מכתבים לחמשת חברינו שבחרו להם מקום אחר

23.1.2011

מכתבים לחמשת חברינו שבחרו להם מקום אחר

 

אורנה דקל, צוות ההתחדשות של מפלגת העבודה

 

מי שעדיין לא קרא את אשר כתב חרמוני במעריב - חייב.

 

אמונתי האישית ותמיד מתחזקת בעבודתי בבניית צוותי עבודה סינרגטיים, שבניית צוות הנהגה משול לבית. תחילה בונים את הבסיס ויסודות ולאחר מכן את הגג. כמו בסולם הצרכים של מסלו: גבולות הגזרה, קווים אדומים, עשה ואל תעשה...

 

אם אין את הביטחון של שיח וצורת קבלת החלטות, אמון אחד בשני - כמה שזה קשה... הליכה משותפת עם החלטת הרוב גם אם זה סותר את האינטרסים האישיים של הפרט בחבורה, היכולת לראות את הביחד כתקווה למפלגה הרוצה לחזור לקדמת הבמה הפוליטית, לא נוכל לדבר על סוציאליזם, צמצום פערים, סיום הסכסוך וכד'.

 

אנחנו זקוקים תחילה לרצפה עליה נעמוד - וזו ה-8 שתחליט אם היא מסוגלת לעבוד יחד ואם לא.

 

אני חושבת שגם אם יישארו 4 או 6 אסור להיבהל זו הזדמנות לצרף כוחות צעירים וחדורי מוטיבציה ואמונה למפלגה ולדרך שלה.

 

בימים הקרובים יש אומרים שהאדמה הפוליטית תמשיך לנוע ויש שיפרשו מקדימה לליכוד. לא פוסלת את האפשרות שנראה שגם משלנו ינועו לקדימה בהמשך.

 

אני לא פוחדת מהשינויים אלא רואה במי שנשאר את ההזדמנות לצמוח איתו.

 

ערן יקר.

אמונה בדרך בערכים זה ה-DNA של כל אחד מאיתנו.

ישר כוח וחשוב לנו שתוכל שוב להיות עם צוות ההתחדשות

שלך

אורנה דקל

 

18.1.2011

מכתב לאהוד ברק, מתן וילנאי, עינת וילף, אורית נוקד, שלום שמחון

ישראל הירשהורן

 

אני מצטער מאד על צעדכם האחרון לפרוש מתנועת העבודה.

 

אינני מקבל את נימוקיכם לפרישה וזאת מן הטעם הפשוט: כל הנושאים שבמחלוקת, בין שהם אידיאולוגיים ובין שמקורם באופן התנהלות הסיעה היו אמורים לבוא לדיון והכרעה במוסדות המפלגה, ושם הייתם "זוכים בכל הקופה". מכל הכרעה כזו המפלגה (ואתם) הייתה נשכרת בגדול. לא עשיתם זאת, ואף "קיבלתם" לכך סיוע מהחוקה החדשה והמוזרה של המפלגה אותה הבאתם אתם על ראשנו, בסיועם של משפטנים חסרי אתיקה. היו כאלה שצפו זאת מראש.

 

מי שבחר, כמו ברק, להחליט לבד נשאר גם להתעמת לבד עם חברים סוררים ועמדות נגדיות, ובכך הפר את המסורת הארגונית/אידיאולוגית עליה מושתת תהליך קבלת ההחלטות של מפלגת העבודה. מה שטענתם על אחרים על אי כיבוד הכרעת רוב ביצעתם עכשיו במו ידיכם.

 

לא הבאתם למוסדות התנועה שום נושא אידיאולוגי כמו נושאי תקציב המדינה, דוחות העוני, הפרטת קרקעות הלאום, מעמסת מחירי המים, בנייה מרחיבה בשטחים, זו המובילה אותנו למדינה דו-לאומית, הפער העצום הגדל והולך בין העניים לעשירים. השלמתם, משום מה, עם מצע הליכוד שבהובלת נתניהו, שתקתם בפרשיות חוק האזרחות ואחרות מבית מדרשו של ליברמן.

 

חששתם מהכרעות רוב כי חשבתם שדעתכם קובעת יותר ממה שחושב הקולקטיב. עד כדי כך היינו, אנו חברי התנועה, לכם, לנטל?

 

בסיכומו של דבר, לא הובלתם תנועה, אלא הובלתם מסע של חוסר מנהיגות, עד שהבאתם במו-ידיכם אל הבלתי נמנע.

 

לפיכך אני רואה כי צעדכם האחרון לעזיבת מפלגת העבודה נובע ממניעים אישיים ומכשל אישי במנהיגות.

 

ועתה אודיעכם חברי: תנועת העבודה תתעשת. אנחנו נתעשת. כי תמיד התעשתנו. לנו יש ציבור גדול מאחורינו, ורבים רבים חוזרים אלינו הביתה, ודווקא אחרי עזיבתכם.

 

נכלכל צעדינו לאט. נפעיל שוב את מוסדותינו, נחזור לדרך של הקשבה לחבר ולחברה בהחלטות התנועה, נקיים דיוני אמת. מעתה הציבור בישראל יידע את עמדותינו, המערכת המשפטית הפנימית שלנו כבר משנה פניה, החוקה שהמצאתם - קחו אותה אתכם.

 

מעתה נהיה משוחררים מהנטל שהעמסתם עלינו, נבחר את הדרך בלעדיכם. 

 *  *  * 

מכתב לאורית נוקד

צבי שהם גבת

 

לאורית שלום רב !

 

על אף מכתב הפרדה שקיבלנו ממך בדוא"ל, רבים, ואני בתוכם, הצטערנו ואף כעסנו על צעדיך, לעזוב אותנו בהיחבא ובמחתרת כשותפת סוד לברק ולביבי, כאשר חבריך ובוחריך מקבלים את המידע מן התקשורת ולאחר מעשה, כך לא נוהגים, גם אם אין הסכמות על המשך הדרך המשותפת !!!

 

זה נראה כהונאה של ציבור שנתן לך את אמונו הבלתי מסויג, הרי נבחרת בקולות מחוז הקיבוצים ולא ע"י כלל ישראל! לפחות, מבחינת ההגינות, היה עליך להביא לדיון במחוז את כוונותיך, אולי היינו משכנעים אותך להימנע מצעד כל כך מעליב ופוגע. ההסבר שלך על המצב במפלגה, אף כי כולם היו מודעים לו, חייב היה להתברר בתוכנו לפני מעשים נמהרים ונסתרים מעיני הציבור.

 

מאד מקווה שניתן עדין לתקן את המעוות, ושהשדרוג והצופר שקיבלת לא יסנוור את עיניך.

 

בידידות ובהצלחה

*   *   *

מפלגת העבודה - המותג ותוכנו

ישראל חולתי - כיסופים

 

"נער הייתי וגם זקנתי" במהלך מערכת היחסים האמביוולנטית רבת השנים עם מפלגת העבודה.

 

בשנות ה-60 ראיתי בבן-גוריון וחבורת הצעירים" (במסגרת רפ"י) את העתיד הנכון לעומת הגוורדיה הוותיקה בראשות אשכול, גולדה וספיר. אחר כך, צידדתי שנים ארוכות בשמעון פרס שנשא על כתפיו באומץ רב את שברי המפלגה לאחר ה"מהפך". וממנו, רק ב-1992 העברתי את שרביט ההנהגה לידיו האמונות של יצחק רבין שהצליח אחרי שנים רבות, בזכות עמדותיו הביטחוניות והמדיניות, להחזיר "עטרה ליושנה". בשנת 1997 הענקתי את חותמת הכשרות המפלגתית לאהוד ברק, שאכן הצליח, באירוע אישי חד-פעמי בשנת 1999, בזכות ההצבעה בפתק הכפול (שכן כבר אז המפלגה קיבלה בבחירות הרבה פחות קולות) - להחזיר את הגה ניהול המדינה לראשות ה"עבודה".

 

מראשית דרכם המדינית והחברתית הצטיינו "זקני" מפא"י ההיסטורית, המערך ו"העבודה" לדורותיהם לאורך השנים, כמפלגות ציר מרכזיות ורחבות בעלות אג'נדה המבוססת על מספר רגלים: מחד, הרגל החברתית-כלכלית שבסיסה נעוצה ברוח תורת ותנועת הסוציאליזם, ומאידך הרגל המדינית-ביטחונית הדוגלת בהושטת יד אחת לשלום לשכנינו, בצד נקיטת מדיניות המאופיינת באקטיביזם ביטחוני ללא מורך ומתוך פיקחון מלא. מעל לכל, כוחה של מנהיגות המפלגה, אשר הביא בעקבותיו את הכוח האלקטורלי במערכות הבחירות, נבע, בין השאר, מהיותה מעין "סופרמרקט רעיוני" גדול שבמסגרתו חסו מנהיגים בעלי עמדות ודעות נרחבות שהיה ביכולתם לפנות ולדבר לקהלים רחבים ביותר בעם, וזאת מבלי לאבד כל העת את הכיוון ואת המצפן, את הערכים ואת הדרך הנכונה לשם השגת המטרות והיעדים המדיניים והחברתיים הדרושים לעם.

 

פרישתו של אהוד ברק מ"העבודה" וחבירתו אליו של מתן וילנאי והאחרים לתנועת ה"עצמאות", מגלמים בחובם, מחד, את ההחלשה העמוקה ביותר של הרגל המדינית-ביטחונית ב"העבודה" (שכן, לעניות דעתי, ומבחינת רבים אחרים, היו הם מראשי הנושאים של הדגל המדיני-ביטחוני מרכזי של הרגל המדינית-ביטחונית). ומאידך, בו זמנית מעלים את המשקל הסגולי של שורת המנהיגים הנותרים ב"עבודה" בעלי הגוון השמאלי במפלגה, המצטיירים בעיקר בציבור כנושאי דגל הוותרנות והפשרנות בתחום המדיני, וזאת על רקע עמדותיהם והצהרותיהם המפורשות בשנים האחרונות ובעת האחרונה. ובכך, מעלים את הסכנה להתערערות האיזון הנדרש של העמדות המרכזיות במפלגה, דבר העשוי בעקיפין לתרום לצמצום הכוח האלקטורלי העתידי. מפלגה בעלת גוון שמאלני אידיאי המייצג אך ורק עמדות סופר פשרניות (הרואה במדינת ישראל את האחראית הכמעט יחידה לנעשה במו"מ עם הפלשתינאים) בתחום מדיניות החוץ והביטחון - תהיה בסופו של דבר - לכל היותר, בחזקת מפלגת אוונגרד יפה, אולם תישאר לעד כמפלגה קטנה וללא השפעה משמעותית.

 

אמור לי מי אני? ואומר לך מי אתה !

 

בסיס אידיאולוגי ודרך פוליטית לא בונים רק על התלהמות, גידופים והטלת רפש פומבית. הדבר מתייחס לשורת החברים במוסדות ה"עבודה" למיניהם, אשר פצחו בריקודים ובמחולות מעל לכל במה שנקרתה בדרכם, וידו בליסטראות לעבר חברי ה"עצמאות" ובמיוחד בכינון ישיר כלפי אהוד ברק אישית.

 

הואילו נא לחפות בראש וראשונה שרוולים ולצאת לדרכים, לבחון מחדש את הערכים שעליהם אתם רוצים לבנות את המותג של ה"עבודה" ולהציג בראשי חוצות את המרכולת האידיאולוגית הנכונה לדעתכם.

 

ולשורת מנהיגי ה"עבודה" שנותרו עכשיו מאחור במסגרת מפלגת "השלד" של "העבודה" - בראש וראשונה: טלו קורה מבין עינכם, השקיפו תחילה במראה האישית שלכם, איש איש לביתו, אל מול המראה המשתקף לפניו, ובהתאם לצורך, אנא מרקו גם כן את מצפונכם מחטאי העבר (נקיטת עמדות בניגוד להחלטות המוסדות, נפנוף וצפצוף יומיומי במנעמי האג'נדה האישית, השחרת פני החברים האחרים וצחצוח האגו האישי חדשים לבקרים וכיו"ב). שכן ללא הזדככות פנימית - גאולתכם לא תהיה גאולה מלאה.

 

לאורית נוקד - אישית

 

אורית הייתה לפני ונשארה אחרי המהלך האחרון בשר מבשרה של התנועה הקיבוצית. כל נקודות הזכות הרבות אשר נצברו לזכותה במהלך שנות פעילותה הפוליטית בכנסת וקודם לכן בתנועה - עומדות וניצבות לזכותה כיום. בלי ספק, התרומה והפעילות היסודיים יבואו לידי ביטוי ויימשכו גם בעתיד על הצד הטוב ביותר בתפקידה החדש כנציגת התנועה הקיבוצית - בתוקף תפקידה כשרת החקלאות בממשלת ישראל.

 

על התנועה הקיבוצית וממסדיה לכל הגוונים, מומלץ כיום להתגבר ולהתעלות מעל לייצר הקמאי הראשוני, ולעשות הפרדה מוחלטת בין השתייכותה הפורמלית של אורית לסיעת ה"עצמאות", לבין תפקידה בזרוע הביצועית העליונה - כשרת החקלאות מהיום ואילך. ולהמשיך ולהעלות בפניה את כל הבעיות והסוגיות המטרידות אותנו והדורשות טיפול וביצוע ענייני, שללא ספק יזכו לאוזן קשבת וליד מטפלת. מתבקשת כאן הפעלת ההגיון הבריא והצרוף של מזכיר התנועה וחבריו במה שמכונה בשפה היומיומית: הריאליזם המפוקח.

 

לאהוד ברק - אישית

 

מטבע הדברים לא הייתי שותף למהלך. במהלך מסוג כזה יפה השתיקה לשותפי הסוד. אילו הייתי נשאל מלכתחילה לגבי המהלך, על בסיס רוח ההפקרות, הלבנת פני המנהיג וציפצוף על ההחלטות בראשי חוצות, בידי כל זב חוטם - אווירה אשר אפיינה את צמרת "העבודה" בקרב חלק ניכר מחברי הסיעה, בה שררה הרוח של "איש המחזיק בצוואר אחיו", הייתי ממליץ בפניך - בנסיבות העניין - לצאת אומנם לדרך החדשה - אבל לנסות ולהשאיר בידיך את המותג של מפלגת "העבודה". שכן בעיקרו של דבר, בניתוח קר ושקול, הלב והרוח של תנועת "העבודה", בהרבה מובנים, יצאה גם כן עם חברי העצמאות.

 

אפילוג: על פני ציר הזמן, ובהתאם להתפתחויות הצפונות בעתיד, כולל בקרב העמדות והמנהיגים המתאימים והנכונים שעוד נכונו לנו - תהיה לתנועת "העבודה" - במובן הרחב, עוד עדנה.

 

*   *   *

אלעד ליפשיץ, נערן

 

לכל האופורטוניסטים שכנראה שכחו - אורית נוקד נבחרה על-ידי מחוז הקיבוצים והסתירה מכל אנשי המחוז ומההנהגה שלו את העובדה שהיא מתכננת לקחת את המנדט שהיא קיבלה מאלפים בודדים של מצביעים (אלה שהצביעו בפריימריז של המחוז) וללכת איתו למקום אחר שבו היא לא תהיה מחויבת להם יותר.

 

לאחר הבחירות, כשהתקבלה החלטה במחוז הקיבוצים שמתנגדים לכניסה לממשלה (אני נכחתי באותה ישיבה) אורית הלכה ותמכה באופן פעיל בכניסה, בניגוד להחלטת המחוז. כשמועצת התנועה הקיבוצית קיבלה החלטה ברורה נגד הפרטת הקרקעות - מזכיר התנועה הפעיל לחץ פוליטי (ביחד עם שותפים נוספים כמו יוסי ורדי, איציק בדר ועוד) וגם אורית לא העזה לצאת נגד ההפרטה - בניגוד להחלטת הקיבוצים.

 

היא הייתה צריכה להגיד לאהוד ברק שעם כל הכבוד לתפקיד שרת החקלאות היא חייבת להתייעץ עם מזכירת ויו"ר המחוז (לכל הפחות. אני לא תמים כדי לחשוב שהיא הייתה שולחת דוא"ל לכל הרשימה המכובדת הזו). היא נבחרה כנציגת הקיבוצים והיא חייבת להם דין וחשבון הרבה יותר משמעותי מהמכתב שפרסמה.

 

אורית כשלעצמה היא פרלמנטרית חשובה שאכן עשתה, עושה ותעשה הרבה. אבל בוא לא נטאטא את ההתנהלות שלה מתחת לשטיח הכניסה למשרד החקלאות.

*   *   *

יגאל פולונסקי

 

ישראל, תודה על מה שכתבת.

 

לא נותר עוד מה להוסיף, רק לעכל ולהפנים, לקיבוצים יש ייצוג ונציגה סוף סוף על יד שולחן הממשלה ועיוות שהיה שנים רבות ונוצר על ידינו, תוקן.

 

בשום מקרה לא להפוך את אורית לאויבת המחוז והקיבוצים, היא הנציגה שלנו בממשלה עם כל הבעייתיות שמסביב, החיים מורכבים, והפוליטיקה הרבה יותר.

בברכה,

 

לכתבה של ערן חרמוני, חבר צוות ההתחדשות של מפלגת העבודה ב-nrgמעריב 23/1

מסמכים חדשים באתר המחלקה הפוליטית