ערבות הדדית
ובטחון הפרט

 

 

 

הזרם השיתופי

ינואר 2001

 

 

מוגש ע"י צוות עבודה של הזרם השיתופי:

כרמית דורון, יהודה ברעם, אלי ישראלי, דב פלג,
שמיל קורצמן, מודי ארזי, אלישע שפירא

 

 

 

תוכן העניינים

רקע כללי

עיקרי הביטחון האישי
זכות הדיור

שיוך דירות לחברים? (עמדה)

ביטוח פנסיוני

קרן לאבטחת פנסיה לחברי קיבוצים

שינויים בכללי העזיבה

הורשה

קרן חיים

עיקרי התקנון הרדום

תמצית התקנון הרדום

 

רקע כללי

 

בעבר חשבו רוב חברי הקיבוץ, כי די במשק הקיבוצי כדי להבטיח את קיומם ברמה סבירה
בכל תקופות חייהם. מחשבה זו חוזקה על ידי האמונה המוחלטת בעתיד הקיבוץ ובמעגלים התומכים של התנועה והמדינה.


בכל אלו חלו שינויים מפליגים:

למדנו כי המשק הקיבוצי, כמו כל משק אחר, יכול להיקלע לקשיים ולמשבר. הביטחון המלא בעתיד הקיבוץ התערער, האיזון הדמוגרפי הרב-דורי לא קיים בקיבוצים רבים, הערבות
הבלתי מוגבלת של התנועה בוטלה והמעגלים התומכים מבחוץ נעלמו או חדלו לתמוך.

 

המציאות החדשה מחייבת אותנו לפעול גם בדרכים ובאופנים שנראו מיותרים בעבר, כדי להבטיח את יכולתו של הקיבוץ לספק לחבריו את צורכיהם בכל מצב, וכדי להבטיח את החבר למקרה שיעזוב את הקיבוץ או שקיבוצו יחדל להתקיים כקיבוץ.

 

הדרכים והכלים החדשים, אינם נוגדים את מהותו של הקיבוץ ואינם מחייבים מהלכים שיש בהם כדי להחליש את הקיבוץ ולצמצם את השותפות בו.

ביטחון מירבי לקהילה ולכל אחד מחבריה, יושג בשילובם של הכלים החדשים, כחלק מהערבות ההדדית בין חברי הקיבוץ, בהגדלת סך מקורותיו של הקיבוץ, ובאיזון נכון בין ההוצאות הנחוצות בהווה, להשקעה ביצירת ביטחון בעתיד.
(בניר זה לא פורטו כל מרכיבי הערבות ההדדית הנהוגה בקיבוץ.)

 

עיקרי הביטחון האישי
ביטחונו האישי של חבר הקיבוץ יושתת בעתיד על חמישה יסודות:


* קיום הקיבוץ
-       על הכוח הכלכלי הגלום בו, ההסכמה החברתית והערבות ההדדית הקיימות
                                 בו, במסגרת השותפות הכוללת של הקיבוץ.


* זכות הדיור -         שמורה לכל חבר, ללא בעלות ישירה בדירה מסוימת, תוך הבטחת מעמדו
                                 כ"דייר מוגן", בכל מצב משתנה, בדירה שהועמדה לרשותו.


* ביטוח פנסיוני
-    המושתת ברובו על פנסיה אישית באחת מקרנות הפנסיה, שתועבר לקיבוץ
                                 כל  עוד הקיבוץ קיים ומתפקיד כקיבוץ.


* צבירת זכויות
-      בערכים כספיים בהתאם לוותק, למקרה של עזיבה ("כללי עזיבה")
                                 ולשימושים אחרים אם וכאשר יוחלט עליהם בעתיד.


* חלוקה מוסכמת
-  של נכסי הקיבוץ או פירותיהם, על בסיס של ותק, למקרה שהקיבוץ יחדל
                                 להתקיים כקיבוץ. (לדוגמא: התקנון הרדום, או פתרונות מוסכמים אחרים.)

 

זכות הדיור

 

1.    כללי

          לכל חבר תובטח זכות השימוש בדירת מגורים המוקצית לשימושו על-ידי הקיבוץ וכן תוגדר לו זכות כלכלית לדיור (זכות המדור), המתבססת על זכויות הוותק שלו ואשר אינה זהה בהכרח לזכות השימוש בדירה מסוימת שהוקצתה לו. ההסדר אמור לכלול זכות לפדיון הזכות הכלכלית במקרה של "פירוק" או של עזיבת הקיבוץ לאחר התאמת כללי העזיבה בהתאם.

2. המטרות

  2.1. במישור היחסים בין החבר לבין קיבוצו, תובטח זכות השימוש בדירת מגורים מסוימת.

  2.2. לכל חבר תובטח הזכות הכלכלית  - זכות המדור, אשר שוויה ייגזר אך ורק מוותק ולא מכל פרמטר אחר (לינה משפחתית וכו').

  2.3. מניעת חלוקת רכוש הקיבוץ.

  2.4. השגת הסדר לשחרור נכסים אלה מהשעבוד לנושי הקיבוץ (בנקים).

3. זכות מדור

3.1. לכל חבר בקיבוץ תהא זכות מדור, היינו הזכות הכלכלית של חבר לדיור, בהתאם לוותקו. זכות המדור הינה זכות אישית ואינה ניתנת להעברה.

3.2. שווי זכות המדור יקבע על-ידי הקיבוץ על-פי ובהתאם לזכויות הוותק. (לעניין זה יש חשיבות בהגדרה והסדרה של תקנון הוותק בקיבוץ).

4. זכות השימוש

               זכות השימוש הינה זמנית באופייה ויכולה להיות מותאמת לשוני בצרכי החבר וביכולתו של הקיבוץ. הקצאת הזכות תעשה בהתחשב בצרכי החבר, מצבו המשפחתי ומספר הילדים הקטינים המתגוררים עמו (הותק יכול להיות אחד הרכיבים בקביעת זכות השימוש), בהתאם ל"תקנון השיכון" הקיים בכל קיבוץ. הקצאת הדיור לחברים כפי שהינה נוהגת בפועל, הינה על-פי זכות השימוש בלבד.

 

(השבחה שתעשה על-ידי החברים ביחידות המגורים שהוקצו לשימושם, לא תקנה לחברים זכות כלפי הקיבוץ או כלפי כל גורם אחר ביחס ליחידת המגורים ולזכות השימוש בה).

 

5. פדיון הזכות

                        מוצע כי לעת עזיבת חבר את הקיבוץ, יהיה החבר זכאי לדמי עזיבה בסכום שלא יפחת משווי זכות המדור שלו. באופן זה תובטח לכל חבר אפשרות רכישת זכות למגורים מחוץ לקיבוץ התואמת בשווייה וברמתה את זכות המדור שהייתה לו בקיבוץ. (הסדר זה יחייב תיקון לכללי העזיבה הנוהגים כיום).

 

שיוך דירות לחברים? (עמדה)

          

1.       על-פי החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, יכול קיבוץ לפעול להעברה של זכויות קנייניות (חכירה לדורות) בדירות המגורים לחבריו. במסגרת ההחלטה אמור הקיבוץ לוותר על זכויותיו במקרקעין אלה לטובת חבריו, אשר יהיו זכאים לרכוש           מהמינהל את הזכויות במקרקעין עליהם ממוקמות דירות המגורים, בתמורה  שסכומה מופחת בהתאמה לאזור בו ממוקם הקיבוץ ולוותקו של החבר בקיבוץ.

2.       בהתאמה, רשאי הקיבוץ, על-פי ההחלטה הנ"ל, לחייב ולגבות מחבריו תמורה בגין ההשקעות שביצע והקמת יחידת דיור, לרבות הוצאות הפיחות.

3.       פעולת הקיבוץ, על-פי החלטה זו, נראית לא רצויה וככל הנראה כמעט כבלתי אפשרית, בין השאר עקב הקשיים הבאים:

3.1. הצורך בעריכת פרצלציה של מגרשים, לפחות באזור המגורים, לצורך הקניית זכויות  במקרקעין בגין כל דירת גורים. יצירת קניין משותף למספר דירות, המח ייב הסכמי שיתוף מורכבים בין ה"שותפים".

3.2. ההכרח לשחרר שטח המגורים מתחולת השעבוד לבנקים, אשר מצידם עשויים לדרוש שעבוד יחידות הדיור, אשר הזכויות בהן יהיו של חברי הקיבוץ, להבטחת חוב הקיבוץ, מה שעשוי להביא ליצירת שעבוד נכסי חברים להבטחת חוב, ולמעשה ליצירת קשר ראשוני של אחריות החברים לחוב הקיבוץ.

3.3. הצורך בהשלמת הסדר כלכלי פנימי (קרן איזון), שיצור התאמה בין יחידות  הדיור והמגרשים המוקצים לחברים לבין ותקם. הסדר כזה עשוי לחייב הקצאת  משאבים כספיים נזילים בהיקף ניכר.

3.4.  יצירת הסדר להתאמה בין הקצאת הזכויות הקנייניות לבין הסדרי מימוש זכאויות במשרד השיכון. כיום, לקיבוץ, בגין חבריו, מוקצות זכויות להלוואות שיכון, כאשר אין קשר בין ניצולן על-ידי הקיבוץ לבין מימוש זכויות החברים  בחצר הקיבוץ.

3.5.  הסדר חקיקתי לגבי ויתור החברים על דמי עזיבה המגיעים, כנגד הקצאת הזכויות הקנייניות בדירה. לא די בהסדר חוזי בין החבר לבין הקיבוץ, שכן לא ניתן לחייב חבר לוותר על דמי עזיבתו.

3.6.   הצורך בעריכת שינוי מהותי בתקנון הקיבוץ, עקב חלוקת רכוש הקיבוץ והחשש לאיבוד המעמד של הקיבוץ כמובנו בהוראות חוק שונות (מס הכנסה, ביטוח לאומי, כללי העזיבה וכו'), עקב חלוקת רכוש הקיבוץ (או חלק ממנו) בין חבריו.
 3.7.   הקושי בהשגת הסדר משפטי הולם שימנע סחרות מוחלטת ובלי מוגבלת של הזכויות בדירת המגורים על-ידי החבר ללא מעורבות הקיבוץ. הסדר כזה מגביל את חופש הקניין, ולפיכך יש להניח כי יפורש בצמצום, אם יינתן לו כלל תוקף חוקי, מה שעשוי, כמובן, להיות בעוכרי הקיבוץ בכל הקשור לקביעת זהות בעלי הזכויות בדירה, ויגרום לאובדן השליטה על ההרכב האנושי של הקיבוץ.

3.8.   הקצאת משאבים כספיים משמעותיים לתשלומים שונים, כולל תשלומי מס שבח,  מס רכישה ומס מכירה.

ביטוח פנסיוני

           

1. הרקע לשינוי העמדה כלפי הפנסיה:

בעבר, לא היה צורך במקור כספי חיצוני להבטחת ההכנסה לחבר הקיבוץ לאחר פרישה מעבודה, כי השותפות הרב-דורית, האמונה המלאה בעתיד הקיבוץ והמעגלים החיצוניים של המדינה והתנועה - הבטיחו את החבר בכל מצב.

בניית קרן פנסיה לחברי-הקיבוץ היא הוצאה הונית ענקית, שאיננה כדאית כלכלית, בהנחה שהשקעה בתוך הקיבוץ או מטעמו תיתן תשואה גבוהה מכ–5 אחוז ריאלית. זהו ניקוז הון המקטין את כושר ההחלטה של הקיבוץ לגבי הוצאותיו והשקעותיו. צריכה להיות סיבה חזקה מאוד לשאת בהפסד התשואה ובגמישות ההשקעה.

הסיבות לשינוי העמדה כלפי הפנסיה נבעו משינוי מוחלט בכל הרקע הנ"ל: המעגלים החיצוניים נעלמו, הערבות התנועתית המלאה לקיבוץ בוטלה, הביטחון באיזון הדמוגרפי הרב-דורי נעלם. הביטחון המוחלט בעתיד הקיבוץ 'שלך' נעלם. משבר כלכלי הוסיף לשינוי הכולל כנ"ל.

כלומר: נוצר מצב שאין ברירה אלא להכין מקור חיצוני בטוח להכנסה לקיבוץ ו/או לחבר,
בעת שיפרוש מעבודה מסיבה כלשהי (גישה 'מקיפה' – פרישה עקב גיל, נכות או פטירה).
לקיבוץ ולחבר נוצר אי-בטחון בעתיד, שהטיפול בו מצדיק את המחיר הנובע מהכנת קרן הפנסיה.

 

2. כלי ההתמודדות באי-הביטחון:

הכנסה בטוחה מבחוץ בצורת פנסיה 'מקיפה' לכל סיכון שיתממש, זהו הביטוח מול הסיכונים כנ"ל. בנוסף לכך חסכון, בעיקר בקופת גמל, לכיסוי תשלום דמי-עזיבה כאשר לקיבוץ קושי בכך, ולכיסוי קושי חד-פעמי, בדומה לקרן לפיצויי פיטורין הנהוגה בישראל. הכוח הכלכלי של הקיבוץ, המתבטא בהון העצמי שהצטבר ובזרם ההכנסה השוטף. מאחר ומערכת כלכלית מנהלת סיכון עד כדי פשיטת רגל, הרי יש לבטח את העורף הכלכלי לחבר ולקיבוץ, אם רוצים שיתן בטחון לטווח ארוך. בכמה ארצות המדינה נותנת ביטוח כזה (גרמניה, יפן). הקיבוץ הדתי ביטח את דמי העזיבה בשוק הביטוח הפרטי, יש להניח שליתר התנועות זה לא יינתן. יתכן ואפשר לרכז הון תנועתי מספיק, בכדי ליצור בסיס הוני לביטוח משותף עם חברת-ביטוח של 'רזרבה מאזנית', כעורף לחלק מהפנסיה הדרושה.

 

3. שעור התחלופה:

זהו היחס בין ההכנסה (=הוצאה) בעת העבודה מול זו הדרושה לאחר הפרישה. אנו מניחים שיש לשמור את רמת החיים שהושגה בעת חיי העבודה גם לאחר הפרישה, בקיבוץ השיתופי זה נעשה באופן אוטומטי כי כולנו חיים 'מקערה אחת' בזכות שווה. לפיכך דרוש שעור תחלופה של 80-90%. לדוגמא: הוצאות קיום של 3000 ש"ח/חבר/לחודש, מזה קיצבת זיקנה מהביטוח הלאומי לותיק בארץ כ1500- ש"ח, דרושה פנסיה של כ- 1500 ש"ח משני מקורות: קרן פנסיה חיצונית, היכולת הכלכלית בפנימית (מבוטאת בהקצאת חלק מההון העצמי לכך בביטוח מתאים). להשוואה: זוג גימלאים חי בהוצאה של כ- 6000 ש"ח/חודש, זהו החציון בישראל היום.
ביטוח כזה יכסה את רוב סעיף הגימלה בכללי העזיבה.

4. פנסיה אישית ולמי?

הפנסיה רשומה אישית על החבר, בדומה לקיצבת הזיקנה, אך בקיבוץ הן נכנסות אוטומטית לקופה המשותפת ככל הכנסה אחרת. הצורה ה'אישית' מקילה על העברת הזכות במסגרת כללי העזיבה לחבר-העוזב, הרישום האישי תורם להתמודדות עם תחושת אי-הביטחון.

מאחר והתחלנו מאוחר בהכנת הפנסיה, הרי שקיים 'דור המדבר' שאי אפשר להכין עבורו פנסיה אישית (מעל גיל 55-60), עבור גילאים אלה יש להכין חסכון לטווח ארוך, קופת-גמל וכד',
או הקצאת רכוש מתאים (מנדל"ן למשל) שימלאו את תפקיד הפנסיה והעורף לדמי-עזיבה.

כמו כן, יש להבטיח שכל הזכויות הפנסיוניות של עובדי חוץ ירשמו כיאות לזכות הקיבוץ וימומשו לפי תקנון הקיבוץ, לפיו כל הכנסה וזכויות מעבודה של חבר-קיבוץ שייכים לשותפות הקיבוצית. יתכן שאפשר לעגן בחקיקה ו/או בתקנון הקיבוץ, שזכויות פנסיה (ואחרות) הנצברות לזכות החבר בעת היותו בקיבוץ, שייכות לקיבוץ גם לאחר עזיבתו בדומה לחלוקת זכויות פנסיה בין בני-זוג שמתגרשים (חלוקה כזו קיימת בפסקי דין על גירושין, היא קיימת בחוק האנגלי, יש עליה דיונים לקראת חקיקה בישראל).

נקלטים לקיבוץ מעל גיל 30 (שהוא גיל הכניסה להסדר פנסיוני) צריכים לכסות את הצבירה שהחסירו בהשוואה לבני גילם בקיבוץ. כיסוי כזה יכול להיעשות בכמה דרכים: העברה לקיבוץ של זכויות פנסיוניות שנצברו, העברה לקיבוץ של חסכון שנצבר, העברה חודשית מהתקציב האישי לזכות הקיבוץ. דעה חלופית: הקליטה כל כך חיונית לקיום הקיבוץ השיתופי, שאין 'להפריע' לה ע'י תביעות כספיות. תוספת נימוק לדעה החלופית: רוב הנקלטים מביאים איתם 'הון אנושי' גדול לקיבוץ, שערכו עולה כמה מונים על החוב הפנסיוני - ולכן אין להיכנס לנושא.


5. מקורות המימון להכנת הפנסיה:

הכניסה המאוחרת לקרן הפנסיה יצרה בקיבוץ את בעיית 'תקופת המעבר', היינו: במשך תקופה ארוכה יש לשאת בהפרשה כפולה לפנסיה לכסות את ההפרשה השוטפת וכן לכסות את חוסר ההפרשה בעבר. מאחר שהעבר הצטבר כחסכון בקופת גמל וברכוש הקיבוץ, הרי אלה הם המקורות לכיסוי העבר החסר (עד 1995 ניתן היה לקנות 'זכויות לאחור' כך שהטכניקה הייתה פשוטה, מאז אין זה אפשרי כך שהטכניקה היא אחרת). ההפרשה השוטפת היא חלק מהוצאות הקיום כמקובל אצל כל עובד. לדוגמא: להשגת מטרת פנסיה של 1000 ש"ח/חודש (בהנחה של כניסה לקרן בגיל 30) צריך להפריש עבור 'ותיק' (נכנס לפני 1995) כ- 140 ש"ח/לחודש, עבור 'חדש' כ- 180 ש"ח/לחודש.

 

6. הפנסיה וכללי העזיבה:

בכללי העזיבה יש עתה סעיף המבטיח לעוזב מגיל 65 גימלה בשיעור 2.3%  לכל שנת חברות,
עד 35 שנה, מהוצאות הקיום הממוצעות (לפי המאזנים, היום זו גימלה של כ- 1600 ש"ח לותק מלא). ביטוח פנסיוני אישי שעשה הקיבוץ לחבר העוזב, מתקזז מגימלה זו.

גיל הפרישה לצורך הסדרי הפנסיה בלבד, נקבע בקיבוץ לשני המינים ל65-. יש קיבוצים שדחו גיל זה בכדי להקל על מימון הכניסה למערכת הפנסיה. אין כל קשר בין גיל פרישה זה לבין נוהגי העבודה והפרישה בקיבוץ, הוא נקבע בכדי להתאים להסדרים שונים הקיימים בישראל ובכדי להתאים לתשלום הגימלה לעוזבים.

קרן לאבטחת פנסיה לחברי קיבוצים

המלצה לדיון ובדיקה עם התנועות.

הביטוח הפנסיוני של חברי הקיבוץ מבוסס על:

רובד 1 -  ביטוח לאומי, לכל הקיבוצים.

רובד 2 -  קרן פנסיה או חיסכון -  לקיבוצים שחסכו.

 

מוצע להוסיף רובד נוסף, שמיועד אך ורק לקיבוצים שאין להם חיסכון פנסיוני, או שיש להם -
אך לא מספיק.

קיום קרן כזאת יבטיח לכל חבר קיבוץ בהגיעו לגיל 65, פנסיה מינימלית.

 

עקרונות:

1.   הקרן תפעל על בסיס עזרה הדדית בין קיבוצית ולא על בסיס מסחרי (רכישת ביטוח כנגד תשלום פנסיה).

2.   תוקם קרן שמקורותיה יהיו נכסים משותפים של התנועות (נדל"ן, קרקעות, כספים).

3.   הקרן תתאגד כעמותה, דוגמת קמ"ע.

4.   הבעלים של הקרן יהיו התנועות, ותמונה לה הנהלה ציבורית.

5.   יוגדרו השותפים לקרן והרשאים לפנות אליה.

6.   קיבוץ שייקלע לקשיים ולא יוכל לפרנס את חבריו בגיל פרישה, יפנה לקרן.

7.   הנהלת הקרן תבדוק את מצב הקיבוץ ותקבע האם להיענות לפנייה, באיזה סכום ולאיזו תקופה. בכל מקרה, הסכום המכסימלי לחבר בגיל פרישה יהיה 1000 ש"ח לחודש.

8.   התשלום יינתן בדרך של הלוואה, או בדרך של מענק, בהתאם להחלטות הנהלת הקרן.

9.   הנהלת הקרן רשאית להתנות את התשלומים ביצירת בטחונות מתוך הנכסים של הקיבוץ  (נדל"ן, מניות לא סחירות וכו').

 

 

שינויים בכללי העזיבה

1. מעמד כללי העזיבה:

    ישמר המעמד הנוכחי של ה'כללים' בכל המצבים שהקיבוץ יעמוד בהם. כלומר: היחסים בין
    החבר לאגודה השיתופית לא ישתנו, יש לחפש חיזוקים שיאפשרו לקיבוץ לממש את כללי
    העזיבה בעת הצורך.

2. בעת שינוי סיווג הקיבוץ (לרבות 'פירוק'):
   
לזכות החבר ולמתן בטחון עבורו עומדים 'כללי העזיבה' והדירה בה הוא מתגורר (ואולי חלקו
    בבנייני ציבור), אין צורך בשיוך נכסים או יצירת מניות בעת קיום רגיל של הקיבוץ, כדי ליצור
    בטחון לחבר בתוך הקיבוץ או בעת עזיבתו.

3. שינויים בכללי העזיבה:

     3.1. 'הבסיס':

     עתה הוא שווה בכל הקיבוצים לפי ממוצע 'אחזקת חברים'. מאחר שגדל מאוד השוני בין      
     הקיבוצים ברמת החיים ובמצבם הכלכלי, מוצע שהבסיס יהיה לפי המצב בכל קיבוץ.

     החישוב  יעשה לפי הוצ' אחזקת-חברים בשנים האחרונות בקיבוץ, מועלות במדד לחודש
     העזיבה כבסיס לחישוב דמי העזיבה והגימלה העתידית. (הגימלה הריאלית נקבעת סופית בעת
     העזיבה.)

     3.2. דמי העזיבה:
     קביעת 'זכות כלכלית לדיור', תגרום לביטול תוספת האחוזים המדורגת לפי ותק לדמי
     העזיבה. 'הזכות' תיכלל ב'כללי העזיבה'.

     3.3. הגימלה:
     היום מושתתת על זכות של 2.3% לשנת ותק מגיל 30, היינו במכסימום כ- % 80  מהבסיס.   
     מאחר ואצלנו כל חבר מקבל גימלה וקיצבת זיקנה, ומאחר שהבסיס יעלה לפי המוצע,
     ומאחר שיש למצוא מקור להכללת 'זכות הדיור' ב'כללים', הרי  הגימלה תהיה זכות שנתית
     של  1.75%, היינו במכסימום 61.25%.  'התוספת הרביעית' תשונה כך, שקיזוזים בין הגימלה  
     המגיעה,  לבין פנסיה שהוסדרה בעת החברות בקיבוץ (בעיקר של עובדי-חוץ) תעשה אך ורק 
     בעת מימוש הפנסיה. קיזוז לבעלי פנסיה גבוהה במיוחד מול דמי-העזיבה - יעשה בעת העזיבה.

     3.4.: גריעה מדמי העזיבה בגיל מתקדם:
     היום צבירת הותק נעצרת בגיל 65. מאחר והקיבוץ מנהל סיכונים מיוחדים וגדולים מעבר לגיל
     זה (סיעוד, בריאות) מוצע לגרוע מדמי העזיבה המירביים שהגיע אליהם החבר בגיל 65 בקצב
     שנתי שיקבע וזאת החל מגיל 70, כך שבגיל 85 יישארו דמי עזיבה קטנים (נניח שליש מהמקור)
     ובמועד זה תיפסק הגריעה. הגריעה לא תיגע ב'זכות הדיור'. תיקון זה לא יחול על חברים
     שעברו את גיל 65 בעת הנהגת השינויים. הגריעה תשמש מקור להכללת 'זכות הדיור' ב'כללים'
     ו/או למימון הורשה כספית שתיקבע.

     3.5. עובדי חוץ:
     כל זכות כספית (פנסיה, פיצויי-פיטורין, קרן השתלמות וחסכון אחר, פדיון ימי-מחלה    
     וכד') שנצברו עבור עובדי חוץ בעת עבודתם בחוץ עד לעזיבתם, שייכים לקיבוץ ויעברו לזכותו
     בעת העזיבה (יתכן שחלקם יקוזז עם דמי העזיבה).

4. חיזוק הביטחון לקבלת דמי העזיבה:
   
הביטחון הטוב והחשוב ביותר הוא הכוח הכלכלי של הקיבוץ. עזיבה 'נורמלית' של % 2-3   
    לשנה, ובעיקר צעירים, ממומנת מהתקציב השוטף. לכיסוי סיכון של עזיבה גדולה יותר, עד כדי
    'פירוק' הקיבוץ, יש כמה אפשרויות:

    4.1. רזרבה מאזנית:
    חלק מההון העצמי של האגודה יופרד וייכתב כעתודה לכיסוי דמי-עזיבה (כמו עתודה פנימית
    לפיצויי פיטורין). זהו מקור כלכלי אך לא בהכרח נזיל. תעשה חקיקה, שתמנע מנושים לרדת
   לרזרבה זו, כי היא מיועדת לביטחון סוציאלי (כמו בקרן לפיצויי פיטורין).

   4.2. קרן חסכון בחוץ:
    בדומה לקרן לפיצויי פיטורין המקובלת בהרבה מפעלים בישראל. הקרן תיועד במפורש למטרה  
    של עורף לדמי-עזיבה ולגימלה, יתכן גם כמקור ל'פנסיה' פנימית בעת גידול יוצא דופן של
    שכבת הגימלאים בתוך הקיבוץ. יתכן לנהל קרן כזו תחת 'נאמן', בכדי לחזק את צמידותה
    למטרה כנ"ל.

    4.3. ביטוח כללי העזיבה:
    הקיבוץ הדתי עשה זאת, אפשרות כזו לביצוע ע"י חברות-ביטוח לא קיימת לתנועות הגדולות.   
    יתכן ואפשר לעשות ביטוח כזה בעזרת ההון שנשאר בתנועות מ'הסדר הקיבוצים'. יכול להיות  
    שבעתיד יונהג ביטוח הפנסיות ע'י ממשלת ישראל – יתכן ונוכל להשתלב במהלך כזה.

    4.4. נדל"ן:
    בחלק מן הקיבוצים יש סיכוי למימוש נכסים כאלה, הקיבוץ יחליט מראש שחלק מסוים  
    ממימוש זה ייועד לקרן לביטחון סוציאלי.

 

הורשה
רקע

1.   על פי היסודות המוסכמים של הקיבוץ (בזרם השיתופי), תתקיים גם בעתיד בעלות משותפת של הקיבוץ בכל הרכוש היצרני, התשתית והשיכון. מכך, שחבר הקיבוץ לא יוכל להוריש לשארי משפחתו את חלקו ברכוש הקיבוץ.

2.   ברוב הקיבוצים נהוג היום להעביר, לאחר פטירתו של החבר, את יתרת תקציבו ותכולת ביתו כהורשה לשארי משפחתו.

3.   נראה כי חברים רבים היו רוצים להגדיל את היקף ההורשה, מעבר למקובל היום, מבלי לפגוע בהסדרים הבסיסיים של הקיבוץ.

הרחבת זכות ההורשה

על רקע הנ"ל, אנו מציעים להגדיל את זכויות ההורשה בדרך הבאה:

1.   חלק מהזכויות המצטברות למענק עזיבה ("כללי העזיבה") יוכרו כרכושו של החבר לצורך הורשה לאחר פטירתו.

2.   כל קיבוץ יחליט על החלק המתאים לצורך ההורשה, בגבולות שבין 20% ל- 40% מיתרת הזכויות הצבורות.

3.   החל מגיל 70 ומעלה, תחול גריעה מסוימת מהזכויות הנצברות (כפי שפורט בפרק כללי העזיבה). זכות ההורשה תחושב כאחוז מהיתרה ביום פטירתו של החבר.

 

קרן חיים

(הצעה זו אינה המלצה מוסכמת על דעת כל הצוות)

 

רקע

1.   לחברים רבים צרכים ורצונות שאינם נכללים ב"סל" המסופק ע"י רוב הקיבוצים. בין הצרכים הללו: סיוע יותר משמעותי לבנים מחוץ לקיבוץ ומימוש שאיפות ייחודיות.

2.   ראוי לגבש מנגנון מתאים, כדי לתת מענה לצרכים אלה, בקיבוצים שמצבם הכלכלי מאפשר זאת, היום או בעתיד.

3.   חשוב שהמנגנון המוצע יושתת על היסודות המוסכמים (של הזרם השיתופי).

 

הרחבת כללי העזיבה

 

1.   תורחב הגדרת כללי העזיבה, כך שתכלול גם את המטרות הנ"ל.

2.   לאחר תקופת מינימום של חיים בקיבוץ, בין 15 ל- 20 שנה, יוכל החבר למשוך עד שליש מהזכויות הצבורות למענק עזיבה, כדי להשתמש בהן למימוש המטרות הנ"ל.

3.   כל סכום שיימשך בדרך זו, יגרע ממענק העזיבה (אם וכאשר יידרש) ומזכות ההורשה.

 

עיקרי התקנון הרדום

 

מבוא

החברה הקיבוצית בנויה על יסודות של הסכמה חברתית, בדמות שיתוף וערבות הדדית מרביים.

תהליכי השינוי המתרחשים בקיבוצים, מעלים מחדש לדיון את היקפם ועומקם של ההסדרים החברתיים בכלל והערבות ההדדית בפרט. ההסדרים המיושמים בקיבוצים היום, מתקשים על-פי רוב בהצגת תמונה חליפית כוללת להסדרים הקיימים, ויוצרים בשל כך אי ודאויות רבות, חוסר בטחון לחבר וקושי לכלל לגבש הסכמה חברתית רחבה - שהיא בסיס הכרחי לקיום כל קבוצה חברתית.

על רקע זה הוקם צוות שבחן וגיבש הצעה להסדר חלופי שלם לתקנון הקיבוץ, שיהיה רלוונטי לקיבוץ שדרכו הקיבוצית השיתופית נסתיימה. עמדת המוצא הייתה כי נכון לעסוק בגיבוש הסדר חליפי, אשר יבטיח הסדר שלם והוגן וכי נכון לעשות זאת בשלב שבו ניתן לגבש בקיבוצים הסכמות חברתיות רחבות, לגבי הסדרים למצב בו יחדל הקיבוץ להתקיים ולתפקד כקיבוץ.

 

העקרונות על פיהם גובש הנוסח המוצע לתקנון החלופי

1. תישמר בכל עת מסגרת האגודה השיתופית הקיימת היום, גם אם תוכן ההסדרים החברתיים
    יהיה שונה מהותית.

2.  התקנון יאומץ על-ידי כל קיבוץ כהסדר רדום בסמוך לאחר ניסוחו הסופי ויתעורר לחיים
   אם וכאשר -

   2.1         הקיבוץ יחליט על שינוי מהותי ועל הפעלתו.

   2.2         הקיבוץ יפעיל, הלכה למעשה, הסדרים חברתיים הסותרים את הוראות היסוד
           בתקנון הקיים.

  בשל כך אנו מכנים אותו "תקנון רדום".

 

3. התקנון הרדום הינו הסדר כולל, אשר מטפל במכלול העניינים, ובכלל זה: חובות וזכויות
    החברים כלפי האגודה, ההסדרים בקשר עם הון האגודה, קרן עזרה הדדית וכיו"ב.

 

4. ההסדר המוצע הינו הסדר של תנאי המינימום. על-פי גישתנו, מחויב הקיבוץ להבטיח
    לחבריו לפחות את האמור בתקנון החלופי. כל קיבוץ יכול להרחיב, כמובן, את מסגרת הערבות
    ההדדית והעזרה ההדדית בתקנון החלופי - ככל שיחפוץ.

5. התקנון מגדיר את זהות האגודה ואת ההסדרים שבין חברי האגודה לאגודה בינם לבין עצמם.
    להסדרים אלה השלכות חיצוניות, הן על זכויות וחובות האגודה והן על זכויות וחובות
    החברים.
    עם גיבוש ההסכמות החברתיות שבבסיס התקנון הרדום, ניתן יהיה לפעול כדי להגיע להסדרים
    מתאימים, אם ועד כמה שניתן עם המסגרת החיצונית (הסדרים עם ממ"י, מס הכנסה, ביטוח
    לאומי וכו').

 

תמצית התקנון הרדום

(הנוסח המובא כאן אינו התקנון עצמו)

 

1. מסגרת האגודה ופעילותה

            1.1        המסגרת המשפטית של האגודה השיתופית תישמר ומוסדות הניהול בה: אסיפת החברים, ועד הנהלה (מזכירות) ומוסדות אחרים, כגון: מועצה, ימשיכו ויתקיימו במתכונת המקובלת.

    1.2        נכסי האגודה והתחייבויותיה יישארו של האגודה.

    1.3        לא תיווצר אחריות אישית של חברי הקיבוץ לחובות בשל המעבר לתקנון הרדום.

            1.4        הפעלת נכסי האגודה (כגון: רפת, לול, צימרים וכיו"ב) והפעלת תאגידים בבעלות האגודה, יכולה ותיעשה במתכונת הקיימת, ובלבד שהפעלה כזו, הלוקחת על עצמה סיכוני הניהול, תהא על דעת חברי האגודה ותותיר בידי האגודה רווחים מהפעילות. נכסים או אמצעי יצור של האגודה שלא יניבו רווחים, יושכרו או ימכרו בתמורה מובטחת.

            1.5        אפשרי כי ענפים או פעילויות מסוימים יישארו בניהול ובתפעול האגודה, על-מנת, בין השאר, שיוכלו לספק עבודה לחברים המתקשים במציאת מקום עבודה מחוץ לאגודה, ואשר ממילא האגודה מחויבת לדאוג להם לקיום הוגן, בדרך של הבטחת הכנסה, כפי שיתואר בפרק זכויות וחובות החברים.

            1.6        בהוראות התקנון אין דרישה להטלת מס קהילה על החברים. אגודה שתרצה, תוכל להטיל מיסי קהילה לשם מימון שירותים שהקהילה תחליט לקחת על עצמה.

 

2. זכויות וחובות החברים

    2.1        מגורים - כל חבר באגודה יהיה חייב להתגורר בשטח הישוב של האגודה.

            2.2        לכל חבר תהא זכות לדיור ביחידת דיור מסוימת ומוגדרת בקיבוץ. תמורת תשלום דמי שימוש בדירת המגורים (שכר דירה).

    2.3        עבודה והשתכרות

                        2.3.1     לכל חבר תהא הזכות והחובה להשתכר למחייתו ולמחיית בני משפחתו. החבר יהיה זכאי לכל תמורת עבודתו, בין אם יועסק על-ידי האגודה ובין אם יועסק על-ידי מעסיק אחר. חבר שיועסק על-ידי האגודה, יועסק בה כעובד שכיר או במי מתאגידיה ויחולו עליו כל דיני העבודה הרלוונטיים.

                        2.3.2     לחברים תהא זכות קדימה לעבוד בענפי האגודה או בתאגידים בבעלותה או בשליטתה. זכות זו, יכול שתהא מותנית בעמידה בתנאים מוקדמים שיקבעו על-ידי האגודה.

    2.4        הבטחת הכנסה

                        2.4.1     כל חבר שאין ביכולתו להשתכר למחייתו ולמחיית בני משפחתו, על-פי מבחנים אובייקטיביים, יהיה זכאי להבטחת הכנסה, שסכומה משלים לחציון סכום הקצבאות בקרנות הפנסיה, בתוספת גמלאות מהביטוח הלאומי.

לסכום הבטחת ההכנסה תהיה זיקה גם למחירי השירותים הפנימיים  באגודה.

                        2.4.2     לעניין חישוב זכאותו של חבר להבטחת הכנסה, יובאו בחשבון הכנסות התא המשפחתי (הכנסות החבר, בן-זוגו וילדיו) מכל מקור שהוא, ובכלל זה קצבאות, תגמולים, הכנסות מרכוש וכיו"ב, אך למעט גמלאות מהביטוח הלאומי. הבטחת ההכנסה תהא השלמת הכנסות לגובה הקצבה המוגדר.

                            לא יובאו בחשבון הכנסות החבר ברווחי הקיבוץ המחולקים.

                        2.4.3     תשלום הבטחת ההכנסה יעשה באותו אופן ומועד בו ישולם שכר לחברים המועסקים בענפי האגודה או בתאגידים בבעלותה ובשליטתה וככל הניתן יקבל מעמד חוקי, בנוסף להסכמה התקנונית, כשל שכר עבודה.

                        2.4.4     נוכח חובת מיצוי ההשתכרות עד גיל מסוים, תוטל חובה על החבר לקבל עבודה שהציעה לו האגודה ואשר אין מניעה אובייקטיבית להשתלבותו בה. סרב החבר להשתלב, כאמור, לא יהיה זכאי לתשלום הבטחת הכנסה.

                        *           על-מנת לעודד יציאת חברים לעבודה, מוצע לכל קיבוץ לשקול קביעת נוסחה, על פיה חבר האגודה העובד בפועל, יהיה זכאי לסכום השלמת הכנסה בסכום גבוה יותר מן ההפרש בין שכרו לבין סכום ההכנסה המינימלי, וזאת באופן יחסי לגובה שכרו (כלומר, ככל ששכרו יהיה גבוה יותר, סכום ההשלמה לה יהיה זכאי יהיה גבוה יותר - מעין מיסוי רגרסיבי הפיך).

                            הוראה, כאמור, אינה כלולה בתקנון.

    2.5        שימוש בנכסים ושירותים

                שימוש בנכסים ושירותים שהאגודה תעמיד לרשות החברים, יהיה בתמורה.

                        לא תהא מניעה להשכיר את נכסי האגודה ואמצעי היצור שלה, למי שהינם חברי האגודה, ובלבד שהשכרה כאמור הנכסים תעשה בתמורה כלכלית ראויה שלא תושפע מעובדת היות החברים השוכרים חברים באגודה.

    2.6        זכויות הצבעה

                        לכל חבר זכות ההצבעה באסיפות חברים בגין חברותו באגודה. האגודה רשאית, בנושאים שיוגדרו, להתנות את קבלת ההחלטות בהשגת רוב מיוחס.

    2.7        זכויות השתתפות החבר ברווחי הקיבוץ

                        2.7.1     הכנסות האגודה מפעילותה או מהשכרת נכסיה היצרניים והצרכניים כאחד ישמשו לכיסוי התחייבויותיה בשל הבטחת הכנסה, החזר חובות, השקעות וכיו"ב.

                        2.7.2     רווחי האגודה (על-פי מאזני האגודה), אשר יוחלט על חלוקתם בכל שנה, יחולקו לחברים לפי זכות ההשתתפות שיש לכל אחד מהם.

                        2.7.3     זכות ההשתתפות תיקבע במועד הפעלת התקנון הרדום. לכל חבר תהא זכות השתתפות על-פי הוותק שנצבר לו בקיבוץ טרם הפעלת התקנון הרדום ביחס לוותקם של כל החברים באותו מועד.

                        2.7.4     נכסי הקיבוץ לא יחולקו בפועל לחבריו. הנכסים כולם יישארו בבעלות האגודה, וזכויות החברים בה יהיו, כאמור, על-פי זכות ההשתתפות ברווחי האגודה.

                        2.7.5     נכסים וזכויות עתידיים, הרשומים על שם החברים ואשר על-פי התקנון הקיים במועד הפעלת התקנון הרדום חייב החבר להעבירם לקיבוץ (פנסיות, קרנות השתלמות, פיצויי פיטורין, אופציות וכו'), יחשבו כחוב של החבר לאגודה החל מהמועד הראשון למימושו ויקוזזו מהרווחים להם יהיה זכאי החבר על-פי זכות ההשתתפות שלו.

 

3. קרן עזרה הדדית

            תוקם קרן להבטחת צרכים מיוחדים שמקורותיה יהיו מחלק מרווחי הקיבוץ הראויים לחלוקה בשיעור שלא יפחת מ- 10% מהרווחים המחולקים בכל שנה.

 

4. עזיבה ופטירה

    4.1        עזיבה

                כל חבר יהיה זכאי, במועד עזיבתו את האגודה, לתשלום כספי הגבוה מבין
                        החלופות:

                4.1.1     דמי עזיבה מגיעים לו על-פי כללי העזיבה טרם השינוי (בחישוב עד ליום
                                   השינוי).

                        4.1.2     פדיון הזכות הכלכלית הנובעת מוותק החבר והמתייחסת ליחידת המגורים המגיעה לו על-פי הוותק (זכות המדור).

                4.1.3     פדיון זכות ההשתתפות שלו ברווחי הקיבוץ או בנכסיו לעת פירוקו.

 

    4.2        פטירה

                        כל קיבוץ יהיה רשאי לקבוע החלטה ברוב מיוחס, האם ועד כמה יהיה זכאי עזבונו של חבר שנפטר לזכויות כספיות כלפי הקיבוץ.

 

 

צוות התקנון הרדום

(מונה ע"י מזכירות הקבה"א)