הנחות יסוד לקפיטליזם הליברלי, מאת רונן סנדר (על פי הספר "קפיטליזם וחירות", מילטון פרידמן)
א. קפיטליזם = דמוקרטיה (חירות פוליטית), סוציאליזם = טוטליטריזם (ברית המועצות).
1) "חירות כלכלית היא גם אמצעי הכרחי להשגת חירות פוליטית" [עמ' 9]
2) "בעיקרו של דבר קיימות רק שתי דרכים לתאם את פעולותיהם הכלכליות של מיליוני בני אדם. האחת היא הכוונה מרכזית הכרוכה בכפייה – הטכניקה של צבא ושל המדינה הטוטליטרית המודרנית. האחרת היא שיתוף פעולה חופשי בין בני אדם – הטכניקה של השוק" [עמ' 14] (ראה סעיף ב' על טכניקת השוק/כוחות השוק)
3) "כבר כאן מתעוררת בעיה לגבי חברה סוציאליסטית, מאחר שכל המשכורות בה נמצאות בשליטתם הישירה של השלטונות." [עמ' 17] (סוציאליזם = ברית המועצות)
4) "אין ספק כי יש הרבה פחות אי-שוויון בחברות הקפיטליסטיות המערביות, כמו המדינות הסקנדינביות, צרפת, בריטניה וארצות הברית, מאשר במדינה מעמדית כמו הודו או במדינה נחשלת כמו מצרים" [ע"מ 156].

הערה – מדינות מערב אירופה ואפילו ארה"ב אינן עומדות בקריטריונים הבסיסיים ביותר של פרידמן ל"קפיטליזם ליברלי", על פי הספר, ואילו לא הודו ולא מצרים עומדות בשום קריטריון של חברה סוציאליסטית.


ב. טכניקת כוחות השוק מתבסס על שוק משוכלל
1) תנאים לשוק משוכלל:
א. הרבה קונים ומוכרים, לאף אחד מהם אין כל יכולת להשפיע על השוק.
ב. אינפורמציה מלאה בין קונים למוכרים ובינם לבין עצמם.
ג. אין עלויות מסחר [TRANSACTION COSTS] הובלה, כניסה ויציאה של יצרנים וכו'.
ד. המוצרים המיוצרים ע"י כלל היצרנים, הם הומוגנים, (אחידים לגמרי).
הערה - שוק משוכלל הוא אוטופיה שלא קיימת במציאות.

2) "בעולם הכלכלי משמעותה של תחרות היא כמעט הפוכה. אין יריבות אישית בשוק התחרותי. אין כל התמקחות אישית. האיכר המגדל חיטה בשוק החופשי אינו חש יריבות אישית כלפי שכנו שהוא למעשה המתחרה שלו, ואינו חש איום מצדו. עיקרו של השוק התחרותי הוא אופיו הבלתי אישי." [עמ' 111]

3) פרידמן מודה שיש כשלים בשוק. [עמ' 28-32]

4) "ברור כי תחרות היא צורה אידיאלית, כמו קו או הנקודה האויקלידיים. איש לא ראה מעולם קו אויקלידי, שרוחבו אפס ועומקו אפס..... בדומה לכך, לא קיים מצב של תחרות טהורה". [עמ' 112].
ג. אחריות וחופש מוחלט של הפרט לגורלו, לטוב ולרע.
1) "אזרח ארצות הברית, המחויב על פי החוק להקדיש כ 10 אחוזים מהכנסתו להשגת סוג מיוחד של חוזה פרישה לגמלאות כפי שקובע השלטון, נשללת ממנו מידה מקבילה של חירות" [ עמ' 10]
2) "אילו ביקש מישהו להמציא בכוונה שיטה לגיוס מורים ותשלום שכרם, שמטרתה להרתיע מורים בעלי דמיון והעזה וביטחון עצמי ולמשוך מורים אפורים ומשעממים ובינוניים, לא צריך היה לעשות יותר מאשר לחקות את השיטה שהתפתחה במערכות החינוך של הערים הגדולות ושל המדינות: לדרוש תעודת הוראה ולכפות מבנה שכר אחיד." [עמ' 91]
3) על שכר הלימוד לבתי ספר: "הטלת ההוצאות על ההורים נוטה להביא להשוואת ההוצאות החברתיות והפרטיות הכרוכות בגידול ילדים ולקדם בכך חלוקה טובה יותר של המשפחות על פי גודלן" [ע"מ 83] הערה - הנחה שהגורם למשפחות גדולות הוא החינוך הזול. אולי פרידמן לא שמע על תכנון משפחה לקוי.
4) "יחד עם זאת, מסקנותיי בדיון הזה הן שעקרונות ליברליים אינם מצדיקים את הצורך ברישיונות אפילו ברפואה, ושבפועל, התוצאות של רישוי מטעם המדינה לעיסוק ברפואה אינן רצויות" [ע"מ 128]
5) על הקשר בין חולה לרופא: "אם הוא גורם נזק לחולה שלו בלבד, זהו עניין של חוזה וחליפין שנעשו מרצון חופשי בין החולה לרופאו. במקרה כזה אין כל נימוק להתערבות" [ע"מ 136]
6) פרידמן מודה שיש מיקרים בהם יש צורך בפטרנליזם [עמ' 33-34].
ד. התעלמות מהצורך הצורך הקיומי של הפרט במדינה.
1) מי שאין לו ילדים בבית הספר אין לו אנטרס להשקיע בחינוך של ילדים. לכן, ההורים צרכים לשלם את החינוך כי הם האחראים להבאתם לעולם [עמ' 90]
הערה - גם מי שאין לו ילדים היה מעדיף שכנים פרודוקטיביים, שותפים בנטל המסים ולא עבריינים.
2) "אחרי ככלות הכל, היחידה החברתית על פי השקפתו של הליברל אינה האומה או אזרח של אומה מסוימת, אלא הפרט. לכן, בעיניו, אחת היא הפגיעה בחירות בין אם מונעים מאזרח ארצות הברית ומאזרח שוויץ לבצע חליפין שיש בהם תועלת לשני הצדדים, ובין אם מונעים משני אזרחים אמריקנים לבצע חליפין כאלה." [עמ' 120].
הערת סיכום:
על פי השקפתו, פרידמן רואה את כללי המשחק של השוק כך:
א. כללי המשחק הכלכליים - על פי הקריטריונים של יערות הגשם (חוק הג'ונגל).
ב. רווח והפסד - על פי הקריטריונים של משחקי הגלדיאטורים ברומי העתיקה. (חיים או מוות, המנצח זוכה בכל הקופה לצמיתות או עד שאחר יוציא אותה מידיו).
ג. נורמות התנהגות המשתתפים - על פי הקריטריונים של עמותת הפנסיונרים ממועדון הבריג' המקומי. [ראה סעיף ב.2] כולם חביבים האחד לשני, מדברים בנימוס ובבדיחות הדעת תוך שתיית תה ואכילת ביסקוויטים.
ד. תפקיד המדינה – לכפות את סעיפים א–ג על המשתתפים במשחק.