רווחיות וערכיות
מאת אהרון ידלין - חצרים, קיץ 2002
הדברים הבאים נכתבו בעקבות פגישות שהיו לאהרון עם צעירים, פגישות שדנו בשאלת השינויים בקיבוץ. במהלכן התברר שיש לצעירים שאלות הדורשות הסבר, היסטורי וענייני, מסודר.
__________________________________________________
רשימת המארים בסידרה:
מאמר ראשון: תורת הקיבוץ
מאמר שני: רווחיות וערכיות
מאמר שלישי: ערכים ודפוסים
מאמר רביעי: הגבולות הערכיים
מאמר חמישי: לשמור על הקוד הגנטי
מאמר שישי: החינוך בחברה של ימינו
מאמר שביעי: אתגרי החינוך
סידרת מאמרים
שפורסמו ב"בבית" – עלון קיבוץ חצרים, קיץ 2002
מאמר שני: רווחיות וערכיות
המשבר הכלכלי פיננסי שפרץ במחצית השניה של שנות ה-80 לא היה אופייני רק לצורת החיים של הקיבוץ. הוא זעזע את תנועת המושבים – הן את המושבים כיחידות קהילתיות והן את ארגוני הקניות של המושבים. הוא טלטל אלי משבר את האגוד התעשייתי של ההסתדרות (כור). הוא הביא לפשיטת רגל של עשרות מפעלים בבעלות פרטית.
המשבר לא היה תוצאה של האופי והמבנה של המגזר הכלכלי חברתי – יהא זה קפיטליסטי, הסתדרותי, קואופרטיבי או שיתופי.

המשבר נתן את אותותיו ומוטט עסקים כלכליים בכל המגזרים. העסקים שהתמוטטו היו אלו שהרבו בהשקעות על בסיס הלוואות בריבית גבוהה ושביצעו גם השקעות לא יעילות ולא מחושבות. העסקים שהתמוטטו היו אלו שדבקו באורינטציה ייצורית בלבד והתעלמו מצווייה של אורינטציה שיווקית (כלומר: נתנו דעתם לכושר הייצור, מבלי לבחון את סיכויי המכירה והבטחת התשלום עבור המוצרים שנמכרו). העסקים שהתמוטטו סבלו מניהול כושל ומהעדר מסירה סדירה ומדויקת של דין וחשבון לבעלים. וגורמי הכישלון הנ"ל פעלו בכל המגזרים הכלכליים כולל במגזר השיתופי של התנועה הקיבוצית. ויחד עם זאת, בכל מגזר היו עסקים ומפעלים שלא הגיעו לפשיטת רגל ואפילו הגבירו את עצמתם הכלכלית.
גם בתנועה הקיבוצית היו עשרות קיבוצים שלא נקלעו כלל וכלל למשבר. הקיבוץ הדתי, למשל, לא רדף אחר הלוואות ולא הסתבך בעומס חוב ולא נזקק להסדרי הבראה ממלכתיים של מחיקת חובות. גם בתק"ם היו קיבוצים לא מעטים שלא הגיעו עד משבר, ובתור קיבוצים מבוססים נדרשו אפילו לסייע לקיבוצים שנקלעו למצוקה.

· שאלה: מה אתה מבקש לומר באמצעות הניתוח המפורט הזה? ומהם הלקחים שיש להפיק מניתוח גורמי המשבר ומעובדת השוני בין הקיבוצים?

תשובה: אני מבקש להגן על התיזה שלא היה קשר בין צורת החיים של הקיבוץ לבין המשבר. המשבר אפיין את כל המגזרים הכלכליים בחברה הישראלית, ובתנועה הקיבוצית – שהיו לה עקרונות ייסוד ברורים – של בעלות משותפת ושוויון מרחיק לכת – השוני בין הקיבוצים מלמד על שוני בהתנהלות הכלכלית ולא על שוני בעקרונות הקיבוץ. ואני טוען שלא צורת החיים הקיבוצית של שיתוף ושוויון הגיעה עד משבר, אלא דרך מסוימת של ניהול כלכלי ופיננסי היא שהביאה את הקיבוץ להתמוטטות.
כמובן, יש שוני בין הקיבוצים, במצבם הגיאוגרפי, ברמת ההשכלה של החברים, בסוגי התעסוקה ואופי מפעלי התעשייה. אך קווי שוני אלה אינם מסבירים את מלוא היקפו של המשבר. הגורם העיקרי למשבר הוא ניהול כלכלי לא תקין, על רקע אינפלציה מטורפת וריבית רצחנית. ועם זאת – המשבר – קשה ככל שהיה – לא יצר כביכול את הצורך לשנות את עקרונות הקיבוץ, ולא הצדיק תיאוריה דטרמיניסטית של קץ הקיבוץ.
מה שהתחייב מן המצב היה – לשים סוף לניהול קלוקל ומכשיל ולא לגרוס "קיבוץ – סוף".

· שאלה: מהם השינויים שנדרשו בתחום הניהול הכלכלי-פיננסי?

תשובה: דרושה קריאה נכונה של הסביבה הכלכלית החיצונית ושל חוקי משחק משתנים ותגובה מהירה לצורכי השוק ואתגר התחרות. בעסקים כלכליים דרושה ראייה אסטרטגית גמישה ולא רק ראיה טקטית נוקשה. יש להשקיע בגופי תכנון ומידע. מתחייבת השכלה טכנולוגית גבוהה בעיקר בתעשיות המוגדרות כמתוחכמות. חובה לשקוד על כושר בקרה עצמית ולקיים מועצת מנהלים המתווה מדיניות, מקבלת דיווחים שוטפים ומחליפה מנהלים במידת הצורך. חיונית בחינה תקופתית של מצב העסקים, תוך השענות על בעלי מקצוע מומחים. אסור להתבשם מממדים של השקעות לעובד או מכירות לעובד – אם בסופו של דבר העסק אינו מבטיח רווחים. כל אלה הם נושאים של אסטרטגיה כלכלית וניהול עסקים, שאינני מוסמך ואינני רוצה להרחיב בהם.

· שאלה: אבל האם ערכים של שוויון ושל ערבות הדדית במקום תחרות והישגים אינדיבידואליים אינם מכבידים על ניהול כלכלי תקין? האם בעולם של תחרות כלכלית, של שוק שיש בו גאות ושפל ולנוכח מגמות עולמיות של הפרטה – האם אפשר לקיים קהילות שבתוכן לא קיימים כללי שוק חופשי ולחבריהם אין מוטיבציה חומרית?

תשובה: ראשית – למען ערכים שמזדהים איתם ומאמינים בהם ראוי, לדעתי, גם לשלם מחיר. זה טיבה הנאצל של ההוויה האנושית שהיא מושתת על ערכים, ולמענם אדם מוכן לוותר על רווחה חומרית ואפילו למסור את הנפש. עם זאת – ניתוח מצבם הכלכלי של הקיבוצים מלמד שיש קשר הדדי בין רווחית לבין ערכיות. קיבוצים שהקפידו לשמור על ערכי היסוד של הקיבוץ, כולל עבודה עצמית מכסימלית, זכו לאיתנות כלכלית גדולה יותר. הערכיות תרמה לרווחיות, כשם שמשק רווחי, המפרנס בכבוד את חבריו, מקל על שמירת ערכי השוויון והערבות ההדדית.
ישנם ערכים שמשמעותם העקרונית ותרומתם הכלכלית קשורים זה בזה באופן מוחלט. כך הוא הערך של לחיות על פי עמל כפינו ויגיע רוחנו, ולא מניצול עבודת הזולת. הקיבוץ גורס ערך זה בצורה קולקטיבית שפירושה כי רמת החיים הכללית מותנית ביכולת הכלכלית של המשק הקיבוצי, וכדי להתמודד עם התנודות שבשוק החיצוני מן הראוי גם להבטיח חסכון משמעותי לקראת העתיד. קיבוץ חצרים הקפיד כל השנים לשמור בנחישות על הערך של רווחה על פי היכולת הכלכלית ולכן לא הסתבכנו כלכלית ופיננסית.
גם הערך של עבודה עצמית הצדיק את עצמו מבחינה כלכלית בטווח הארוך. העבודה העצמית מגייסת כוחות פנימיים סמויים וגנוזים בכל יחיד ובחברה הקיבוצית כולה, גורמת לתהליכי ייעול וחוסכת משאבים כספיים הזורמים לעולם החיצוני.

· שאלה: אתה טוען שהיה צורך – ובודאי זהו צורך מתמיד – לשנות את כללי הניהול המשקי של הקיבוצים ולאמץ את כללי הניהול שאותם מלמדים במחלקות למנהל עסקים. יפה ומוסכם! אבל האם חוק השינוי או כורח השינוי לא חל גם על עקרונות וערכים? האם אפשר לאמץ מנהל עסקי מודרני ולהישאר צמוד לערכים של מורשת עבר?

תשובה: אני חושב שהתשובה היא חיובית. הדבר אפשרי. מצאתי לכך חיזוק במאמר על "שמרנות אידיאולוגית" שהתפרסם בעיתון Fortune . שם נאמר בין היתר: "כל מוסד אנושי גדול, כולל עסק כלכלי, יאריך ימים בתנאי שיהיה לו יסוד של ערכים בסיסיים ותחושה של מטרה שאינה תלויה בזמן, שאסור לה להשתנות. צריכים להבין שאידיאולוגיה בסיסית אינה נובעת מהחיפוש אחר יתרון תחרותי. ערך בסיסי אמיתי הוא משהו שתדבקו בו גם אם הוא הופך להיות חסרון תחרותי (אף שזה קורה לעיתים רחוקות)".

· שאלה: האם זה מאמר יוצא דופן בעיתונות הכלכלית?

תשובה: לאו דווקא. בספר שעוסק ב-18 חברות כלכליות, חברות מופת בלשון המחבר (שם הספר: לָנֶצַח נִבְנוּ) – מגיע המחבר, ג'יימס קולינס, פרופסור למנהל עסקים, למסקנה הבאה: "החברות העסקיות הגדולות באמת – חברות מופת בעלות חזון – הן אלה שיש בקרבן גרעין קשה של אידיאולוגיה ייחודית, ושיש להן השקפת עולם כוללת בדבר מטרותיהן ואורח חייהן. הייחוד של חברות שניבנו לשרוד מצוי בהן עצמן, בקוד הגנטי שלהן, בעשרת הדברות שלהן, בחוקה שלהן".