שיתוף שלא מתוך כוונה

אליהו רגב, קיבוץ ברעם, 8.7.2003
לא הייתה להם דוקטרינה של שיתוף או של שוויון. הם לא האמינו בקופה משותפת ולא בסממנים אחרים של קומונה. בסך הכול הם רצו לחיות ליד שכנים טובים, להתרועע ולחוש קרבה רגשית. כך הם תכננו ובנו יחדיו שכונת מגורים פרטיים ובמרכזה מתקנים ומבנים משותפים. האופנה החדשה התפשטה לקבוצות אחרות, שהוסיפו מדי פעם רעיונות משלהן והנחילו אותם לקבוצות שקמו אחריהן. Cohousing - כך הם נקראים באנגלית. הם מקיפים כיום מאות קבוצות ברחבי העולם, ובכל אחת מהן בין עשרים עד מאה משפחות.
מתברר שהם מקיימים ארוחות ערב משותפות בחדר האוכל, לפעמים עד חמש פעמים בשבוע, ללא קופה רושמת או חיוב על כל מנה, והכול בעבודה עצמית של החברים בתורנות. ויש שמקיימים גן ירק משותף או לול עופות לצריכה עצמית. ויש שהנהיגו שיתוף ברכב עם סידור הסעות מאורגן. ויש סידורי שמרטפות משותפים, וכמובן תחזוקה בתורנות של המבנים והגנים המשותפים, ומחסן לציוד ביתי משותף כגון מכסחת דשא לגינות הפרטיות, וסאונה משותפת, וחדרי משחק לילדים וחדרי כושר וחדרי תחביב, וסידורי הלנת אורחים בדירות משותפות, ושפע חגים ופעילויות תרבותיות משותפות. לרבים מן "הקיבוצים הדיפרנציאליים" שלנו יהיה בוודאי מה ללמוד מהם.

סיפור זה של ה- Cohousing מתואר לפרטיו באחד מחמשת הפרקים שבחוברת מס' 4 בסדרה "קהילות שיתוף בעולם", בהוצאת יד-טבנקין ושולחן הקומונות הבינלאומי. חוברת זו יצאה זה עתה, והיא מסיימת את הסדרה. את החוברת, וכן את שלושת החוברות הקודמות לה בסדרה, אפשר להשיג ביד-טבנקין תמורת 15 ש"ח לחוברת.

אליהו רגב הוא עורך הסדרה
יד טבנקין:
טלפון: 03-5353474
פקס: 03-5346376