ניהול קונפליקטים ותהליך בניית הסכמות בקיבוץ המתלבט או התקוע
הזרם השיתופי:
טלפון: 03-5301382
פקס: 03-5301387
דוא"ל: shituftk@inter.net.il
מאמרים אחרונים ופעילויות קרובות:
ניהול קונפליקטים ותהליך בניית הסכמות בקיבוץ המתלבט או התקוע
ניצן ריבלין-פלדמן, קבוץ יזרעאל, 21.3.2003
הנחות היסוד:
1. תקנון הקיבוץ הוא מעין חוזה בין החבר לקיבוץ, בין החברים לבין עצמם, והוא זה שהכתיב את התנהלות החברים מאז הצטרפותם לקיבוץ ועד היום. כפי שבחוזה אחר – לא ניתן לשנות סעיפים ברוב או מיעוט, אלא יש להגיע להסכמה, כך גם יש לשאוף להגיע להסכמות של כלל החברים.

2. ככל שיותר חברים יחושו שהיו שותפים מלאים לתהליך, וישוכנעו שלא נפגמה ההוגנות, כך ימוזער הקונפליקט, יחסכו אנרגיות שיופנו לעשייה אפקטיבית ליציאה מהמשבר.

3. תחושת האחדות והלכידות החברתית חיונית לרתימת מיטב ומירב הכוחות ליציאה מהמשבר. רצוי גם שמשיכת העגלה תהיה לאותו כיוון...
תפקידה של התנועה בהתערבות בקיבוץ הבודד
1. למידה מעמיקה של מרכיבי המשבר בקיבוץ הבודד, ונסיון להצביע על הגורמים הקונקרטיים והאמיתיים למצב הקשה. כשהמפעל מפסיד מליוני שקלים/דולרים, תהא זו רק הטעיה וזריית חול בעיניים לדבר על הפרזיטים ועל חוסר מוטיבציה בעבודה.

2. יש להציג בפני הקיבוץ הבודד את מגוון האפשרויות וכיווני השינוי, על פני כל הרצף שבין שיתופי שוויוני לבין ויתור על חלק מערכי הליבה, בלי לדחוף לכיוון מסוים. על מנהיגי התנועה והמלווים האזוריים להמליץ לקיבוץ על מפגש עם נציגי כל הכיוונים, לשם למידה יסודית של כל אחת מהדרכים. יש לאפשר לחברים חופש בחירה אמיתי, וזה יושג רק אם יחשפו לכל המידע הרלוונטי, האפשרויות והגישות השונות, הרווחות בשטח.

3. יש להמליץ על פעולה בשני מישורים בו זמנית:
א. בדיקת הגורמים למשבר הכלכלי וריכוז האפשרויות לשיפור:
· בתחום הקהילה - התיעלות וחסכון: בדיקת המערכות השונות – נחיצותן ויעילותן.
· בתחום המשקי-תעשייתי – בדיקה מקצועית של דרכי הניהול וקבלת ההחלטות, צורת ההתנהלות וכו'.

ב. כניסה לתהליך של בירור חברתי-ערכי שרצוי להתחילו בסקר עמדות הכולל את כל חברי הקיבוץ, לצורך זיהוי נקודות המחלוקת, כמו גם, ואולי בעיקר - איתור נקודות ההסכמה.

4. יש לגייס למשימה את המכון לייעוץ ארגוני, האמון על ניהול תהליכים, את "מעוף לקיבוץ", המתמחה בבדיקת וייעול מערכות בקהילה ועוסק אף הוא בניהול תהליכים – מהבירור הערכי ועד תכנית ההבראה, את המוסד לבוררות וגישור , המתמחה בפתרון קונפליקטים, את עס"ק – שיתרום את מומחיותו בחיפוש פתרונות תחום האישי (והאנושי) ואת המחלקה המשפטית. ככל שייוצגו יותר בעלי מקצוע מהתחומים השונים הנוגעים לסוגיות שלעייל – הדיון יהיה יותר פורה, תעלינה יותר אפשרויות לפתרון ויש סיכוי שגם התוצאה תהיה בסופו של תהליך יותר טובה, ממצה ומעשית.

5. התנועה צריכה להיות נכונה לערוב לאפשרויות הוצאת הרעיונות מן הכוח אל הפועל. יתכן ונגיע להצעות המחייבות אפילו ערבות פיננסית. יש "לצבוע" את המקורות לכך (מתוך נכסי התנועות, למשל). למשל- לאפשר לחברים שנשארו מיעוט בקיבוצם (השיתופי או הדיפרנציאלי) לעבור לקיבוץ אחר ע"י מתן ערבות לדמי העזיבה שיש להעביר לקיבוץ הקולט.
מצגת "מעוף לקיבוץ"
עקרונות לביצוע תהליך נכון:
1. סקר עמדות ובירור חברתי ערכי כבסיס לגיבוש הסכמות בתחום ערכי היסוד ואורחות החיים.

2. טיפול מקצועי עניני בתחום הכלכלי, במנותק מאורחות החיים.

3. הבירור החברתי-ערכי יערך תוך נסיון להגיע אל כל החברים, באמצעות חוגי דיון, קבוצות מיקוד וכד', ויינתן לכך הזמן הנדרש.

4. על סמך הסקר ואשר יעלה בדיונים השונים, ינוסחו קודם כל ההסכמות הרחבות, ואחר מכן יידון כל נושא השנוי במחלוקת. רצוי שהפעילות הזאת תונחה ע"י בעלי מקצוע. נראה לי נכון שלכל נושא כזה ייבחרו "צוותי מו"מ וניסוח" שינסו להגיע לפשרה מוסכמת, כשהמטרה המשותפת היא למצוא פתרון שיתן ביטוי לרצונות והשקפות כל הצדדים , ולא מאבק כוח עד "נצחון" אחד הצדדים.

5. רצוי להגיע להסכמות שהן כמעט פה אחד, אך במידה ולא כך הדבר, ואם גם לא הושג הרוב הנדרש בתקנון הקיבוץ, יש להגדיר משך תקופה מינימלי (למשל – שנה) שיהווה "פסק זמן" בו תעשה פעילות נוספת לגישור בין העמדות השונות ונסיון להגיע להסכמות, כשרק אחרי עבור אותו פרק זמן, ניתן יהיה לגשת להצבעה נוספת.
בקיבוץ בו יש רוב גדול לשינוי אורחות החיים יש לדאוג לתהליך הוגן שיכלול את המרכיבים הבאים*:
א. מתן ביטוי לותק החבר בשיוך נכסים יצרניים וקהילתיים ( כולל דירה).

ב. "יישור קו" בתחום ההשכלה, כלומר – מתן פיצוי כספי למי שלא למד ע"ח הקיבוץ – בגובה שכ"ל של שלוש שנות לימודים באוניברסיטה לפחות. (ע"מ לאפשר לאותם אנשים לשדרג את עצמם ולהיות מסוגלים לרכוש מקצוע מפרנס).

ג. הבטחת קיומם של החלשים ע"י קרן שאיננה תלויה ברצון הטוב של החברים החזקים להפריש ממשכורתם ושלא תושפע מהחלטות מס הכנסה ורשויות אחרות. למשל – ע"י מימוש חלק מנכסי הקיבוץ, או לפחות סימון המקורות לכך ובדיקת הייתכנות הכלכלית של הקרן.

ד. הסדרת יחסי עובד – מעביד ושאר זכויות סוציאליות המוקנות לכל אזרח, המאפשרות קבלת דמי אבטלה וכיו"ב.

* למעשה, מדובר באימוץ התקנון הרדום, המסדיר ענינים אלה.
פיתוח המודל השיזורי
לטעמי יש לפתח מודלים המאפשרים חיים בכפיפה אחת של אלו הרוצים לחיות בקיבוץ שיתופי ואלו שבחרו לשנות את אורחות החיים. בעידן בו מדברים בתנועה הקיבוצית על אפשרות של "שלל סטטוסים" בקיבוץ (ראה דיוני הרשות לצמיחה דמוגרפית: תושבות, עצמאות כלכלית, בית בחצר וכיו"ב) לא יהיה זה מופרח לנסות גם שילוב כזה, למשל ע"י יצירת מבנה תקציב שונה לקבוצת חברים הרוצה להשאר שיתופית. (אם תרצו – אפשר לקרוא לכך אוטונומיה ועצמאות כלכלית של קבוצת המיעוט השיתופית). מדוע זה חשוב – כדי לאפשר לאנשים אלו להמשיך לחיות על פי השקפת עולמם ואמונתם, בלי לנטוש את ביתם, מה גם שלרבים מהם אין לאן ללכת, מאחר וכבר עברו את גיל הקליטה בקיבוצים. קבוצה זו תוכל לקבל במשותף את ערך הנכסים שהיא זכאית להם לעת פירוק, כמו גם את התקציבים/משכורות המגיעות להם (כעובדי חוץ או שכירים בקיבוצם) ובאמצעותם לקיים את עצמם ואת הפעילות שיבחרו בה.

ייקבעו יחסי הגומלין בין הקבוצה השיתופית לשאר האוכלוסיה ויעוצבו דרכים לשיתופי פעולה – בתחומי המשק, החינוך החברה והתרבות.

זה לא פשוט, זה מחייב חשיבה יצירתית, דמיון ומעוף – אבל זה אתגר מרתק וראוי, לטעמי.
יתכן ובכך ימצא פתרון לתקיעות.