איכות חיים ורמת חיים בקיבוץ
הקדמה:
הקיבוץ הושתת על יסודות מוסריים הקיימים בתשתיתו ותבניתו הכלכלית - חברתית. שינוי יסודות אלו יזעזע ויערפל את אותם אמות מידה מוסריות שאפשרו לקיבוץ להיות חברה ערכית, הוגנת ומודרנית, עם רמת חיים ואיכות חיים בדרגה גבוהה. ההפרטה, וכאן אנו מתכוונים למכלול הרעיונות הסובבים אותנו לאחרונה כמו שכר דיפרנציאלי, שיוך נכסים, מכירת נכסים וכיוצא באלו, גם אם תעשה בשלבים, תפרק את המבנה הבסיסי הקיים ולא תאפשר לקיבוץ לשמר את הערכים הקיימים.
הפרטה כוללת שתוביל לפרוק הקיבוץ תיצור פערים חברתיים אשר יורידו את רמת החיים של רוב חבריה ובהמשך תיפגע באיכות החיים של כולם. מכיוון שהשכר וגובהו הנו מרכיב עיקרי המשפיע על רווחיות העסק (מפעל, ענף וכו'), תתאמץ ההנהלה לשמור על רמת שכר נמוכה של העובדים כדי להשיג רמת רווחיות גבוהה, תיצור פערי מעמדות של מנהלים ועובדים, או במילים אחרות, עשירים ועניים.
איכות חיים ורמת חיים:
איכות חיים ורמת חיים:
אף על פי שרמת חיים ואיכות חיים משולבים אחד בשני הם אינם זהים. שימור, העלאת רמת החיים ואיכותם הם הסיבה העיקרית שבגללה על הקיבוץ לשפר את תפקודו העסקי והכלכלי. על איכות חיים, תועלתיות, וכלכלה נפרט בהמשך.
להבנת הרעיון שנעלה כאן חשוב לציין מספר עובדות מוצא בסיסיות:
1. קיבוצים רבים שוכנים, מסיבות היסטוריות של מדיניות ההתיישבות, באזורים המרוחקים משלושת הגושים המרכזים של מדינת ישראל. דהיינו ירושלים, תל אביב וחיפה.
חלק מנקודות הישוב שוכנות ממש בחלקים מנותקים לאורך גבולות המדינה צפון, מזרח והנגב, ואחרים שוכנים באזורי ביניים כמו עמק יזרעאל, השפלה ואחרים.
ישובים אלו המכונים יישובי פריפריה, מוגבלים ביכולת התעסוקה של תושביהם וברוב המקרים סובלים מבעיות מצוקה כלכלית. דבר זה אופייני גם לישובים מרוחקים בארה"ב, אוסטרליה, ומדינות אחרות בהן הממשלה אינה מתגייסת לחיזוק ישובים אלו.

2. כאשר נבדוק ונשווה בין קיבוצים וישובים הנמצאים בשכנות באזורים שונים בארץ, נראה, ולו רק ממבט הציפור , כי קיים הבדל רב באיכות ורמת החיים הקולקטיבית בין הקיבוצים למושבים והעיירות השכנות. לעומת הקיבוצים המסודרים והפורחים, נראים הישובים האחרים מוזנחים ללא שירותי קהילה ראויים.
יש מספר סיבות לדבר אך ניראה שעיקר ההבדל נעוץ בדרך החיים. היכולת של הקיבוץ להביא מקורות פרנסה אל חצר ביתו ולחלקה בצורה מאורגנת לכלל הקהילה אינה קיימת בישובים האחרים. רוב ניסיונות הממשלה לסייע לישובים אלו לא הצליחו ומשאבים רבים בוזבזו.

3. למבנה הארגון הקיבוצי יש יתרונות על הישובים הלא קיבוציים אשר סייעו לו להקטין את סה"כ ההוצאות. לדוגמא, מים חקלאיים לצריכה ביתית, רשת תקשורת פרטית, חשמל תעשייתי, ותיק מס הכנסה קולקטיבי שסייע רבות להוריד את שיעורי המס.

4. רוב חברי הקיבוצים נמנים על קבוצת עובדי 'הצווארון הכחול' - קבוצה זו כוללת בנוסף לעובדי כפיים בחקלאות ובתעשייה גם שכירים ממקצועות שונים כגון פקידות, ניהול חשבונות, סיעוד, מלצרים/יות, תיירות, הוראה ועוד. מחוץ לגדר הקיבוץ מרוויחים עובדים אלו משכורות ברוטו הרבה מתחת לממוצע השכר במשק (כ 6700 ש"ח).
רובם הגדול של עובדי הצווארון הכחול חיים בדירות בבית משותף כשפעילויות כמו חוגים להם ולילדים, גישה למועדוני ספורט, טיפולים רפואיים מיוחדים ואחרים מהווים מותרות מבחינתם. חשוב לציין ששירותים אלו מהווים סטנדרט בכל הקיבוצים.
ההפרטה וחיסול המבנה הארגוני הקיים של הקיבוץ:
שינויים, אם וכאשר יעשו חייבים להתייחס באופן מושכל למכלול המגבלות המצוינות למעלה. שינוי מסגרת כפי שמוצע היום ברוב הקיבוצים יפגע ביכולתם של חברי הקיבוץ להתפרנס ברמה סבירה, כאשר ידרשו החברים להתמודד עם מציאות השכר הקיימת מחוץ לגדר המשק בעיקר באזורי הפריפריה. במקומות אלו מקורות הפרנסה מוגבלים, התחבורה אליהם אינה יעילה, והשכר שם נמוך משכרם של חברי הקיבוץ.
קרוב לוודאי שתהליכים אלו יובילו לדברים הבאים:
א. ירידה ברמת ההכנסה של רוב החברים כתוצאה מהתחרות עם עובדים אלטרנטיביים בסביבתו של הקיבוץ (לדוגמא עיירות פיתוח).
ב. עליה בעלויות אחזקת חבר כתוצאה משינוים בסטטוס של המים, חשמל, מיסוי ורכישת מזון.
ג. רשויות המדינה (ביטוח לאומי) אינן מכירות בחבר קיבוץ כשכיר. דבר זה ימנע מהחבר לתבוע פיצויי פיטורים, דמי אבטלה וזכויות אחרות במידה שהקיבוץ יופרט.
כתוצאה מכך תיפגע באופן גס האיכות ורמת החיים הקולקטיבית של המקום כאשר מעטים ירוויחו סכומי כסף גבוהים ומירב החברים ירוויחו משכורות דחק, דבר שלא יאפשר להמשיך ולקיים את איכות החיים הנוכחית של הקיבוץ.
האמונה של תומכי השינויים כי כוחות השוק יפתרו את הבעיות הכלכליות הקיימות, ובכך ימקמו את הקיבוץ בין סביון להרצליה פיתוח היא בלתי אחראית ותמימה. ככול שהקיבוץ האמור רחוק מהמרכז, יש להניח שהקיבוץ על תושביו יהפוך לעוד מוקד מצוקה כמו המושבים ועירות הפיתוח שבשכנותו.
אף על פי שבמבנה הקיבוצי הנוכחי קיימים מספר ליקויים הדורשים שינוי, המבנה הקיים מתאים מאוד להשגת המטרות של אלו המצדדים בשינויים המבניים. כלומר, הם מצדדים בהריסת המבנה הקיים ולא בשיפורו וחיזוקו. נושאים כמו כוח מיקוח מאורגן מתעריפי טלפון ועד רכישת מזון, שינוע עובדים, קרקע, מים, הון להשקעה וכו' הנם חלק מן היתרונות של המבנה הקיים.
תועלתיות וכלכלה:
אדם סמית, ממייסדי הכלכלה המודרנית, העלה את רעיון הרווח המקסימלי כהסבר לדלק שמניע את הפרט לבצע עבודה כל שהיא. כיוון שלא ידע להסביר את הדינמיקה של הסחורות והמחירים בשווקים, הסביר את הדבר ביד הבלתי - נראית (The invisible hand) של כוחות השוק.
רק כמה שנים מאוחר יותר פיתח כלכלן אחר בשם ג'רמי בנתהם את רעיון התועלתיות אשר מיקם מחדש את רעיון הרווח המקסימלי של אדם סמית כחלק מהגורמים בכלכלה והרכיב (rearranged) את הבסיס לכלכלה המודרנית.
התועלתיות ( (Utilitarianismכפילוסופיה רואה את תפקידה של הממשלה כגוף האמור לספק במלואו את ה utility . כלומר, תפקידה של הממשלה הוא להבטיח 'כמה שיותר אושר לכמה שיותר אנשים'. סיפוק (תועלתיות) אינו מורכב רק מדברים חומריים. אוירה כפרית, רמת הרעש ברחוב, או קירבתו של תיאטרון, הנם דוגמאות למכלול גורמים המשפיעים על רמת סיפוקו של הפרט. או, כמה היינו מוכנים לשלם כאזרחים כדי שלא ניראה את המחזות של מצוקת הנכים, חסרי הבית ואחרים.
לכול אחד יש אין סוף דברים הגורמים לו הרגשת סיפוק בדרך זו או אחרת ורמת הסיפוק של דברים אלו שונה מאדם לאדם.
עם השנים הסתבר כי לא ניתן למדוד באופן מדויק יחידות סיפוק utility והיום מתייחסים לאופן המדידה בצורה כללית ובלתי מדויקת. למרות הקושי הרב במדידת ערך הסיפוק מהווה פקטור זה מרכיב עיקרי בקבלת החלטות כלכליות חשובות של חישובי רווח והפסד בפרויקטים שונים כגון בנית כבישים, שימור הסביבה, חינוך ואחרים.
רעיון התועלתיות התפתח במשך השנים לרמת חשיבה גבוהה ביותר. הוא הוגדר כמבנה מוצק ביותר על ידי מיטב הכלכלנים כמו ז'בון וג'ואן רובינסון. כאשר אלפרד מרשל פיתח בתחילת המאה שעברה את רעיון הביקוש וההיצע, הוא גזר את סה"כ הביקוש למוצר מסה"כ התועלתיות (רצונם של האנשים לצורך סיפוק עצמי). ומכאן שעיקרו של רעיון הביקוש וההיצע מבוסס על רעיון התועלתיות. הרבה מחקרים שנעשו לאחרונה בעולם המפותח מצאו כי הצד הכספי של רווח מקסימלי מדורג רק שלישי או רביעי בסולם העדיפויות של הפרט לאחר סיפוק בעבודה, יחס המעביד ואחרים.
כאשר נבוא לבחון את סה"כ איכות ורמת החיים הכוללת בקיבוץ, נגזור את שני הדברים מהרצון של הפרט לסיפוק צרכיו ורצונותיו. דהיינו סיכום תועלתם המקסימלית של כל אחד מהפרטים (תושבים) בקיבוץ.
ידוע כי קיים ניגוד חריף כאשר משווים את העלויות הכספיות של שמירת איכות ורמת החיים הגבוהה בקיבוצים, בהשוואה להרגשת תועלתיות נמוכה (סיפוקו) במיוחד של הפרט בקיבוצים. או כמו שנאמר: הקיבוץ שומר על איכות חיים בעלות של העשירון העליון, ואילו חבריו מרגישים רמת סיפוק של העשירון התחתון.
העלאת רמת התועלתיות הקולקטיבי של חברי הקיבוץ הנה אחת מנקודות היסוד הצריכות לעמוד לנגד עיניהם של מתכנני השינויים בקיבוץ.
מבחינה כלכלית זה הבסיס להחלטות באשר לשינויים עתידיים ארוכי טווח. כפי שכבר ציינו, קשה למדוד את התועלתיות של הפרט בערכים מספריים, כיוון שרצונותיו ותועלתו של כל אחד מהתושבים בקיבוץ שונה וקיים קושי תכנוני להגיע למירב הסיפוק של כלל החברים. אולם למרות זאת, זו הדרך המקובלת בעולם הכלכלה המודרני וישנם כלים לבצע זאת.
* מאת אלדר בר ורונן סנדר
רונן סנדר בעל תואר שני בכלכלה חקלאית מאוניברסיטת אברדין בסקוטלנד. בעל חברה לפיתוח והרצה בעבר בנושא כלכלה וניהול פרויקטים בחוג לעיצוב תעשייתי במכללת ויטל (שנקר).
אלדר בר בעל תואר שני בכלכלת ארצות מתפתחות מאוניברסיטת בראנדייז בבוסטון. עובד כמנהל פיתוח בחברת לימריק.