוכות בקיום ערבות הדדית? איך חברה יוצרת תחושת גורל משותף, לא רק בזכויות אלא גם בחובות? האם אפשר לקיים ערבות הדדית, ללא הנורמות, ההסכמות והערכים המשותפים?
.4
מעבר לאיזושהי נקודה קריטית, הגדלת העצמאות הכלכלית של הפרט ("הכסף שלי הוא החופש שלי"), מביאה לפגיעה מכאיבה בערבות ההדדית. חינוך ובריאות איכותיים, הופכים ממטרה משותפת למס של "המימסד", המגביל את החופש שלי. אבל כמה חופש יש לחבר שלי, שהכסף מספיק בקושי לצרכיו ההכרחיים ביותר?
ערבות הדדית איננה "ערך למגירה", היא דרך חיים שבה הפרט מקבל על עצמו מחוייבות כלפי חבריו.