לשמור על הקוד הגנטי
מאת אהרון ידלין - חצרים, קיץ 2002
הדברים הבאים נכתבו בעקבות פגישות שהיו לאהרון עם צעירים, פגישות שדנו בשאלת השינויים בקיבוץ. במהלכן התברר שיש לצעירים שאלות הדורשות הסבר, היסטורי וענייני, מסודר.
_______________________________________________
רשימת המארים בסידרה:
מאמר ראשון: רווחיות וערכיות
מאמר שני: רווחיות וערכיות
מאמר שלישי: ערכים ודפוסים
מאמר רביעי: הגבולות הערכיים
מאמר חמישי: לשמור על הקוד הגנטי
מאמר שישי: החינוך בחברה של ימינו
מאמר שביעי: אתגרי החינוך
סידרת מאמרים
שפורסמו ב"בבית" – עלון קיבוץ חצרים, קיץ 2002
מאמר חמישי: לשמור על הקוד הגנטי
· שאלה: מותר לשאול שאלות מעשיות לגבי דפוסים שונים בחיי הקיבוץ? מה דעתך על תקציב אישי-משפחתי מקיף?

תשובה: תקציב אישי מקיף הוא שינוי רצוי בתהליך עלית רמת החיים. ולכן בחצרים כללנו בתוכו את התקציבים הנורמטיביים, השווים פחות או יותר, של הבגדים, הנעליים, הנופש, הקילומטרים, הכל-בו, הטלפון וכדומה. יחד עם זאת הבאנו בחשבון את המצב המשפחתי (בנים, נכדים). בשיטה זו של תקציב מקיף (או כולל) שמרנו על ערך השוויון לפי צרכים ועל השוויון המתמטי כאחד והענקנו לחבר ולמשפחה גם את האוטונומיה להוצאת הכספים על פי הטעם האישי והבחירה החופשית ללא תלות בועדות. עם זאת – להפרטה מסוג זה חייבים להיות גבולות – אם מנימוקים ערכיים ואם משיקולים פונקציונאליים. כמובן שאין לכלול במסגרת תקציב אישי-משפחתי מוגדר את צורכי החינוך, ההשכלה, הבריאות והסיעוד. לא עשינו הפרטת מזון כדי לשמור על הפונקציה החברתית של חדר האוכל (מה עוד שהוא מתנהל כהלכה במסגרת תקציב סביר). ולא כללנו את הריהוט והנסיעות לחו"ל במסגרת התקציב האישי, כדי למנוע חדירה של מקורות חוץ והתהוות אי שוויון כתוצאה מכסף חיצוני.
נושא הכללת תקציב הריהוט (הניקוד) ותקציב חו"ל במסגרת התקציב האישי עומד על הפרק כיום ויש לו פנים לכאן ולכאן.

· שאלה: תן לנו עוד דוגמאות לשינויים בדפוסים שאינם סותרים את ערכי הקיבוץ, אך מתחייבים מאילוצים חיצוניים או פנימיים?

תשובה: אזכיר את ההסדר של הקלפי, שהוא משאל חברים המקבל החלטות במקום אסיפה, את הגמול החד פעמי לעת פטירת חבר, שזו בעצם זכות ההורשה מבלי לפגוע בערך הבעלות המשותפת, את הניהול המקצועי של משאבי אנוש, את הניהול האוטונומי של ענפים צרכניים בהתאם לתקציב, ואת הקמת מועצת מנהלים למפעל גדול ומרכזי בקיבוץ. גם הסדר הפנסיה הרשומה אישית על שם החבר אינה פוגעת במהות הקיבוצית, כל עוד חברי הקיבוץ מעבירים אותה אוטומטית לקופה המשותפת של הקיבוץ.

· שאלה: ומהם הדפוסים הלא רצויים בחצרו של קיבוץ?

תשובה: הדברים הבולטים הם הנהגת שכר דיפרנציאלי, שיוך דירות לצורכי מכירה ומסחר, והפרטה של החינוך, ההשכלה, הבריאות והסיעוד.
בלתי אפשרי לכנות בשם קיבוץ ישוב אשר כלל בהפרטה גם מרכיבים של חינוך הילדים ובריאות המבוגרים (פרט לסיבסוד חלקי במקרה הטוב), הנהיג שכר דיפרנציאלי בתוכו ואִפשר לחברים לקבל לכיסם הפרטי את הכנסותיהם מעבודת חוץ, הִתיר שימוש במקורות חוץ להרחבת הדירות ולרכישת רכב פרטי והתארגן לשיוך הדירות וחלוקת מניות בעלוּת לצורכי הורשה ומסחור. בכך יש מעבר ברור לישוב קהילתי רגיל.

· שאלה: הזכרת את חדר האוכל כדפוס פונקציונאלי התורם לתחושת היחד וללכידות הקהילה – במפגש הבלתי אמצעי המתרחש בתוכו. האם יש לך עוד דוגמא לדפוס פונקציונאלי שיש לשמור עליו והאם בכל תנאי?

תשובה: הסדר חשוב בהוויית הקיבוץ הוא אחדות המשק, הקהילה והמוניציפליה (הועד המקומי). לאחדות זו יש חשיבות פונקציונאלית אדירה. מפעל כלכלי שהוא שייך רק לקיבוץ, אגודה שיתופית שהיא גם ישוב מוגדר ובעל סטטוס מוניציפלי – כל אלו מחזקים את הלכידות הקיבוצית, מחזקים את החישוקים החברתיים ומונעים היווצרותם של ניגודי אינטרסים מפוררים.
קורה שאילוץ כלכלי מחייב להכניס שותפים לביזנס העסקי ואז אין מנוס מהפרדת המפעל מהקהילה, גם משפטית וגם חשבונאית. כך נוצר תאגיד – שאינו זהה עם קיבוץ חצרים. מצב זה מציב אתגר קשה בפני הקיבוץ, ויש לעשות מאמצים למנוע סחף לא קיבוצי. חובה לעמוד תמיד על משמר הערכים הבסיסיים. כך, למשל, דרוש ליווי מתמיד ושיטתי של הנעשה בתאגיד החדש, על שותפיו השונים ומנהליו החיצוניים. וכמובן, אסור שהתמחור הדיפרנציאלי של התאגיד ישפיע על שוויון הערך של כל חברי הקיבוץ. כל ההכנסות – מקומם בקופה המשותפת ובאופן אוטומטי.

· שאלה: האם אתה נותן עדיפות לשיקול הכלכלי של רווחיות על השיקול הערכי או על הצורך הפונקציונאלי?

תשובה: השיקול הערכי חייב להיות השיקול הדומיננטי והקובע. אך מותר - לנוכח אילוצי רווחיות – לוותר בלית ברירה על דפוס פונקציונאלי מסוים ולחפש לו תחליפים. אין קיבוץ ללא ערכיות. יחד עם זאת שמירה על רווחיות היא כורח קיומי שאין להתעלם ממנו. כבר עמדנו על כך שאין ניגוד בין ערכיות לבין רווחיות. בחיי קיבוץ מן הראוי לשקוד גם על רווחיות וגם על ערכיות, וביסודו של דבר יש ביניהם השלמה וסיוע הדדי.

תיזה חשובה זו מחזירה אותנו למחקריו של פרופ' ג'יימס קולינס, פרופ' למנהל עסקים, על 18 חברות עסקיות גדולות ומוצלחות – מחקרים שפורסמו בספר בשם: "נבנו לשרוד – הרגלים מוצלחים של חברות עם חזון". פרופ' קולינס חוזר וטוען כי המחקר שלו הוכיח "כי המרכיב היסודי במנגנון החמקמק של חברת מופת עם חזון – הוא אידאולוגית הגרעין שלה, אידיאולוגיה המנחה את כל פעולותיה של החברה ומעניקה השראה לאנשיה". פרופ' קולינס קורא למרכיב היסודי הזה – "ערכי הליבה של הארגון, כלומר, התכליות הנשגבות שלשמן הארגון קיים". החוקר ממשיך ואומר כי "בחברות מופת עם חזון, וזו מסקנתנו החד משמעית, הופך הרווח לאמצעי ולא לתכלית עליונה. ואף על פי כן - חברות אלו רווחיות מאין כמותן". הספר ממליץ לכל חברה עסקית להישען על קובץ של צווים אידיאולוגיים, כמעט פילוסופיים. "השמירה על הליבה האידיאולוגית אינה במקום הכנסת שינויים ארגוניים ודרבון של קידמה מדעית, טכנולוגית, השכלתית ותעסוקתית. עם זאת יש צורך בשמירה קנאית על הליבה האידאולוגית".

· שאלה: האם המחבר דן גם במקרים של כישלון חברות ומהם לדעתו גורמי הכישלון?

תשובה: המחבר מצביע על שורה של סכנות הדוחפות לכישלון. סכנה אחת, למשל, היא הצנחת מנהלים מבחוץ. אמנם אני חושב שלעתים נוצרות נסיבות (כמו לעת חיבור של שותפים שונים לבעלות על מפעל עסקי), שבהן מתחייב דווקא מנהל מבחוץ. עם זאת פרופ' קולינס טוען כי "חברות ששרדו ידעו לקדם לתפקידים בכירים ביותר את כוח האדם שכבר היה בתוכן. זה מרכיב חיוני של הצלחה". המחבר מצביע על סכנה גדולה אחרת, והיא טשטוש ההבדלים המהותיים בין ערכי היסוד של החברה לבין נוהלים ואסטרטגיות. "כשאתה הופך נוהל או מוצר כלשהו לדבר מקודש – אתה בדרך לכישלון". הבעיה הקשה ביותר לדעת המחבר היא הבעיה הנוקבת של המשכיות, של העברת הלפיד מדור לדור. "יש חברות שכשלו לא פעם בתקופות המעבר בין הדורות, בין דור המייסדים לדור ההמשך. אבל גם חברות אלו נחלצו ממשבר בזכות ערכי הליבה הקבועים שלהן". הדגשה זו של הקשר בין התשתית הערכית לבין השגשוג הכלכלי זוכה במחקר 18 החברות לחיזוקים רבים ומגוונים, מה שמביא את המחבר בסיכום מחקרו לאמירה הברורה כדלהלן:

"החברות העסקיות הגדולות באמת – הן חברות מופת בעלות חזון, כלומר הן חברות שיש בלב שלהן גרעין קשה של אידיאולוגיה ייחודית, שיש להן השקפת עולם כוללת של מטרותיהן ואורח חייהן. הייחוד של החברות שנבנו לשרוד מצוי בהן עצמן, בקוד הגנטי שלהן, בעשרת הדברות שלהן, בחוקה שלהן."

"כדי להיות חברת חזון שתשרוד לנצח" - ממשיך פרופ' קולינס – "לא צריך לחתור בכל הכוח למכסימום רווחים (כי מי שרוצה סתם לעשות כסף – סופו לעשות מעט כסף), לא צריך תכנון אסטרטגי מבריק (כי הנסיבות משתנות באורח מתמיד) ולא צריך כל הזמן להפוך את החברה מכף רגל ועד ראש, כי אין חברת חזון בלי שמירה קנאית על ערכי יסוד".

ופרופ' קולינס, פרופ' למנהל עסקים, שואל: "אז מה צריך כדי להיות חברת מופת חזונית?" ותשובתו היא: "במילה אחת, מערכת ערכים חזקה, משותפת, בסיסית."

ראוי שאת התשובה הזאת נציב לנגד עינינו תמיד, בקיבוץ חצרים וגם בתאגיד נטפים.